על מה מדברים?

אונס (1) אורתודוכסים (1) אחד במאי (1) אנארכיזם (1) אנרכיזם (1) אפיפיור (1) ארצות הברית (4) בדלנות (2) בצע (1) ברית המועצות (1) גאווה (3) גרגרנות (3) דת (4) האח הגדול (1) הארץ (1) הדרת נשים (1) הטרדה מינית (1) המזרח התיכון (1) התנועה הליברלית החדשה (1) זעם (2) חטאים (3) חיזבאללה (1) טאו (2) טאואיזם (2) טרור (2) יהדות (2) יהודים (1) יום הזכרון (1) יום הנצחון (1) יום כיפור (1) ימין (6) ישוע (1) ישראל (4) כבוד (1) כיבוש (2) לאו צה (1) לבנון (1) ליברליזם (8) ליברלים (3) מגדר (1) מדיטציה (1) מלחמה (3) מלחמת העולם השנייה (2) מצרים (1) מרצ (1) נוצרים (1) נצרות (2) סוציאליזם (8) סוציאליסטים (1) סוריה (1) סין (1) סלובניה (1) ספרטיזם (1) סרבנות (1) עבודה (1) עצלות (1) ערבים (1) ערכים (1) פאשיזם (1) פוליטיקה (5) פיגוע (1) פילוסופיה (1) פלסטין (2) פמיניזם (3) פסח (1) פסחא (1) פרובוקציה (1) פרנציסקוס (1) צבא (2) צבא ההגנה לישראל (4) צום (1) ציונות (2) צניעות (2) צעדת השרמוטות (2) צפון קוריאה (1) קומוניזם (2) קונסרבטיבים (1) קים ג'ונג און (1) קנאה (1) קפיטליזם (2) קתולים (1) רבין (1) רבנות (1) רוסיה (2) שטחים (1) שירה (1) שירים (2) שלום (1) שמאל (9) שמרנים (1) שנאה (1) תאווה (1) תיאופוביה (1) תשוקה (1) poetry (1)

יום שלישי, 19 בנובמבר 2013

הפמיניזם שיצא מכלל שליטה.

בעבר היתה האישה קניינו של הגבר. של אביה ולאחר מכן בעלה. את האישה היה נותן האב לגבר ה"ראוי" בתמורה של גמלים או חמורים או רכוש אחר. למעשה אנו יכולים לראות שהאישה בימים עברו היתה לא יותר מאשר סחורה לשימושו של הגבר. במקרים מסויימים האב היה נותן את בתו יחד עם ממון כדי לפצות על הנטל הכלכלי שכעת מהווה על משפחתו של החתן הטרי, חשוב לזכור שנשים בעבר לא עבדו או הכניסו פרנסה. אינני אנתרופולוג, אך אשער כי העובדה שהאישה הפכה לרכוש היא מאחר והפוליגמיה היתה פטריארכלית ומרובת נשים וזאת בעקבות העובדה שגבר אחד מסוגל להפרות למעלה מאישה אחת בזמן נתון, בזמן שאישה יכולה להרות מגבר אחד בזמן נתון ובמקרים חריגים שניים. הפוליגמיה החלה להישבר במוקדים מסויימים בעולם. ואז החלה להיווצר המונוגמיה. אפשר לומר שהמונוגמיה היא הצעד הראשון בצעה הדת למען האישה. עכשיו כשלגבר אין ריבוי נשים תפקידו או להתפנות לסיוע בגידול וחינוך הילדים או לפרנסה. (יש הסבר רוחני  לתופעה המדוברת*.).

במהלך ההיסטוריה יכולנו לראות נשים בתפקידים בולטים כמו בלאדי מרי, קליאופטרה, מולאן בסין או שליטות קלטיות שהובילו את השבטים לנצחונות מול הרומאיים הפולשים. כל אלו דוגמאות בודדות של נשים שהיו בצמרת ההנהגה ולא תופעה חברתית מבוססת כמו מעמד בכל משפחה. בסוף המאה ה-19 ואל תוך תחילת המאה ה-20 החלו השינויים הדרסטים בתפקידן החברתי של הנשים. מעקרות בית, מתוקף גורלן, לאדם עובד. מקול דומם לקול משפיע בפוליטיקה. 

בחלק מחברות העולם עדיין ניתן לראות את המעמד המדוכא של האישה, אך אין זה די כדי להגיד שהאישה עדיין מדוכאת תחת העולם הגברי. תופעות אפליה על רקע מיני עדיין קיימות גם בחברה המודרנית, אך זה יהיה עוול לכנותן 'דיכוי'. הדיכוי אותו סובלות נשים לא שונה בהרבה מהדיכוי אותו סובלים באותו מעמד באותה חברה. אחת הסיבות היא, כנראה, העובדה כי נתח גדול יותר בגידול הילדים נופל על האישה. כמובן שזה לא חייב להיות כך, לפחות לא במקרה של זוג נשוי.
לפמיניזם המודרני לא תמיד אכפת. לא תמיד אכפת מכך שמעמדן של הנשים עולה ומתייצב**, וממאבק צודק לשיפור המצב הפך הפמיניזם למלחמת מינים. הפמיניזם הפך להיות מעין שוק קפיטליסטי - כשהורדנו את הבקרה והרסן הוא איבד שליטה.

"מלחמת המינים" היא ביטוי שתמיד עורר בי סלידה. נסיונות של מין אחד לזכות העליונות יצר שנאה מהצד השני וחזרה. כך יצרו השובניסטים את הפמיניזם והפמיניזם חיזק את השובניזם, שיצר את המיזאנדריה. היום ניתן לראות נשים שאינן תוקפות את האפליה, אלא את הגברים עצמם. אינני מדבר על אותן נשים שתוקפות את הזמר האידיוט שרץ בכותרות האחרונות, אלא על אלו המדברות שהפכו את המקרים הפרטניים לכלל. מבחינתן כל הגברים אנסים (שווה ערך לכל הערבים מחבלים וכל השתיים ירו ברבין.). בגלל זמר רקוב אחד - כולנו רקובים. היום נחרדתי לראות את הדבר הבא, וכולי תקווה שהוא היה בהומור:

___________________________________________________________________________________
תופעה נוספת שבאה אלינו בעקבות הפמיניזם המודרני הוא המונח הערטילאי הנקרא 'מגדר'. המגדר הוא כלי לשוני שנועד,
כשמו כן הוא, להגדיר. להגדיר הבדלים בין זכר ונקבה בחלק מהשפות (או נייטרלי בשפות מסוימות). ניתן להבחין בכך בדינת ישראל בה יש הבדל ניכר בשפה בין הזכר והנקבה. הפמיניזם החדש לא רק מעוניינת במאבק (או אולי הפיכה) חברתית, הם הכריזו על מרד אכזרי גם על הלשון. נאבקים באלימות ביד אחת ומשחיתים שפה עתיקה ביד השנייה בדרכים שונות ומכוונות וצורמות בעין.


ובכלל כל השיח לאחרונה הוביל אותי לדבר הבא:
אדם המפחד משיימינג. לא נראה לי ריאלי ונראה לי מעט פרנואידי לפחד מכך שבחורה שעשית לה משהו לא בסדר בעבר (בין אם במתכוון או לאו) תנקום בך עכשיו, אם לא היתם בקשר זמן כה רב. רבותי וגבירותי, הפחד אינו השיימיניג או הביזוי הפומבי. בהנחה שעשית משהו דבילי לפני שנים הדבר ייסלח ואם זה היה משהו דבילי כל-כך הביזוי יהיה מוצדק. הבעיה היא השיימינג שנעשה על דעות של אדם. התקיפה האכזרית של דעות שמרניות ולעיתים גם רציונליות.

*מונוגמיה: יתכן הרצון לחנך את האדם ולמנוע ממנו להתהולל יתר על המידה וכך להרבות בחטא התאווה, הגבילה הכנסייה לאישה אחת בלבד. כפי שנאמר הדבר בא לקבע את הגבר עם האישה היחידה אותה בחר - בימים עברו - לנצח. וכך גם למנוע מהאישה לקנא בנשים אחרות. כמובן שלאישה עדיין לא היה חלק בבחירת בן זוגה, אך לפחות לא ננטשה.
בנוסף לכך, כמו כל דבר מושלם, גם לתא המשפחתי צריך שיהיה איזון בין הקצוות. לכם התא המשפחתי המושלם הוא כזה שמורכב מגבר אחד ואישה אחת.

**ישנם מאבקים, שאם נניח להם הם ית ייצבו מעצמם. במקרה הנ"ל. האישה כבר חופשיה והדבר היחיד המקבע אותה במקום הוא מנטאליות שרק הזמן יתקן.

יום שבת, 9 בנובמבר 2013

האם גם השמאל מפספס לקחים מהרצח?

לחילוני הציוני, כפי שציינתי בעבר, ארבעה ימים חשובים בשנה: יום השואה - שמזכיר לנו, מעבר להיותנו מחוברים שאופן ישיר לנרצחים ולשורדים, לאיזו שפל האנושות יכולה לרדת. יום הזכרון לחללי מערכות ישראל - יום של חשבון נפש לאומי; מלבד זכרון עם חברינו שאיבדו בני משפחה זהו יום בו אנו יושבים לחשוב איפה היתי השנה בסדר ביחס למולדת שלי (כי בשאר ימות השנה אנו מרבים לשאול מה המולדת עשתה בשבילנו והאם לא הגזימה עם הדרישות שלה). האם אני יכול להיות אזרח טוב יותר? יום העצמאות - יום של שמחה ובין הימים היחידים שמותר להיות טיפה יהיר; זהו יום של גאווה לאומית בו אנו טופחים אחד לשני על השכם על עשייתנו. חלקינו אף מציינים את אחד במאי, שגם הוא נועד לסמל יום עצמאות והתבוננות. וכמובן, ט"ו בשבט. יום שבו אנו עושים מעשה בשביל האדמה שאנו הורסים בשאר ימות השנה. כמובן שיש לנהוג בכל יום מימות השנה כאילו היה אחד מהימים הללו. ישנו עוד יום חשוב בשנה: יום הזכרון לרוה"מ, שר הבטחון, הרמטכ"ל ואיש שלום רא"ל במיל' יצחק רבין.

חלק מהאנשים רואים את היום כיום הזכרון לרבין. לאדם עצמו. האיש שבגיל 16, כאשר כולם עסוקים באהבות ראשונות, לקח נשק לידיים. הרמטכ"ל שפיקד על מלחמת ששת הימים, מלחמה שזכתה מצב אחד להישגים רבים ושובח רב בארץ ובועלם, הן בגלל הטריטוריה שהושגה והן בגלל הזמן שערכה. הבעיה היא שהמלחמה השאירה לנו פצע שמדמם עד היום. ישנם אנשים שלא אוהבים לציין במיוחד יום לפועלו של רבין, מאחר ולכל איש יש מפעל חיים, ואנשים רבים נרצחו. למעשה, הם טוענים שאין הוא שונה משאר האדם. ויש צדק בדבר.

פן נוסף של יום זה הוא עניין הפלורליזם וההדברות, הרי רבין נרצח בגלל חילוקי דעות. ביום זה שמים דגש כוחה של הסתה ודמוניזציה, על מה מסוגלת לעשות קבוצה קיצונית במקרה של הכאהנות ואיך מסוגלת לשתוק קבוצה בעלת אינטרס פוליטי כמו מפלגת הליכוד. אני עדיין זוכר, כילד, הינו מבצעים פעילות במסגרת הדברות בימים אלה בין שמאל-ימין, דתיים-חילוניים.

עבור אנשי שמאל רבים יום הזכרון ליצחק רבין הוא בעצם יום הזכרון לתהליך השלום. בעוד אנשי ימין רבים טוענים שרבין רק סייע למחבלים בכך שהעניק להם נשק ("פושע" אוסלו). הם טוענים שלא עשה שלום למעשה גרם למותם של רבים. למעשה כל פיגועי ההתאבדות שהיו בשנים האחרונות הם בגלל שהפתאח קיבלו לידיים רובים. הרי כל מי שמקבל רובה הולך להתאבד עם פצצה. כמובן ששלום לא עשינו, כי איך אפשר לעשות שלום כאשר מי שאמור להניע אותו נרצח בתחילת התהליך.

כפי שראינו יש מספר היבטים וחילוקי דעות לגבי יום הזכרון, אפילו התאריך עצמו: אם יהיה בתאריך העברי, בשבת הקרובה לתאריך העברי או בתאריך הלועזי. בכל מקרה, אין שום בעיה שכל אחד ייראה את היום בהיבט אחר, כל עוד אין התנגשות בין ההיבטים - ולא צריכה להיות. עד ש...

רבין נרצח בגלל חילוקי דעות, בגלל הסתה ובגלל פנאטיות. לבוא ולהאשים את הימין או הציניות הדתית ברצח לא שונה בהרבה מהאשמות כלפי הערבים: "שכולם מחבלים". היום אמור לשמש גישור בין הפלגים באוכלוסיה. הוא צריך להיות ממלכתי. הוא צריך להיות יום לאחדות לאומית. לפני שרבין היה שמאלני או איש של שלום הוא היה קודם ישראלי וציוני. אם מדירים פלג פוליטי מתון שלם מהאכולוסייה מיום ממלכתי מאחד, אז, חברים, לא הפקתם הרבה לקח מאז הרצח.

יום חמישי, 12 בספטמבר 2013

סליחות וחטאים

יום כיפור זה אחד הימים הכי צבועים (בלבן) בלוח השנה העברי.
זהו יום בו כל הנוכלים והנוולים מחליטים להיות מלאכים ולטהר את נשמותיהם המסואבות מחטאי השנה החולפת על מנת לפנות מקום לחטאי השנה הבאה עלינו לטובה.
בפוסט הנ"ל פירטטי מה הם החטאים הנפוצים והרלוונטיים לעת המודרנית כאשר הגרוע מכולם הוא הגאווה והזניח מכולם הוא התאווה.

בשיטות מדיטטיביות נהוג לרוב להתבונן פנימה עוד בטרם הגענו לרמות רוחניות גבוהות של מסעות אסטראליים.
אז לפני שתנסו להגיע למצב של טראנס, נסו להגיע פנימה, אל תוככם. מי שלא מתורגל במדיטציות כלל ואפילו לא חובבן, יכול פשוט לשבת עם עצמו לחשוב מה הוא עשה השנה לא בסדר.
אני מזכיר לכם שהחטאים אותם סיווגתי בפוסט החטאים מסווגים גם לפנימי וחיצוני או כמה שנהוג לקרוא להם ביהדות חטאים כנגד המקום (קרי אלוהים) - חטאים פנימיים - חטאים שהם בעיקר נגד עצמנו. וחטאים נגד החבר - חטאים חיצוניים.
אחרי שתצליחו לדלות מעצמכם את כל הדברים בהם היתם לא-בסדר בשנה האחרונה, אל תמהרו ללכת ולהתנצל, זה יהיה מהפה החוצה וחסר משמעות. קודם חישבו מה אתם צריכים לעשות על מנת להשתפר, מה אני צריך לעשות על מנת לא לחזור על החטא?

דוגמא פשוטה לרוב האנשים: חטא הגרגרנות. מרבתינו חוטאים באכילת יתר, אכילה בשעות לא נכונות או אכילת בשר. השנה נסו לבנות לעצמכם לו"ז מאורגן של אוכל. תתחילו בכך שלא תאכלו יותר אחרי שעה מסויימת ביום. אכילת הבשר - כולנו יודעים שעל מנת שאנו נצרוך בשר מישהו אחר חייב למות. מאחר ולא ניתן להפסיק את ההרגל הזה בפתאומיות, ניתן לנסות ולהמעיט בצריכת הבשר שלנו לרמה של שתי מנות בשר בשבוע לתקופה מסוימת ולאחר מכן מנה אחת בשבוע, אחת לחודש וכן הלאה.

איך להתמודד עם עוד חטאים:

זעם: לפני שאתם צועקים, מקללים, מתעצבנים, על מצב מסוים, נסו תמיד לחשוב מה הוביל למצב הזה. יתכן ואני היתי מגיע לאותו מצב לו היתי במקומו. כשאני אומר מצב אני אסוציאטיבית משליך למקום בו רובינו מתעצבים - הכביש. אך זה יכול להיות בכל מקום. שכן שהניח את הזבל לא במקום הנכון או ילדים שעושים רעש. נכון, לא תמיד יש לנו מה לעשות. לעיתים יהיו אנשים שמנסים להכעיס אותנו בכוונה, אבל אני אגיע לזה כארצה לדבר על פרובוקציה. לעיתים הפתרון יהיה להזמין משטרה, כמו לשכן שעושה קריוקי עד אמצע הלילה.

גאווה: לא תמיד אנו שם לב לכך שאנו יהירים או מתנשאים מעל אחרים. ויאמרו שאם איננו יודעים את פשעינו איך נוכל להתנצל עליו? הדב דומה לילד המציק בבית ספר שתמיד חייב להגיד את התשובה הנכונה ותמיד חייב להראות שהוא יודע. כן, אני יודע שאתם יודעים, אבל שנייה לפני שאתם זורקים את העובדה לאוויר. עיצרו! האם זה רלוונטי, האם אני באמת צריך להראות שאני כזה חכם גם כשזה לא רלוונטי? האם אני חייב להשתמש במילים מתוחכמות וגבוהות שרק אני מכיר רק כדי שאני אצטרך להסביר להם ולהראות להם שוב כמה אני חכם?
קודם הזכרתי את עניין הפרובוקציה - אנשים שמעצבנים אותנו בכוונה. הדבר אינו דומה לחבורת פרחחים שעושה רעש וקריוקי סתם בשביל להוכיח שהם גיבורים גדולים וחסרי התחשבות (גם אלה אנשים בעלי להבה גאה שיש לכבות) זו אינה פרובוקציה, אלא סתם רוע. פרובוקטורים אלו אנשים שמנסים לעורר תגובות ותשומת לב למעשה שלהם, לרוב מתרצים אותו כפרנציפ או הבעת רעיון מסוים או מחאה.
אז אנשים מרגיזים, אנשים, יהירים, תחשבו לפני שאתם עושים משהו?
פרובוקטורים, אתם כבר יודעים שמה שאתם עושים לא בסדר, השנה פשוט תשתדלו לא להיות חרא של בני אדם.

ועוד בנושאי גאווה וצניעות:
אני מוריד את הכובע בפני פוטין ואובמה שהחליטו להימנע ממלחמה מיותר. במיוחד לאובמה שהצליח לבלוע את האגו שלו להטיל סנקציות על סוריה במקום להיכנס ולסכן את כולנו.


יום שני, 2 בספטמבר 2013

כאשר הליברליזם פולש שמאלה



לפעמים אני מביט באחיי השמאלנים - אנשים שהצביעו לאותה מפלגה שאני הצבעתי - ובא לי לתת להם סטירה.

בימים אלו ממש גועשים הקולות. פריימריז בעבודה ובחירות מוניציפליות בישראל.
בבחירות האחרונות (הארציות) הצבעתי למרצ.
"אבל את טיפוס של עבודה, למה מרצ?".
בסך הכל אין באמת הבדל מהותי בין המפלגות מבחינת אידאולוגיה. ההבדל היחידי הוא איך הן נתפשות על-ידי הציבור ואיך הן מוצגות ע"י התקשורת.
אז מדוע בכל זאת אני איש עבודה ולא מרצ?
תקראו לי מיושן, אבל אני עדיין מאמין בתחייתה של מפא"י הנוסטלגית, שאמנם, מרצ גם היא צאצאית שלה, אבל יש לה נטייה להתעסק בזוטות ולבלבל מעט את סדר העדיפויות. ברשימה של מרצ תמיד היו אנשים לא קיצוניים, אך פרובוקטורים, ולזה אני לרוב לא מוכן.

כבר בפריימריז הקודמים חוויתי שברון לב כשהמפלגה הכי גדולה בשמאל הישראלי החליטה להזיז את עמיר פרץ, איש הפריפריה ומעמד הפועלים והעדיפו להכתיר את האליטיסטית מהתקשורת שלי ("לקרוא לעבודה מפלגת שמאל, זה עוול היסטורי") יחימוביץ'.
ואז שברון הלב של סוציאליסטים רבים כאשר עשה עמיר פרץ את המהלך המטופש הבא: להצטרף ל"תנועה" של ציפי לבני.
ולמרות מינויה של זהבה לראשות מרצ, עדיין נראה באופק שהיא עדיפה על שלי (מה גם שזהבה ה"פרובוקטורית" עשתה מהפך מקצה לקצה בדרך ההתבטאות שלה).
אז מספר סיבות טובות שהיו לי להצביע מרצ:
1) שלי יחימוביץ' בראשות העבודה.
2) עמיר פרץ לא בראשות העבודה
3) עמרם מצנע כבר מזמן לא בעבודה
4) מירב מיכאלי.

*למותר לציין את הרשימה שהציגה מרצ המורכבת מאנשי עשייה וסוציאליסטים אמיתיים (גם אם בתוכם היה פרובוקטור או שניים).
לקראת הבחירות לרשויות המוניציפליות ניתן לעקוב אחר כל תא של מפלגת עבודה, של מרצ או כל מפלגה אחרת ולראות את ההבדלים בין הנפשות הפועלות בין הערים השונות. קשה להאמין שמדובר באנשים המרכיבים את אותה המפלגה. (וגם מהכרות עם חלק מהפעילים, ניתן לראות הבדלים מהותיים בתפישות העולם.
אחד הדברים המרגיזים ביותר היה מרצ רעננה. לא רק הקמפיין המזעזע, אלא בעיקר הדרכים בהם פרסמו עצמם והצגיו עצמם.
מה שקורה לתא מרצ ברעננה הוא ללא ספק פלישתם של הליברלים שמאלה. פרובקטורים וליברלים משתלטים על מפלגות השמאל כי:
1) כנראה שהליכוד לא מספיק טוב עבורם (ובצדק!)
2) נסיון להעלים את הסולידריות והסוציאליזם מהמפה.
מספר דברים מטרידים ראו עיני. תיאופוביה, שמקורה ככל הנראה בגל הליברלים ה"נאורים" שהחל לגדול ולהתעצם.
ליברליזם:
קבוצת "ליברלים מתפקדים למרצ" בפייסבוק - להלן תיאורה:
אנחנו, ליברלים, רואים במרצ את המפלגה הקרובה ביותר לייצוג ערכי חירות הפרט ושואפים לקדם ליברליזם במסגרת המפלגה ולגוון את השיח הפוליטי בישראל.
חורה לנו כי השיח החברתי והכלכלי בארץ רדוד ומסית ("קפיטליזם חזירי", "ניאו-ליברליזם" וכדו'), וכי מחנה השמאל אליו אנחנו משתייכים מבחינה מדינית רואה בכוח הכפייה של המדינה כפיתרון לבעיות החברה.
אנו פועלים ליצירת תא ליברלי שיהווה אופוזיציה לתפיסה הקולקטיביסטית בתוך מפלגת מרצ שחרטה על דגלה את זכויות האדם.

כבר הוכחתי שאינני פרנואיד הזוי ואכן ישנו גל ליברלי שמנסה לחדור מבפנים.
תיאופוביה #1
תיאופוביה #2

תיאופוביה+ליברליזם= מפלגת "שינוי". יש כבר לפיד אחד בכנסת, אני לא רוצה את השני.

אני מתנגד באופן מובהק לכפייה דתית, אך אני לא תומך נלהב בתיאופוביה או כפייה חילונית. חברי מרצ רעננה מתנהגים כמו חרדים המתלוננים על תח"צ בשבת. אף-אחד לא הרכיח אתכם להיות הצרכנים של המוצר, אז שבו ותשתקו! מפלגות הן כמו מדינה, ניתן לבחור את העומד בראשה אך לא את התושבים. יתכן ואצטרך להתפקד לאחת המפלגות כדי להשפיע. לעבודה? אפילו שאקבל את שלי או בוז'י כיו"ר לפחות אוכל לדחוף את האנשים הראויים למעלה. או אולי למרצ, להשפיע לפני בחירת היו"ר.

חשוב לציין!
התיאופוביה הנ"ל הינה מטעם מרצ רעננה בלבד. שאר הרשימות המוניציפליות שמרו על ערכי המפלגה.

כתושב ירושלים אני שמח על הצעד האסטרטגי הבא:


בתור אחד שמזגזג בין עבודה למרצ זה סוגר לי הרבה פינות.


ובחזרה לארצי: חברי מפלגת עבודה ממשיכים בדרכם אל תהום כאשר הציבו אלטרנטיבה לשלי: בוז'י הרצוג.
למה?!
איפה איתן כבל?
עמר בר-לב?
למה הם לא מתמודדים נגדה?
כנראה שבבחירות הארציות הבאות אצביע שוב למרצ, אלא אם יקרה נס כמו בירושלים והרשימות יתאחדו. הדבר יחזק את הסוציאליזם בשתי המפלגות, יחזק את הכוח האלקטורלי ואף ירחיק את הליברלים המנסים להפיל את היסודות. והכי חשוב יוביל את השמאל חזרה למהותו האמיתית: אחדות!

יום שני, 26 באוגוסט 2013

המזרח התיכון בוער.

המזרח התיכון בוער, כרגיל. הפעם בנקודות שונות.
מהומות במצרים האחים המוסלמים מצד אחד נגד אנשי הצבא.
קרבות בין כוחות הצבא והמשטרה המצרים נגד כוחות טרור בצפון סיני. 25 שוטרים נרצחו.
המצרים החליטו להטיל סגר על מעבר רפיח. הדבר מהווה יתרון לתושבי דרום ישראל, שכן הסגר משבש פעילות של החמאס וארגוני טרור נוספים ברצועה.
בינתיים בלבנון פיגועים מטעם חיזבאללה באזרחים סונים שמיהרו להאשים את איראן ואת ישראל.
שני חיילי צה"ל נפצעו בחילופי אש באיו"ש.
ירי קטיושות מלבנון לישראל על ידי ארגון ג'יהאד סוני.
והשיא - שימוש בגז כימי על ידי הממשל הסורי כלפי אזרחים, בינהם ילדים.
במשך למעלה משנה נשאלה השאלה: מדוע העולם שותק?
ישראל עצמה לא יכלה להתערב וגם לא רצתה. אף-אחד לא רוצה להיגרר עכשיו לחזית נוספת, במיוחד אחרי נובמבר האחרון. אחרי השימוש של אסאד בנשק לא-קונבנציונלי האמריקנים החליטו לפעול. כרגע משחטות קרב אמריקניות עושות דרכן לחופי סוריה. סביר להניח שההצתה האמריקנית תגרור תגובה נגד ישראל. סביר להניח שניגרר למלחמה הזו בסופו של דבר, מי יודע, אולי הג'יהאד הסוני יבין שאנחנו לא האויב.
האם יש טעם להיגרר למלחמה למען ילדי סוריה?
אם ביבי לא היה עושה פאדיחות בסין ואם כמה אנשים לא היו הולכים להפגין מול שגרירות רוסיה לפני כמה ימים, מי יודע, אולי היתה לנו גם תמיכה משם.
אז מה בכל זאת גרם לאמריקנים לנוע לעבר המזרח התיכון? זכויות הילד בסוריה? לא נראה לי. העובדה שהסורים מחזיקים בחומר כימי. העובדה שהסורים מחוברים לאיראן ולארגוני טרור. העובדה שהם מעזים להשתמש בה. מנהיגת העולם "החופשי" לא דואגת לילדי סוריה, או לישראל. בדיוק כמו לשאגה לאף-אחד עד שהיפנים תקפו בפרל הארבור. אבל מי אנחנו שנפשוט? גם אנחנו דאגנו עד עכשיו להיות בדלנים בטענה, הדי מוצדקת, שהמלחמה בסוריה היא בין שני כוחות של רשע. עכשיו ראינו את הילדים מתים מחור כימי והזדעקנו. זה לא שהם לא מתו עד עכשיו, אנחנו פשוט מודאגים שהגז "ידלוף" מעבר לגבול הדרום מזרחי של סוריה.
ונחזור לשאלה: האם יש טעם להיגרר למלחמה למען ילדי סוריה? המלחמה שניגרר אליה היא לא רק למען ילדי סוריה אלא גם למען ילדי ישראל, ואם לסורים יש חומרים כימיים וכוונות להשתמש בהם. מה זה כבר משנה... ואם מלחמה, לפחות יש לנו גיבוי של המערב. גם צרפת החלה להתערב בנעשה.

יום שבת, 10 באוגוסט 2013

גברים, נשים ודתות אחרות

למי מכם שזכה להשתתף במיסה, או לפחות לעמוד מהצד ולהסתכל, יכול לשים לב להבדל הראשון בין הנצרות ליהדות האורתודוכסית. המיסה הקתולית, ולרוב גם האורתודוכסית, מכילה קטעי שירה, תפילה והודיה והגברים והנשים בה מתפללים יחד. מחזה יפה ואני ממליץ לכם לקחת יום ראשון אחד לבקר במיסה בכנסיה ביפו או בירושלים. התורה שישו ניסה ללמד אותנו, עוד לפני המונופולים של הכנסיות האורתודוכסיות והקתולים, היא סוציאליסטית. הנצרות נועדה להיות דת לעניים ומעמדות בינוניים לפני שהתמסחרה. גם לאחר שהתמסחרה ניתן לראות את האחדות הזו בין כולם תחת כוח אחד, שהם, לצורך העניין, יקראו לו אלוהים. כולם יחד תחת אותה קורת גג של כנסיה אחת שרים יחד הודיה לכוח שלאמונתם מקיים אותם. בין אם צודקים או לאו, ניתן לראות את האחדות והצניעות שהם מפגינים בפעולה זו. דבר זה נכון לרוב הדתות. כמובן, היהדות קצת חרגה מכלל האיחוד הזה כשאפשרה לעשירים לרכוש כסאות קרוב לבימת הרב.
הנוצרים, אפילו הכמרים הקתולים* האסורים מקיום יחסי מין לא עושים רעש ומהומה מנשים המסתובבות בציבור בלבוש לא צנוע ובאירופה ניתן לעיתים למצוא חנויות סקס במרחק לא רק מכנסיה.

אני מניח שלרוב הנוצרים אין עיסוק עם היין והיאנג ועם הטאו*, ובכל זאת ניתן להגיד שהנוצרי הקתולי המאמין אימץ אותם חלקית (להוציא את הכומר הקתולי שאינו בא במגע עם נשים). הנוצרים המאמינים מנסים לחיות חיים של איזון. בדיוק כמו הטאו - הכוח המניע את היקום המורכב מקטבים (יין ויאנג): חום וקור, חושך ואור, יום ולילה - מבחינה פיזיקלית ניתן לקרוא לזה בשם אחד: אנרגיה - יש ואין. במקום בו תהיה יותר מדי אנרגיה (חם ומואר) יהיה חם מדי ולא יווצרו חיים. במקום בו אין מספיק אנרגיה (קר וחשוך) גם לא יווצרו חיים. על מנת ליצור חיים יש צורך באיזון בין הקטבים, כד"א נפל במקום המאוזן במערכת השמש שלנו וכאן הטאו פועל. יש איזון. גם אנחנו כבני אדם גם צריכים לחיות באיזון וכך אולי נגיע לשלמות כמו הטאו. האיזון אותו בני צריכים לאמץ נמצא כבר בתפישה הנוצרית. איזון בין צנע לנהנתנות - אין בעיה לאכול מדי פעם ארוחת שחיתות, אם נדע שרוב הזמן עלינו לאכול בצורה מבוקרת ונתייחס בכבוד לאוכל שלנו ולא כמובן מאליו. אין שום דבר פסול בהוללות מדי פעם, אך חייבים לשמור על צניעות מבוקרת. לקתולים שבעת החטאים אשר כל אחד מהם מאפשר להתבונן במעשינו באופן נפרד ולהתאים את המעשה שיאזן אותו. אם הפרזתי עם אוכל לאחרונה (גרגרנות) עלי לצום או לאכול בכמות מזערית ביום למחרת. לעיתים אחדים מהם נוטים לחרוג מהאיזון ולכיוון האין כאילו מענישים עצמם על חטאים שאולי בצעו או יבצעו בעתיד ובאמונה זו מאפשרים לעצמם לחרוג שוב בעתיד. יהודים ונוצרים אורתודוכסים לא מחלקים את הנהנתנות לשבעה חטאים, אלא מתייחסים להכל כאל חטא היוהרה והגאווה. אצל הנוצרים ניתן למצוא ימי צום רבים, חלקם פרטיים ולא כלולים בלוח השנה. גם אצל היהודים קיים את יום הכיפורים ותשעה באב, הבעיה שימות צום בודדים בשנה במטרה לכפר על חטאים לא יוביל לאיזון, במיוחד שלא תמיד יש התייחסות של הפרט לחטאיו, אלא צום לשם הצום (שאר הצומות הם לזכר אירועים היסטוריים ולא למטרת חשבון נפש).

האיזון המגדרי. היין והיאנג מדברים גם על ההבדל בין הגבר והאישה. אולי מאחר ופילוסופיות הזן והטאו נכתבו על ידי גברים, קיבלה האישה להיות מיוצגת על ידי השלילי, על ידי ה'אין' ואולי בגלל שלנקבה יש את החלל אליו נכנס הזכר כדי ליצור את החיבור. אך לסימול זה אין משמעות מלבד העבודה שצריך את שני הקטבים כדי ליצור את השלמות הזו. אנחנו יכולים להסתכל על זה כמו הבחירה לסמן אלקטרונים כמינוס ופרוטונים כפלוס, אין לה משמעות מלבד היחס בין השניים. הזכר והנקבה, או במקרה של בני אדם, הגבר והאישה, הם קטבים משלימים אחד לשני. גבר לא יגיע לאיזון ללא אישה ולהיפך. ישנה סיבה שמשפחות במהלך ההיסטוריה, גם בתרבויות שונות זו מזו, עברו ממצב של פוליגמיה למצב של מונוגמיה והן אלו התרבויות הדומיננטיות כיום. מעבר לדמות אב ודמות אם שהם סמלים תרבותיים לזכר והנקבה יש גם תפקיד רוחני בשימור יציבות הבית והאיזון הנפשי זו של זה ולהפך. הדתות המונותאיסטיות קצת חרגו מהתחום. אצל הנוצרים, במיוחד אצל הקתולים חל איסור בקרב הכמרים והנזירים לקיים יחסי מין וכך אינם באים במגע עם המין השני, איך הם שומרים על איזון זו עדיין תעלומה מבחינתי. זו דוגמא נוספת לנוצרים שמחמירים ובמקום לאזן חיים לכיוון הסגפנות. היהדות גם היא מצאה לעצמה לנכון לאזן את "חטא" התאווה, שהיא למעשה צורך טבעי של כל בעלי החיים. גם הם, במטרה להגיע לאיזון, חרגו לחלוטין וכאן הגעתי לסיבה שבגללה אני כותב את הפוסט הזה. מעבר לצניעות שנראת לנו מופרזת והלכות של יחסי אישות בנידה וזרע לבטלה נכנס דבר נוסף: הדרת הנשים.

בימים האלה הכותרות בעיתונים מלאות בנושא בתי הספר המופרדים שהממשלה מעוניינת לממן. בקהילות חרידיות מסוימות וגם דתיות, קיימת איזו תפיסה מעוותת שקיום של אישה בחדר, שמיעת קולה או האפשרות להביט בעיניה מגרה ומפריעה. יש בזה מעט אמת. נוכחות של שני המגדרים בחדר אחד שמטרתו ללמוד עלולה להוביל לנדידת מחשבות, אך דבר יקרה גם כאשר אחד מהם חסר, בנוסף לכך מדוע זה פסול? יתכן וזו אחת הסיבות שבנים ובנות זקוקים לזה, להבין את שני הצדדים של העולם הזה. האנגריות הנשיות והגבריות שתיהן דרושות בכל מקום. ההדרה בסופו של דבר עלולה לפגוע באיזון הרוחני של אותם תלמידים ותלמידות ולא קשה לשים לב לחרדים שמשהו בהתנהגות שלהם אינו כשורה.

מאו טסה טונג אמר:
"נשים מחזיקות את מחצית השמים." - משפט שניתן להרבה אינטרפרטציות

הגברים, כנראה, מחזיקים את החצי השני. ביחד האנושות מחזיקה עולם ומלואו.

סיפור על כמרים וצניעות:
בליובליאנה (בירת סלובניה) קיימת כנסיה פרנציסקנית (מוכרת ככנסיה האדומה). ממול לכנסיה הציבו פסל של המשורר הלאומי פראנצה פרשרן. המשיכו את הפסל ומעל דמותו של פרשרן הציבו דמות של אישה בעלת פלג גוף עליון חשוף. הכמרים והמתפללים, שיצאו מהכנסיה, ראו, דבר ראשון, את האישה העירומה הניצבת מעל ראשו של המשורר לאומי. לילה אחד יצאה אחד הבישופים מהכנסיה כשהוא מצויד בשמיכה. הבישופ הנחוש טיפס עד לראש הפסל וכיסה את האישה החשופה. כעבור זמן קצר הסירה הרוח את השמיכה מגופה של האישה. הכמרים הגיעו עם פתרון חדש: בוקר אחד יצאו הכמרים והחלו לנטוע עצים בצמוד לפסל בצד הפונה לעבר הכנסיה. כעת לא ניתן לראות האישה מפתח הכנסיה, מאחר והעצים מסתירים אותו ובחורף, כאשר העצים עצמם עירומים, הפסל מכוסה שלג. והנה לכם פתרון פרגמטי, לא אלים ואף ידידותי לסביבה. עדיף משריפת פחים או ניידות.


☯טאו (道) פירושה 'דרך', 'שביל' או 'נתיב' מאחר שהפילוסוף לאו טסו, לא ידע כיצד להגדיר את הכוח המושלם המניע את היקום (שאפילו הגדרתו כ'זה' או כ'הוא' ממעיטה מערכו), במקום זה החליט שאם נלך בדרכו (איזון) נוכל להתקרב אל אותו כוח ולהגיע לשלמות.


דבר נוסף בו נתקלתי לאחרונה.
בתור אדם שגדל וחונך בצל האבולוציה והדארוויניזם קשה לי לקבל את הקונספט של האל הבורא ובנו המשיח, אבל יש לי מקום של כבוד לתורתו של ישוע, גם כבן תמותה מן המניין.
שווה להציץ באתר.

יום שישי, 9 באוגוסט 2013

הבלי הליברליזם - שוברים את מיתוס העולם "החופשי"

אחרי תקופת פגרה ארוכה אני שב עליכם אחרי שלמדתי קצת על העולם, קצת היסטוריה וקצת על עצמי.
אבל חבל להשחית את הזמן שלכם בדיבורי סרק.
הרבה זמן חשבתי שהחופש אותו מחפשים הליברלים הינה אשלייה, בועה שתתפוצץ להם יום אחד בפרצוף ואז הם יתעוררו. מחשבה נוספת היא הקשר האלמותי: ליברליזם - יהירות.
הליברלים תמיד מדברים על שחרור מכבלי המדינה או הממשלה. הם מדברים על כך שזו לא חובתם להיות ערבים לשאר האזרחים או למדינה וכך שאר האזרחים לא צריכים להיות ערבים אליהם. במילים אחרות, הם מאמינים שהם כל-יכולים ולעולם לא יזדקקו לסיוע. הליברלים מאמינים שהם כל-יכולים, מעטים הם הליברלים אותם שמעתי מדברים על מעט רווחה וסוציאליות. אלו כנראה ליברלים שהחלו להתפכח. די להציץ בכתביהם של הליברלים על מנת להבחין בצורת ההתנסחאות המתנצחת והיהירה בה הם כותבים כמה הם יודעים יותר מכולם. הם בדך כלל יתנו לכם נתנונים מעולם הכלכלה בו הם מבינים (או מתיימרים להבין?) אחרי קריאה ברעיונותיהם המבוססים תיאוריות פרטיות או תיאוריות מקצועיות, אתה מבין שאולי הם מבינים בכלכלה אך הפעם האחרונה שפתחו ספר היסטוריה היתה בבגרות, וגם אז היתה זו היסטוריה מבוססת תעמולה קפיטליסטית אמריקאית כי, מה לעשות, ישראל היתה גרורה אמריקאית בזמן המלחמה הקרה.

אימוץ דפוס התנהגות הומאני.
בעבר היה נוח לכנות את אנשי הימין 'ניצים' ואת אנשי השמאל 'יונים'. הימין היה הכוחני והאלים, הלאומן החזק ששומר על המדינה ואילו השמאלן היה יפה הנפש רודף השלום בכל מחיר. תדמית זו השתנתה לאחרונה ואנשי הימין מעדיפים לצייר עצמם כהומאנים ואת אנשי השמאל כרוצחים צבועים. הם נותנים דוגמאות היסטוריות על מלחמות ומוות שנעשו בשם הסוציאליזם ומתעלמים מ"נפלאות" הליברליזם בהיסטוריה. לעולם אין לדעת אם לכעוס עליהם כי הם צבועים ומעלימים מידע בכוונה או סלוח להם על חוסר ידיעה.

נזכיר תחליה את הצביעות הימנית-ישראלית שדוגלת בשוק חופשי בזמן שזורקת כסף של משלם המיסים לממן את מפעל ההתיישבות באיו"ש תוך קיום של מדינת רווחה באיזור. ולא נתעלם מהעובדה שהשליטה הישראלית באיו"ש מזכירה באופן מפחיד את השלטון הקומוניסטי במזרח גרמניה. אתם יכולים לטעון שזה לצורכי בטחון ולהתלונן שזה מגיע לפלסטינים כי הם התחילו. את אותם שאלות של צדק היה אפשר לשאול גם על הגרמנים, ואם אכן בצדק מדובר, לגרמנים הגיע יותר מכך, ועדיין שום ליברל מצדד בכך.

אתם לרוב תשמעו אותם מדברים על כמות האנשים שמאו-טסה-טונג הרג בסין אבל שוכחים של-"שחרור" של יפן נדרשו שתי פצצות אטום. ואז יוסיפו על המיליונים שחוסלו על ידי סטאלין שבכלל שחרר את אושוויץ רק נגרר למלחמה על ידי הגרמנים. הם לעולם לא ציינו ש"מנהיגת העולם החופשי" ישבה רגל על רגל עד להתקפה על פרל הארבור. והאנשים בחוסלו בויאטנם, עיראק ועוד.
בימין נורא אוהבים לחיות בעבר: הסוציאליסטים הקימו את הגולאג ורצחו מיליונים. אוהבים גם להגיד שהסוציאליזם אוהב להאשים את הקפיטליזם בכשולונות שלו.
איפה הסוציאליזם נכשל? אני לא יודע, איפה בעולם היה סוציאליזם בלי שיבואו לאומנים או ליברלים שיפריעו לו. באיראן למשל, עוד לפני משטר האייטולות התיאוקרטי נבחר מנהיג סוציאליסטי, כמובן שמנהיגת העולם החופשי והדמוקרטי לא יכלה לסבול זאת אז התערבה בנושא והעלתה במקומו את האיסלאמיסטי ומאז איראן היא מה שאנו מכירים.
גם ביוגוסלביה הסוציאליזם של טיטו החזיק עד שמת המנהיג והוחלף בלאומנים שהרסו אותו והתחילו מלחמת אזרחים.
ולא שכחתי את התייחסותי לגולאג, כיום באי קובה (מדינה קומוניסטית) קיים גולאג בשם גוואנטנמו, שמנוהל, איך לא, על ידי הממשל האמריקאי.
המצדדים באמריקה אוהבים להתרברב על החופש שהיא מקנה ונתנה לעולם מאז מלחה"מ השנייה. חופש שוק וחופש תקשורתי. אכן ארצות הברית היא אם ומנהיגת כל החופש, כדאי שנתקשר לסנודן ונגיד לו שהוא יכול לחזור הביתה מאותו מקלט מדיני שמצא ברוסיה ה"מרושעת".

לסיום, ארצה לשתף בעובדה היסטורית מעניינת שגם היא נודעת ל-"שחרור" האמריקאי של האומות האירופאיות.
שחרור פראג מידי הנאצים:
בסוף מלחה"מ השנייה החלו צבאות הברית לסגור על הארצות הכבושות על ידי גרמניה הנאצית. הנאצים השתלטו על מבנה העירייה של פראג (מבנה מהמאה ה-14) והפכו אותו למחסן תחמושת. במהלך מאבקים עם מורדים צ'כיים, התשלטו על מבנה העירייה שהפך למחסן, דבר שסייע להם במאבק נגד הכובשים הנאצים. צבא ארה"ב הגיע לפראג על מנת לשחרר אותה בזמן שלנאצים היו מאבקים עם מורדים מקומיים. הבכיר הנאצי במקום שקל עם לפוצץ את מחסן הנשק על כל יושביו כדי להתפנות לקרב מול האמריקאים שעומדים להיכנס או פשוט להיכנע.
ביום הראשון עוד נאבקו במורדים, ידעו שאם יפוצצו את כל המחסן האמריקאים בטוח ייכנסו. בינתיים האמריקאים ישבו בחוץ.
ביום השני, אחרי שהבחינו לא פולשים, החליטו הנאצים לפוצץ את המבנה הישן עם כל יושביו ועם התחמושת שבו (המבנה מעולם לא שוחזר). האמריקאים המשיכו לחכות בחוץ.
ביום השלישי הנאצים המשיכו להיאבק באחרוני המורדים. האמריקאים עוד חנו מחוץ לעיר.
ביום הרביעי הגיעו הסובייטים. הצבא האמריקאי פינה להם את הדרך ואלו טיהרו את העיר מנאצים.

אז מה היו לנו כאן? דוגמא לשחרור האמריקאי? או דוגמא לכשלון סוציאליסטי שהפיל את האשמה, שלא בצדק, על הליברלים?

יום שלישי, 28 במאי 2013

עדכון תקופתי לפני פגרה ארוכה

הוספתי עמוד חדש לבלוג - עמוד השירים אליו הכנסתי שלושה מתוך שירי: אשמה, דיר חזירים וטיפה של שפיות.
ולשם ייכנסו כל השאר בעתיד.

הרבה זמן לא נכתב כאן, וקראו הרבה דברים שרציתי לדבר עליהם.
נתחיל מהרעש והכרכור סביב רוה"מ ושר האוצר.
אני דווקא בירכתי על המהלך של הנאו-ליברל בנ-ימין נתניהו לשתי המעצמות היחידות בעולם שמהן באמת סוריה ואיראן מפחדות.
חבל שלא טרחנו להתחבר לרוסיה כבר ב-1948.
ההישגים?
כרגע הדיפלומט הדגול השאיר חרא של רושם על הסינים ובינתיים פוטין ממשיך לייצא טילים לאסאד בגז שאנו מייצאים לו.
גז?
כן הגז שתשובה מצא. כל הכבוד לך. עכשיו קח את הכסף ועוף הביתה, או שגם את זה לא תקבל. אני רואה את הפרצופים הניאו-ליברליים שלכם מתעקמים בגועל. כן. אני סוציאליסט ואני אשדוד אותו בשם המדינה. כעובד מקבל שכר מינימלי והוא מורעב ללחם או פועל באפריקה נקבר תחת מכרה יהלומים בשם השוק החופשי, זה בסדר, כי זה חופשי. עכשיו שאני אומר לקחת 600 מיליארד שקלים על אוצרות טבע שנמצאים בכדור הארץ (לא בבעלות אף-אחד) במים הטריטוריאליים של המדינה שלי, מאדם שלא חסר לא, ואני מבטיח שלא חסר לו, אתם מתבכיינים. אני אשתמש בכסף כדי לקנות טרמפנטין לכל הימנים בישראל כדי להסיר את הצביעות.
ויאיר, יאיר לפיד. שר האוצר, או בעצם המגן האנושי של ביבי ושטייניץ. בראבו ביבי! בראבו! מחרבן על כולנו וגורם לנו לדרוש מיאיר שינקה. הבן אדם עיתונאי וסופר, הוא יודע לעשות דברים אחרים עם נייר.

פיגוע בב"ש.
לאנשים נטייה מעוותת לחשוב שפיגוע הוא אך ורק אירוע בו המפגע הוא ערבי, או לחלופין רק שלמניע יש אופי לאומי, אז ורק אז מדובר בפיגוע. בסופו של דבר פיגוע הוא הרג מכוון של אנשים לא מתוכננים ואקראיים. הרעש המרכזי היה המניע לפיגוע.
בשמאל מיהרו להאשים את המצוקה הכלכלית.
בימין מיהרו להאשים את המחאה החברית שמסיטה נגד הבנקים.
ואף-אחד לא טרח לשאול מדוע אזרח שפוטר ממשרתו הבטחונית, ואחרי המלצת המשטרה, ממשיך לאחוז בנשק? למה בית המשפט מאשר לאזרח להחזיר נשק כאשר ידוע שמצבו הנפשי לקוי?
ובכלל למה לעזאזל לאזרח יש נשק פרטי?
זה מחזיר אותי למשפט האמריקני "Guns, don't kill, people do."
במקום לדבר על הגורמים תכלס שהובילו לו לאירוע (שילוב של מצוקה נפשית, מצוקה כלכלית ואמצעי) דאגו חברינו לעשות הון פוליטי.

אשפת הריאליטי.
לא משנה כמה תנסה להתחמק מכך, תמיד תיפול לאשפת ה"אח הגדול". כל עונה ניסיתי להתחמק, אבל בכל מקום תשמע פטפוטים של שיפרה ואיציק ומירה ובובליל ופרידמן ואלעד הגמד הנחמד שמרקד מצד לצד. אני מודה שאפילו יצא לצפות בחמש דקות שלמות (לא מרצון, זה היה בהמתנה בתור). תכניות הריאליטי הינן פח חדש בחסות הניאו - ליברליזם שבמקום לתת לנו חופש והשכלה, כובל אותנו לבורות ולתת-רמה ומשאיר אותנו עבדים לחופש (של אדם אחר) וכמובן לכיס של מנכ"ל הערוץ.
בעבר נהגו להאשים את הקומוניסטים שיש להם ערוץ 1 בלבד כדי לחסוך את ההתלבטות, כמו כן ישנם סיפורים על רדיו בצפון קוריאה המותקן בתור הקיר ברגע שאתה מקבל בית, הרדיו תמיד עובד כדי שהחבר ג'ונג און יודיע מה שהוא רוצה, מתי שהוא צריך. לדעתי זה סתם מיתוס שנופח בעבקות 1984, ושוב: האח הגדול.
אם האלטרנטיבה היא אנשים מטומטמים מבחירה או שלילת אפשרות הבחירה, אני אקח את אפשרות ב'.
למה אין פיקוח? למה אין צנזורה על כל הזבל הזה?
היה הרבה רעש סביב כמה מתמודדים שהחלו לריב. אחד מהם החל לקרוא קריאות גזעניות וסקסיסטיות. הניאו-ליברליזם מאפשר לנו לצפות בזה. אבל מה יותר זעזע הוא הרעש שנוצר כתוצאה מכך. אדם שנרצח לפני פחות מחודש באיו"ש. שתי ילדות נמצאו מתות באיזור ערד. אבל אוי-אוי- אוי! איך מיילי אמר לזהבה הלסבית את הדברים האלה?! לאן הדרדנו? תתעוררו, קופי ריאליטי מטומטמים, זו החבר'ה שלכם, לא התכנית הזו.
(זה אנתרופולוגי!  כנס לקניון מלחה, תראה מה זה אנתרופולוגי.)
ואז התגובה לא איחרה לבוא, חבורת ניאו-ליברלים החליטה לתקוף את הטמבל הזה ולבצע לו 'תג-מחיר' ברכב. ואפילו יש המצדדים בהם. אני חושב שהוא חזיר קפיטליסט שרוכש ג'יפ לפוזה ולא לשימוש האמיתי של רכב שטח ובכך חונק לנו את החמצן לחינם, אבל לקחת את החוק לידיים ולעשות ונדליזם בגלל מה שאמר? לצדד בזה? חשבתי שאתם תומכים בחופש הביטוי.

הבלוג ייצא לפגרה, אשוב לקראות אמצע-סוף אוגוסט.

יום שישי, 10 במאי 2013

שבעה חטאים בעת המודרנית

על שבעה חטים הנצרות מדברת. שבעה חטאים שהם הבסיס להתנהגות א-מוסרית, או התנהגות שנחשה לא מוסרית בעבר.

עצלות (גם אדישות)
קנאה
תאווה (תאוות בשרים)
גרגרנות
רדיפת בצע (חמדנות)
זעם
גאווה

אין אדם נקי מחטא, כולנו שוקעים בחטא או אחר ברמה מסויימת ומצבים מסוימים גם מבלי לשים לב אליהם. באנתרופולוגיה נהוג לדבר על "מוסר יחסי.". על-פי המוסר היחסי כל חברה מחזיקה לעצמה בזכות לקבוע מהו טאבו ומהו לא, ויש לקבוע את התנהגותו של הפרט על-פי אמות המידה והמוסר ביחד לחברה בה הוא חי, ולא על-פי הקודים האוניברסליים. אם תשאלו אותי, תפישה זו שגויה, שכן רצח, שגם אם תפקידו להרוג את ה"כופרים" הוא רצח, ועל כן עלינו, כבני אדם, להשתמש באמות מוסר אוניברסליות. הוגי הנצרות כבר חשבו לנפי שנים על הבסיס לפשעי האדם. למרות שערכים הנ"ל נכתבו לפני מאות שנים ולוקים בחסר, עדיים ניתן להשתמש בהם כבסיס פחות לחוקים, אלא יותר לפילוסופיה או דרך חיים. כי חוקים שנכתבים ע"פ זו תיאוקרטיה.
בדומה לחטאים שהביאה לנו הנצרות, גם לאו צו, מחבר הטאו טה צ'ינג (פילוספיית הטאואיזם - "דרך") מדבר על חטאים, אולם בצורה שונה. הוא לא מפרק אותם לשבעה בסיסיים, הוא מתמקד בעיקר בגאווה וזעם כערכים שליליים בסיסיים שמהם נובע הכל ומהם עלינו להימנע. על כל השאר הוא מדבר באיזון ולא מניעה.
בעוד הטאויזם מדבר על איזונים בין ההתנהגויות שלנו, הכנסייה מבקשת שנמנע מתענוגות ככל האפשר ונגיעה לשלמות רוחנית באמצעות זגפנות. דנטה אלגיירי מסווג אותם לחטאי אהבה, חטאי שנאה וחטא האדישות נשאר חטא האדישות:

חטאי אהבה:
גאווה - אהבה עצמית מוגברת
תאווה - פעילות מינית מוגזמת
גרגרנות - צריכת מזון מוגזמת
רדיפת בצע - אהבת ממון

חטאי שנאה:
קנאה - שנאת הצלחתו של האחר והכשלון שלי
זעם - שנאת האחר על סמך אירועי עבר, היותו מי שהוא, טעויות בלתי נסלחות

חטא אדישות:
עצלות

רציתי לפרט את החטאים מהקל אל החמור, אך זה בלתי אפשרי מאחר והחטא החמור מניע ומסביר את החומרה שבשאר החטאים. רוב החטאים מתחלקים לנזק הפנימי (לרוב רוחני) שאין הוא אלא לביצוע חשבון נפש עם עצמנו ואם אנו שלמים עם המצב שעלול למנוע מאתנו אושר או שלווה. החלק החיצוני הוא הרובד בוא אנו מתחילים לפגוע בסביבתנו.

גאווה superbia
החטא הראשון והחמור מכל, לדעתי, חטא הגאווה. הגאווה (היבריס, ביוונית) נחשבה כחטא בתקופה הפרה-נוצרית, עוד ביוון העתיקה. המיתוסים היווניים חוזרים הרבה על חטא זה כאשר באים לספר על אנשים שנענשו כאשר ניסו לחקות את האלים או להתעלות עליהם. (ע"פ המיתולוגיה היוונית האלים עצמם חוטאים ברוב החטאים וזה המבדיל אותם מבני התמותה). בדתות המונותאיסטיות הגאווה היא נסיון להתעלות מעל האל וגם התעלות מעל חברך. על-פי דנטה (מחבר "הקודמיה האלוהית") מלכים וקיסרים רבים מצעו עצמם בגיהנום בגלל גאוותם.
גאווה היא חטא אהבה מאחר והיא בעצם אהבה עצמית יתרה או יהירות, אם תרצו. גאווה היא חטא חיצוני, היא פוגעת בסביבה. בעת המודרנית הגאווה מגיעה אלינו במספר צורות:

  1. לאומנות: להבדיל מלאומיות שהיא גאווה במובן החיובי של המילה, גאווה בשלם שהיותי חלק קטן ממנו, דבר שבעצם הופך אותה לסוג של צניעות, הלאומנות - גאווה לאומית כל-כך חזקה שהיא מתבטאת בשנאת הלאום האחר והיהירות להאמין שהלאום שלו הוא טוב ממנו, עד לרמה שמותר לי לדרוך עליו.
  2. פטרנילזם: על-פי התפישה הליברלית, באוכלוסיות החלשות צריך לתמוך אדם אמיד שיתרום מרצונו החופשי. מלבד העובדה שזו זריקת אחריות נוראית והסתמכות על מצבי רוח, הפטרנליסט שכן ייעשה זאת, לא בטוח ייעשה זאת מתוך רצון טוב וגם אם כן - הוא מביע עליונותו על החלש. המהפכה הצרפתית לא התרחשה בכדי. האצילים היהירים נמאסו על העובדים, המעמדות חרצו את גורלם של אנשים טרם לידתם וכך נוצר מצב של מאבק במעמדות או מאבק ביהירות.
  3. ביטוי עצמי לא-נחוץ: רבים הם האנשים המתגאים במה משהם ולא במי  שהם, או יותר מדויק: במה שהם ולא במה שהם עושים. המעשים שלנו, מלבד התכונות המולדות או הבחירות שלנו, הם שקובעים מי אנחנו. העניין הזה מחבר אותנו לעצלנות ובדלנות מצד אחד וגם לשנאה מצד שני.
    • עצלנות וגנעזות - מאחר ורבים הם האנשים המרגישים שחשים מאושרים מהיותם חלק מהשלם, אך לא עושים דבר בנידון בשביל השלם. הדבר דומה לאוכלוסיות קיצוניות במדינת ישראל של אנשים המתגאים בהיותם ישראלים, מאמינים בהרג של האחר אבל מעולם לא לקחו חלק בתרומה לאומית כזו או אחרת. (ואולי עדיף שהמצב יישאר כך).
    • בדלנות - ישנן קבוצות המבדילות עצמן מהאחד. מלבד היות הקבוצות האלה שונות, אין להן שום משמעות פרקטית או תרומה.
    • חשוב לציין ששנאה עצמית גם היא פשע, אהבה עצמית היא עדיין לא גאווה, אהבה עצמית פירושה קבלת עצמי כפי שאני, ולא חיפושים אחר שינויים (בעיקר הכוונה לשינוים פיסיים).
  4. חוסר בושה: בושה אינה מגרעה, אלא ערך עליון. הבושה היא זו המונעת מאתנו להוציא לפועל את שאר החטאים. מי לא מצא את עצמו אומר "אם יכולתי מה היתי עושה-" במובן השלילי של 'עושה'. הבושה היא זו המונעת מאתנו לרצוח או לאנוס. אדם גאוותן בעל יצרים או בעל זעם יתכן ויבצע אחד הפשעים הנ"ל. פה אני מזדהה עם אחי הדתיים בנושא הצניעות. בני אדם, להבדיל מחיות, פיתחו תרבות, אחד מסממניה או הכבוד שבלבוש, או יותר נכון אי-הכבוד שבחשיפה. גם מבחינה מדעית וגם מבחינה דתית העירום הפומבי הוא פרימיטיוי. נוכל לקחת את סיפור גן העדן של אדם וחווה ואת אבותינו קופי-האדם, בשני המקרים המבדיל הבולט לעין בינינו לבינם הוא העירום. חוסר צניעות - חוסר בושה, הינה פרימיטיביות ונסיון לחזור אחורה בסולם האבולוציה. נכון, אנשים המחוברים לדת נוטים להגזים ברמת צניעותם, אך יש לי סלידה רבה מאלו המטיילים להם בתחתוני ספידו ברחובות העיר. ישנם הטוענים כי העבודה כי אנו מסוגלים להיות עירומים מבלי להתרגש מכך הינה מעלה. ועל-כן בכל זאת ייחשבו כגאוותנים מאחר מעלים את רמתם מעל האדם הנפוץ וטוענים כי הם עברו את שברו את מחסום הבושה ובעצם הם נמצאים מעל האדם מן היישוב.
  5. יהירות: לא צריך לדבר יותר מדי. יהירות, עם או בלי אלים, יצורים מאוסים, אותם אנשים שגורמים לך לקמוץ אגרוף, לנעול לסת ולנשום עמוק לפני שאתם שוברים לו את האף. יהיר, לא רק שחוטא בחטא הגאווה, הוא גם מעורר את חטא הזעם אצל אדם אחר, כמובן שהחובה היא על הזועם שלא להכות.
  6. ראוותנות: תערובת של בצע וגאווה להראות כמה עשיר ובעל אמצעים אתה, מייצגים אותה אותם חובבי מותגים חסרי פואנטה או הגרועים מכולם אנשים הנוהגים בג'יפ בתוך שטח עירוני.
  7. זיהום אוויר: בעבר לא היתה חשיבות או ייחוס לתופעה המוכרת ברבים יום. זיהום אוויר, מים, אדמה, הן תוצר של זלזול באדמה ממנה נולדנו וממנה אנו אוכלים.
לאו צה, כותב על הטאו:
יוצר, אך אינו מחזיק כיון שאינו תובע זכות לעצמו

הכוח הבורא, הכוח המניע, את היקום הוא למעשה כוח צנוע והשאיפה להיות מושלם היא כמובן ללכת בטאו ('דרך').

בצע avarita
חטא הבצע, רדיפת הבצע ותאוות הבצע, יש שיגידו שגם קמצנות נכנסת בחתך הזה. חטא הצבע הינו חטא אהבה - אהבה לממון. כמו כן הוא חטא חיצוני, שכן פוגע באלו שסביבנו ופחות בנו.
המלך מידס מהמיתולוגיה היוונית, הוא אחד המשלים לבצע. המלך כל-כך רצה זהב שביקש כי כל שייגע בו יהפך מידית לזהב, כאשר היה רעב גם האוכל בו נגע הפך לזהב מה שגרם לו כמעט לגווע ברעב. בסוף התחנן שהכל יחזור למצב הנורמלי, איבד את כל הזהב שיצר לעצמו, אבל יכל לאכול שוב.
בצע כחטא הוא קונצנזוס, גם כיום, לכאורה.
זה לא סוד שכמעט בכל הנהגה יש מעט שחיתות וכשאין אין הנהגה, או כוח להנהגה, הבצע משתולל אף יותר. אני מודה, כסוציאליסט, שגם בהנהגות הקומוניסטיות והסוציאליסטיות ניתן למצוא שחיתות ובצע, אך הליברליזם עדיין המייצג העיקרי של תפישה זו. התפישה הליברלית מנופפת בדגל הבצע כשבדברת בעיקר על שוק וכלכלה, ללא התחשבות באזרח. עוד ועוד עושר לאחד תוך דריכה על האחר, האזרח במדינה הקומוניסטית והסוציאליסטית ייהנה מהצלחה של אחד אחר, מאחר ותפישות אלו, בעקרן נוגדות את הבצע ומאמינות בחלוקה, או תורה מסויימת של חלוקה. הקפיטלסטים אינם מאמינים בחלוקה ומאמינים בשמירת 100% מההון לעצמם, ואפילו למשוך עוד ממישהו אחר, אם אפשר.
אוליגארכיה גורמת לבעלי ההון להשפיע על פוליטקאים, שיחוקקו חוקים, שייאפשרו להם לצמחור אף יותר ולפגוע בשכן.

צרכנות יתר: ראוותנות הוזכרה קודם כחטא גאווה, היא השילוב של השניים. דנטה מכנס את רודפי הבצע יחד עם הבזבזנים באותו מדור בגיהינום. הם נענשים באותו עונב בו נענש סיזיפוס מהמיתולוגיה - לגלגל סלע כבד לפסגה של הר ביום ובלילה הסלע צונח מטה; הם נשפטים לנצח של עבודות פרך. אדם הרוכש לעצמו ג'יפ ולא עושה בו שימוש בשטח פתוח, בעצם מבזבז מכספו כדי להוכיח שמעמדו הכלכלי ועל הדרך חונק אותנו בעשן כלי הרכב שלו. צרכנות יתר היא הצריכה של מוצרים שיש לנו די מהם או מוצרים שאין לנו כלל שימוש בהם. לרוב אנשים קונים ירקות במשקל שעולה פי כמה וכמה על הצריכה שלהם ובסוף זורקים עגבניות רקובות. צרכנות יתר של מוצרים עלולה להעלות את קרנם ובכך להקשות על האדם שבאמת זקוק להם. בגדי מעצבים הם דוגמא נוספת לפזרנות, ריבוי בנעליים או בכלי רכב, קישוטים מזהב מהווים גם ראוותנות (גאווה) וגם פזרנות. הדבר עלול לעורר את חטא הקנאה אצל זה שאין לו ולגרום לגניבות - בדיוק כמו שאחריות האיפוק במקרה של יהירות היא על הזועם ולא על היהיר, כך גם במקרה של גניבה, האיפוק הוא באחריותו של של הקנאי ולא של הראוותן.
לאו צה כתב:
אל תתגאה במעורר קנאה
ולא יחמדו האנשים
אל תאסף רכוש בעל ערך
ולא יהיו השודדים
למעשה ראוותנות היא חטא גאווה המעורר קנאה ובצע.

עוד אמר לאו
יותר מדי צבעים
מעוורים את העיניים
יותר מדי צלילים
מחרישים את האזניים
יותר מדי טעמים
מקהים את חוש הטעם
יותר מדי רצונות
מבלבלים את הדעת
גרגרנות gula
גרגרנות או רעבתנות הוא חטא אהבה, אהבה לאוכל ואכילת יתר. הגרגרנות היא חטא פנימי בעיקרה, אך גם חטא חיצוני.
יחד עם צרכנות היתר מגיעה גם הגרגרנות. קניית כמות אדירה של מזון ללא סיבה, וכדי לא להרגיש צרכני יתר אנו זוללים את כולו. גרגרנות עלולה לנבוע מטראומה, אדם שחווה בעברו רעב כבד, עלול לאכול כל מה שנמתא על השולחן, בין אם רעב או לא, רק כדי לא לזרוק מזון. השילוב בין צרכנות יתר לגרגרנות בא לידי ביטוי כאשר אוכלים יותר מדי במסעדות או כאשר אוכלים במסעדה בשביל החוויה - מבלי להיות רעבים.
גרגנות היא חטא פנימי כי היא פוגעת בחוטא בו. אכילת יתר מובילה לבעיות בריאותיות, עודף שומן, בעיות לב, סוכרת וכו'. ארה"ב מובילה בתחום השמנת היתר (Obesity), כמובן שתוצר של קפיטליזם תאו בצע המעודד אותם לצרוך עוד ועוד מזון מיותר ולא בריא.
הגרגרנות, כאמור, היא גם חטא חיצוני. הגרגרנות שלנו פוגעת בסביבה, ואני לא מדברים על הילדים באפריקה, כי מזונם לא תלוי במה אוכל או לא, אני מדבר על היותנו צורכי בשר. אני מצדד כעת בידידי הטבעוניים. אני, כאוכל בשר, חוטא. אנו נוטים לאכול את בשרם של אלו שנהרגו, לעיתים בסבל רב, מבלי לעצור רגע ולעשות את הדבר המינימלי, להגיד תודה לפרה או לכבש. אנו חוטאים באופן כללי בקבלת האוכל לצלחת כמובן מאליו. אכילה מול מסך הטלוויזיה או תוך פעילות אחרת, מסיחה אותנו מהאוכל עצמו ואיננו יכולים להודות לחקלאי שזרע עבורנו. דתיים (נוצרים ויהודים לפחות) נוטים לברך לפני הארוחה, אך את הברכה מפנים לאלוהים ולא אל האדם העובד. עם זאת, יש כאן מסר כלשהו של הודיה, של אי-קבלת המזון כמובן מאליו.

זעם ira
זעם הוא חטא פנימי בעיקר, כעס גורם לנו לצעוק לקלל ולעיתים להכות. אף-על-פי-כן עיקר ביטויי הזעם הם פנימיים, גורמים למחסור בשינה, חוסר תיאבון או עייפות - זעם הוא בעיקרו חטא פנימי, כי הוא פוגע באדם עצמו ולא בסביבתו.
מתי הופך הזעם לחטא חיצוני? כאשר מנוע הזעם מתודלק באמצעות גאווה (חוסר בושה). היא הגורם לזועם לרצוח או להכות.
זעם הוא חטא שנאה, פשוטו כמשמעו והיא גם מקושרת עם השנאה עצמה ועם יצר נקמני.
על-פי דנטה, הזועמים או הממורמרים שוקעים במי סחי עד מעל לפיהם ומעלים בועות צחנה כאשר מנסים לדבר, תוך כדי זאת הם מכים איש את רעהו.
על-פי תורתו של בודהה "היה כאן ועכשיו" - "Be here now.". הבודהיסטין, אנשי הזן והטאו ובכלל אנשים הנוטים לעשות מדיטציה משתמשים בשיטה זו בשעה של בה זעם עלול להתפרץ. בדומה לשיטה שמלמדים ילדים קטנים להשתלט על זעמם: ספור עד עשר ותרגע. על פי שיטת ה'כאן ועכשיו' אנחנו צריכים לעצור רגע להביט פנימה (תרגול מדיטטיבי) ולשאול עצמנו "למה אני עומד לכעוס?" האם המצב הזה בר שליטה - אם לא, מה יעזור לכעוס? אם זה תלוי באדם מסוים, מה האדם הזה מנסה להשיג בכך הוא מעצבן אותי? או לחלופין, אם הוא לא מרוויח מכך, האם הוא עושה זאת בכוונה?

ב-'תופת' של דנטה הוא מוצא לנכון להפריד בין האלימים, הזועמים ומחרחרי המלחמה. בזמן שהזועמים שוקעים בדומן, האלימים שוהים בים של דם רותח, וכאשר מנסים להרים ראשם נתקפים בחיצים. דנטה מחמיר עם מחרחרי המלחמה והם משוטטים כאשר איברים וגפיהם נקרעים ומעיהם נשפכים.

קנאה invidia
ראשית עלינו להבחין בין קנאה (envy) לבין קנאות (zeal).
כולנו מכירים אותם. אותם אנשים מרירים שלא יודעים לפרגן על דבר. רע להם כשטוב לאחר. אין סיבה ברורה מדוע הופרדה הקנאה מהזעם או מהגאווה, יתכן ובגלל שפעולות שהיא מושכת אחריה. קנאה עלולה להוביל לכל פשע: רצח, גניבה, רמייה. קנאה ברכושו של אחר עלולהל הביא למצב בו נחמוד את רכושו, וקנאה בהצלחתו של אחר עלולהל הוביל לרכילות או לחבלה במעשיו. רצח, לעומת זאת, דורש מידה של גאווה, על מנת להוציאו לפועל. הקנאה היא בעיקרה חטא חיצוני, אך כמו הזעם, אם לא נוציאה לפועל היא תהא חטא פנימי בלבד.
הראוותנים והיהירים, הינם אנשים מעוררי קנאה, הם מחפשים את העיניים הגדולות שלנו, לכן הראוותנות מקושרת גם עם חטא זה. הקנאה היא חטא שנאה -שנאת להצלחתו וטיבו של אחר

עצלות acedia
עצלות היא לכאורה חטא פנימי, -אני היותי עצלן ושאף-אחד לא יתערב.- עצם החשיבה הזו היא חטא עצלות בפני עצמה, שכן עצלות מקושרת עם בדלנות. התפישה כי אני יחיד בחברה, היא שגויה, לכל אחד מקום וחלק פעיל. עצלות היא תוצר או גורם (הביצה והתרנגולת) לחוסר משמעת. העצלות מקושרת לבדלנות ואדישות  - עמידה על דם רעך - וכמובן עם המונח המוכר שמהווה חוסר עשייה. עצלנות גם מזוהה עם ייאוש, שהוא ההיבט הפנימי של החטא, הייאוש פוגע בי ולא בזולתי. על-פי דנטה, העצלים והאדישים מותקפים על ידי יתושים.

תאוות בשרים luxuria
נחשב הקל שבחטאים, לפחות בעת המודרנית. תאווה או תשוקה מקושרות עם ניאוף, אוננות, אונס וזנות.
הוא נחשב קל בחטאים מאחר ומהווה הפרזה בצורף טבעי של יצורים חיים, בדומה לגרגרנות. למותר להסביר שתאווה היא חטא אהבה.
ניאוף ואוננות הינם חטאי תאווה פנימיים מאחר ואין פוגעים בסביבתנו. האוננות שלילית, לא בגלל זרע לבטלה או סיפורי קבלה על היווצרות דמונים, אלא בגלל שהיא נוטה לפגוע בדימוי העצמי של האחד.
יחסי מין מחוץ לנישואין, כבר עניין של מה בכך ואין הוא מהווה נזק כלל, אולם ניאוף עלול להרוס משפחות. שאר הביטויים לתשוקה הם חיצוניים, כי הם פוגעים בזולת ולעיתים באופן חמור.
אונס הוא תוצר של חטא תשוקה המתודלק על-ידי גאווה, גם האדם התאוו יירתע מביצוע אונס בפאת הבושה או מפאת חמלה. סוג נוסף של תאווה, שאחרים יגדירו גם כסוג של אונס, הקיים באופן תדיר בעת המודרנית הוא ניצול מרות לצורך השגת מין.
דנטה, בספרו "הקומדיה האלוהית - התופת" נותן בגיהינום מקום לתאווי הבשרים ועונשם הוא להיסחף בסופות עזות כמטאפורה לתשוקות איתן נסחפו. דנטה מעניק מקום מיוחד לסרסורים, והם נענשים בהצלפות שוט אינסופיות.
זנות וסרסרות הינן חטאי בצע אמנם, אך מנצלים את חולשת (חטא) האדם האחד על מנת להרוויח את כספו. (הסרסרות היא עבירה כפולה כי הניצול הוא על התאוו ועל הזונה).
כאמור, התשוקה היא החטא הקל, השאלה המתבקשת היא: אם סרסרות, זנות, אונס, ניצול מרות (אני כולל גם פדופיליה בקבוצה הזו), אם כל אלו ביטויים לתאוות בשרים, כיצד הוא החטא הקל מכולם?
הוא נחשב חטא קל מאחר וביטויו כחטא: אוננות, ניאוף, קיום יחסי מין לצורך הנאה בלבד - הם כבר לא מוגדרים חטאים. שאר הפעולות השפלות גם לא נחשבות חטאים, כי אם פשעים.
על-פי תורות טאואיסטיות שהתפתחו, שיטת היינג והינג, קיום יחסי מין לצורך הנאה אינו חטא פנימי, אלא מצווה פנימית. הגבר והאישה מקרינים אנרגיות מיסטיות שונות שבן המין השני זקוק להן על מנת להגיע לשלווה. אפשר לראות את היינג והינג כמעין אנזים וקו-אנזים האחד קיים אצל הנקבה והשני אצל הזכר.


מתטך ספר הטאו ע"פ תרגומו של ניסים אמון

יום שלישי, 7 במאי 2013

החגים האדומים

1 במאי חלף לו ולא הקדשתי לכבודו זמן כתיבה. אמנם כתבתי פוסט טרום-אחד במאי. הבעיה שיש כל-כך הרבה להגיד על היום הזה שכבר קשה להיות ממוקד.
ראשית הרצוני לברך את ידיד בימין שעברו אבולוציה מדהימה כך שמ"מוות לערבים!" הפכתם הומאניים ומעכשיו זה "הסוציאליזם רוצח.".
אנשי ימין הזויים, כמו ירון לרמן יו"ר התל"ח (תא"ח) אמר שצריך להפוך את יום האחד במאי ליום הזכרון לקורבנות הקומוניזם. ואכן קורבנות רבים לקומוניזם בעיראק, באפריקה ובויאטנם. בהירושימה ובנגאסאקי.
נכון. שום דבר לא מושלם שזה מגיע לפוליטיקה.
מאו טזה טונג אמר: פוליטיקה היא מלחמה ללא דם, ומלמה היא פוליטיקה רוויית דם.
צריך להיות אדם הזוי כמו לרמן או צבוע כמו מרבית הפוליטיקאים בקשת הימנית של ישראל לצאת בהצהרה כזו. התעלמות מוחלטת מכל ההרוגים בשל מלחמות בין לאומים ובין דתות וזעם על הקומוניזם והסוציאליזם בלבד.
שטות גמורה!

מאי הוא החודש האדום.
אחרי ה-1 במאי, בא אלינו לטובה חג הנצחון ב 8-9 למאי (8 או 9 תלוי את מי שואלים.)
בתאריכים אלו אנו מציינים את נפילתה של גרמניה הנאצית המייצגת את שפל האנושות בכל קנה מידה אפשרי. כאן בישראל מציינים את החג ב-9 לחודש, בדומה למדינות הגוש הסובייטי, להזכירכם ישראל בתחילת דרכה היתה די קומוניסטית ואופייה עוצבה על-ידי אנשים כמו טבנקין ובן-גוריון (מי שהכריז על עצמו בולשביק בשנות ה-20, אבל פזל לכיוון ארה"ב בשנות ה-50).
נצחון של הקומוניזם והסוציאליזם על הנאציזם.
נצחון האחדות מול הבדלנות
איחוד בין אומות העולם נגד אומה אחת שיצא מכלל שליטה.

גרמניה מייצגת הימין הקיצוני ביותר בהיסטוריה. יגידו שמבחינה כלכלית גרמניה הנאציונל סוציאליסטית, היתה שייכת לשמאל. אך שמאל-ימין, אינם מושגים כלכליים. הם מבטאים איחוד מול ייחוד.
העצמת גזע אחד על פני אחר - ייחוד.
העצמת לאום אחד על פני אחר - ייחוד.
השמת האחר - ייחוד קיצוני מאין כמוהו.

הנאצים היו הימין הכי קיצוני בהיסטוריה.

ויש לנו כאן מעבר להתנחות ימין-שמאל.
יש כאן נצחון של האור מול החושך.
נצחון האחדות מול שנאת האחר והשונה.



שלא נדע עוד נאציזם!
שלא נדע עוד השמדת עמים ועליונות גזעית.
שלא נדע עוד בלדנות.

חג שמח!

יום שבת, 20 באפריל 2013

פרדוקס השמאל האנארכיסטי

קצת עדכונים גלובליים זריזים לפני שאתחיל:
אחרי הרעש, שהחבר קים ג'ונג און עשה בצפון מזרח אסיה חתמו שתי המעצמות הגדולות, סין וארה"ב, על הסכם הרגעה, או יותר מדויק הסכם "קים, יא ילד, חלאס שטויות!". יפה ששתי היריבות משתפות פעולה. הרפובליקה העממית של סין, סבורני, כבר למדו מזמן את מהות ה-ביחד. עכשיו מסתמן שגם ארה"ב הגאוותנית השכילה לעשות כן כשחתמה על ההסכם. בנוסף לכך הסכים שר ההגנה האמריקני, צ'אק הייגל, לבטל את האימון המשותף שתוכנן לארה"ב ודרום קוריאה - מה שהגדיל את זעמו של החבר ג'ונג און שקפץ גבוה מדי מעל גובהו. כנראה לקחי ויאטנם ועיראק לימדו את האמריקנים משהו, הסכמים עדיפים על מלחמה, במיוחד בעידן המודרני. הגיע הזמן שגם הצפון קוריאני ילמד. בינתיים שיירת סוללות פטריות פרוסה על חופה המערבי של יפן, מי שהיתה בובה של הפאשיסטים היום בובה של הקפיטליסטים.

סדרת סרטונים משעשעת ביוטיוב מתחקה אחר חייו של הגיבור המהולל והכל-יכול קים ג'ונג און.

עוד חיבור סיני-אמריקני, פחות משמח. השבוע התבצע פיגוע טרור במרתון בוסטון בארה"ב. בין הרוגי הפיגוע היתה צעירה בת 39, ילד בן 8 ואזרחית סינית. כעבור זמן לא-רב החלו להגיע תיאוריות קונספירציה:
  1. חיסול בחסות הממשלה כדי שאובאמה יוכל להראות שאכפת לו מהתושבים.
  2. החבר הצפון קוריאני. אולי הרגענו אותך והושבנו אותך בשקט אבל אתה עדיין חיב להראות לנו כמה כוח יש לך.
  3. וכמובן, נעצר אזרח סעודי מוסלמי כחשוד.
מאז הפיגוע נרצח נהרג שוטר באוניברסיטת MIT שבקיימברדג' ונחטף רכב.
אותרו שני חשודים בביצוע הפיגוע(ים). שני תושבי צ'צ'ניה (חבל ארץ ברוסיה ברובו מוסלמי) אחד נהרג והשני משוטט חופשי. משטרת בוסטון וה- FBI ביקשה להינעל בבתים.

עודכן ב 20.04.13

נתפס המחבל דז'וחר צרנייב

מותם של אזרחים, אמריקנים וסינים, עשוי לקרב בין שתי האומות. עצוב שזה המצב שמגשר בינהן, זה וצפון קוריאה. העולם מתקדם לקראת מסלול שפוי יחסית, ואולי הגיע הזמן שהמעצמות האדומות והמעצמות הקפיטליסטיות יחברו כדי להילחם בפאשיזם האיסלמיסטי-תיאוקרטי, בדיוק כמו במלחה"מ השנייה, שאז הפאשיזם לא היה איסלאמי.


פרדוקס השמאל האנארכיסטי:
פרדוקס הוא צירוף מילים ביוונית: פארא- מקביל, קרוב, ליד. דוקסא - אמונה, דעה. כיום אנו משתמשים במונח זה כדי לתאר אירועים ותרחישים הסותרים את עצמם במיוחד בעולם הפיזיקה הקוונטית.
בעבר נהגו פילוסופים היוונים להתפלפל בנושא זה והשתמש בעיקר לתיאור אמונות ודעות שלא מתיישבות עם עצמן.
שאלה מוכרת היתה כלפי היהודים: האם אל כל-יכול (או קים ג'ונג און) מסוגל לברוא אבן כל-כך כבדה שהוא עצמו לא יכול להרים (בגרסאות אחרות מדובר בתיבה שהוא עצמו לא מסוגל לפתוח.). אם התשובה היא 'כן'. כן, הוא מסוגל לברוא אבן שהוא עצמו לא יכול להרים הרי שאינו כל יכול להרים את האבן ואינו כל-יכול. אם הוא כן מסוגל להרים את האבן הרי שאינו מסוגל לברוא אבן מספיק כבדה. בכל מקרה נכנסו למעגל של סתירות עצמיות. כזהו גם מושג המכונה "השמאל האנארכיסטי", או במקרים יותר מגוחכים, "קומו-אנארכיזם".
בעודי משוטט ברשת למצוא אירועים מעניינים ורלונטיים ל-1 במאי שיבוא עלינו לטובה בשבוע הבא הגעתי לאירוע המזמין אותי לשבירת הטייקונים (משהו כזה) - נשמע מעניין. בעודי ממשיך לחפש אני מגיע לאירוע שמעוצב ממש דומה, אך שונה, אותו תאריך אותה שעה אותן התמונות אך לא אותה הכותרת. "בלוק אנארכיסטי..." ויש המשך לכותרות המגוחכת. ישנו גם סיפור היסטורי נלווה על אירוע בו עובדים יצאו להפגין אל תנאי העסקה, אבל מסיבה מסויימת המילה 'עובדים' הושמטה והפכה ל-'אנארכיסטים'. הם עוד ממשיכים וטוענים שהם מגנים ונלחמים בקפיטליזם. תמוה? בוודאי. הרי אנארכיזם וליברליזם (מילה מכובסת) הן אחיות. האנארכיסטים פשוט צועקים בקול מה שהקפיטליסטים לוחשים בשקט בליבם.
מדוע אין שמאל אנארכיסטי? בואו נרד לשושרם של המושגים המגדירים מהו שמאל ומהי אנארכיזם.
אנארכיזם - להבדיל מאנארכיה, שהיא מצב קיים, האנארכיזם הוא תפיסת עולם שדוגלת באנארכיה תמידית. "ואיש הישר בעיניו יעשה". "ארך" - פירושו 'עליון' או 'רב', כמו ארכי טרוריסט, ארכמאג, ארכי מלאף/שטן. ומכאן מגיע גם 'ארכיה' - 'שלטון'. המושג 'מונארכיה' (מונו - יחיד) מתאר שלטון מלוכני 'עליון יחיד', או 'שליט יחיד'. אנארכיה ('אנ' לציון ניגוד) היא ניגוד לשלטון או לעליונות. לכוראה, נשמע מצוין, אין עליונות. אולי הם באמת קומוניסטים, כפי שהם טוענים. לא.  אנארכיזם, התפיסה הדוגלת באנארכיה תמידית, בעצם דוגלת בחוסר שלטון. חוסר שלטון כלומר חוסר חוקים או הגדרות, בדיוק כמו הליברטריאנים (מילה מכובסת מאד לתיאור אנארכיסטים וקפיטליסטיים) הדוגלים בביטול כל מוסדות המדינה, ובעצם את המדינה. האנארכיסטים מאמינים בביטול המדינה וביטול מוסדותיה. הזרם הקיצוני, עם הזמן, והתחיל גם לנסות לבטל הגדריות מיניות (גבר, אישה) בשביל כמה גחמות של מורדים חברתיים. אחד הביטוים לבוז לחוקים היא הצפצוף עליהם ולעפמים תקיפת שוטרים או אנשי צבא המייצגים את הציוויליזציה, קחו לדוגמא את נערי הגבעות ואת ילדי ה"תג מחיר". הקפיטליסטיים מעוניינים בסירוס הממשלה, אך השארתה ליופי. במה שונים מהאנארכיסטים? הקטע של היופי. הקפיטליסטים הם פשוט אנארכיסטים לא צבועים מטרת שניהם היא ביטול הממשלה והמדינה. למה אנארכיסטים חושבים שהם שמאלנים? מה מהות הקשקוש הזה אנרכו-קומוניזם, או קומו-אנארכיזם. הם חושבים שבביטול הממשלות והחוקים אנשים יכולו לחיות ביחד כרצונם וכך ליישם את עקרונות הקומוניזם. רגע, זה לא מה שקפיטלסטים אומרים? שבהיעדר מדיניות ממשלתית האנשים החזקים יעזרו מרצונם לחלשים? כן. הליברלים והאנארכיסטים, שניהם, חיים באיזו בועה ורודה, שאם טוב לאחד, יהיה טוב לאחר ואולי הוא גם יידאג לו. מה שהם שוכחים בבועה הורודה שלהם הוא שנפש האדם רעה מנעוריה וכשיש כוח לאחד הוא יירצה עוד. והדמוקרטיה היא לא קלף משחק כי, כאמור, השמדנו את הממשלות והמדינות והעמים, אז 'שלטון העם' כבר לא רלוונטי.
שמאל - שמאל, או בשמותיו המקצועיים יותר 'סוציאליזם' ואחותה הקשוחה והמעט מרושעת 'קומוניזם'. הסוציאליזם דוגל בכוח שניתן לממשלה לשנות, לאזן ולכופף עניינים בחיי היום-יום כדי לשפר את מצבנו. הסוציאליזם אומר שהממשלה צריכה להתערב ולשמש שוטר לאלו החורגים מהמותר בשביל אלו שכלל לא מתקרבים אליו. בזמן שהסוציאליזם אומר 'לשמור כוח לממשלה', הקומוניזם אומר 'להעביר את כל הכוח לממשלה' ולדאוג באופן קפדני במיוחד שיהיה איזון (מוגזם במקרים רבים) בכל הנושא הכלכלי. שני המושגים משמשים בעיקר לתיאור תפישות כלכליות, אך הם מעבר לכלך. הסוציאליזם והקומוניזם (לרבות שלוחותיהם השונות: מרקיזם, מאויזם וכו') הן גם תפישות תרבותיות. דוגלות בערכים מסויימים, חינוך מסוים ובחלק מהמקרים הגדרות מוחלטות כדי למנוע מהנפש הפושעת של האדם לרצות עוד. (שימו לב שדיקטטורות מהסוג הנ"ל הן גרועות, כי ברגע שהשלטון פושע ורוצה עוד, העם נדפק) אבל אחד ממסרי הקומוניזם/סוציאליזם הוא להמון ולעם יש כוח, אל תעצבן אותנו, עכשיו תעשה שיהיה כאן טוב או תעוף! האנארכיזם מדבר להיפך, ללא פיקוח ממשלתי - ללא ממשלה. לעם אין כוח כי פשוט אין עם. המדינה לא מגינה על האזרחים - כי אין מדינה. והתרבות תימחק מעל פני האדמה, כי אין באמת צורך בהגדרות שנכתבו לאורך ההיסטוריה על-ידי בני אדם למען בני אדם.
אני לא מבין איך אנארכיסטים, אחרי שגנבו לנו את השם "שמאלנים" עוד מעזים לגנוב לנו את החג, החג שנועד להיזכר בערכי הסוציאליזם הישן והטוב, החג שנועד להעלות מחדש את ערכי הביחד והסולידריות, ולהפוך אותו למפלצת אנארכיסטים שוברת חוקים. ואני מצטט "יאללה אנרכיה~!".

תמונה המופיעה בעמוד האירוע. ההרס שהם מייצגים ולמה אנארכיזם היא תפיסה ימנית קיצונית. כפי שהזכרנו קודם, נוער גבעות וילדי 'תג מחיר', גם הם אנארכיסטים. הם אולי לא מאמינים בביטול ההגדרות, אבל בינתיים נהנים ליצור אנארכיה. 
דוגמא נוספת לליברטריאן (אנארכיסט צבוע) , היא פרופ' אמיר חצרוני מהאנובירסטיה באריאל. הפרופ' דוגל בחוסר מעורבות ממשלתית בכל הנעשה בשוק, ובכל זאת עובד במקום שהוגדר כעת כאוניברסיטה - כלומר, מימון על ידי משרד החינוך.


אנארכיסטים - בזמן שאנו עמלים לתקן את נזקי הקפיטליזם והליברליזם הם מנסים להרוס את מה שנשאר.
שמאל - בשם האחדות.
ימין - בשם הבדלנות, כך גם האנארכיסטים.

יום ראשון, 14 באפריל 2013

אשמה


אשמה:
יום זכרון ותשמע הצפירה
חי. נושם.
דקה דומייה ותביט במראה
תחושה נוראה.

אתה, שנושם!
הם מביטים מלעמה, כולם מחייכים
יש רבבות, לא תזכור כל שם.
אולי בגלל  תרגיש כה אשם.

אתה כאן הם שם - עמוק באדמה
וזו הסיבה לתחושת האשמה?
אתה כאן, הם שם.
הצדקה להיותך נאשם.

את פרצופם הסלחני לא אוכל לסבול
בדיוק כמותם נתתי הכל
נתתי הכל והצלחתי להישאר
נתתי הכל, אבל הם נתנו יותר.


יום שישי, 12 באפריל 2013

הרבנות פוגעת בציונות.

לעולם איני מעביר ביקורת על צה"ל, וגם כשכן היא לא על הנהלים והמדיניות שלא, אלא על הוצאתם לפועל. אני לעולם לא מעביר ביקורת על צה"ל כי אני מאמין בו וכשירותו המוסרית למרות מקרים חריגים שקורים. גם תור חייל היתי מקבל "גזירות" כי היתי מבין לצורכה של המערכת כי ככה זה בעולם המודרני הכל לפני הנייר, וארגון שמתפעל למעלה מעשרת אלפים יתקשה אם באמת ירד לרזולוציית מיקרו, או כמו שהמפקדים מכנים זאת "מקרים פרטניים אלי.". הבנתי שישנן פקודות שמארתן קיומן הוא פשוט להיות פקודות למען הסדר הטוב. השבוע נחרדתי.

לראשונה בחיי אני מבקר את המערכת הצבאית הישראלית, זו שכולנו גדלנו בה ויתחנכו בה. אני, בתור סוציאליסט, רואה במודל צבא העם, או מה שנשאר ממנו, חלק הכרחי בקיום המדינה שלנו, עיצוב החברה שלנו ושמירה על האחדות שלנו. דא עקא - רבנות.

השבוע התאכזבתי לראשונה מרא"ל בני גנץ, שהיה אמור להניח את דגל הלאום על קברו של החלל האחרון. הרמטכ"ל הניח את הדגל על בקרו של החלל היהודי האחרון ולא החלל הישראלי האחרון. בזיון. לא מספיק כאב המשפחה שאיבדה את בנה, עכשיו גם ההשפלה הזו שהוא לא חלל מספיק טוב? אחרי זה אנחנו מעודדים את אחינו הדרוזים להילחם יחד אתנו, מקווים שיום אחד גם הערבים המוסלמים יוכלו לקחת חלק נכבד בעול השירות (כרגע הם משרתים, אבל במינונים נמוכים) ובאים בטענות לח"כ זועבי שמחרימה כמרים המעודדים גיוס. זה לא שהדם היהודי (שאין כזה דבר וזו המצאה של היטלר) יותר טוב מדם אחר.

הוקל לי מעט כאשר בצה"ל הבינו את הטעות והתנצלו. נוהל הנחת הדגל ישתנה, ומעתה יונח על החלל האחרון - נקווה שלא יתווספו עוד - לא משנה מה דתו או אם יש ספק בדתו, וגם על הקבר בחלקה המרכזית. אבל הבעיה לא נגמרת כאן. מי שביקר בהר הרצל יודע שהחיילים הלא-יהודים, קרי 'גוים' (מילה מתנשאת) קבורים בחלק אחר של בית העלמין. אפילו בנו להם מעמד כזה, מפלס - אם תרצו - כדי להגיד שהם לא נקברו באותו הגובה של היהודים. למה הם צריכים להיקבר בנפרד? הר הרצל מיועד לכל הגיבורים הציונים ולא רק ליהודים. למה הם לא יכולים להיקבר עם אחיהם לנשק? למה לעזאזל הגענו למצב שיש חלקה נפרדת ללא-יהודים וחלקה מרכזית בה רק יהודים? כאן נכנסת הדת.

הרבנות והדת פולשות לכל חלקה טובה במדינה וגם לצבא היקר שלנו. זה החל בהדרת הנשים בבה"ד 1 והמשיך דרך חיוב של קצינים חילונים לסייר בהר מירון ובקצינים ערבים שחויבו לשבת לשמוע הרצאה על יהדות. זרועותיה האדירות רק התיישבו סביבנו, לכאורה. עכשיו אנו עדים לאיך שהן חונקות אותנו. בעבר היהדות אסרה על עליה, מאחר וזה חילול הקודש. לקומוניסטים והסוציאליסטים גם ככה אין אלוהים רישמי, אז מבחינתם עליה, ציונות ועבודה זו חובה. אבל עכשיו חוקי הדת של ישראל מחייבים אותנו להפלות את אחינו, גיבורים ציונים, עם אחינו, גיבורים ציונים, אחרים. יש לי המון יראת כבוד למשפחות השכולות, אבל אם אתם לא רוצים שיקיריכם יונחו לצד 'גוי' יש חלקה צבאית בבית העלמין היהודי בעיר בו אתם גרים (ואני מאחל לכם שלא תהיה לאף-אחד הדילמה הזו, ותמותו כולכם זקנים ומאושרים).
כפי שאנו רואים, הרבנות פוגעת בציונים, לכן היא פוגעת בציונות, וכל זה בחסות משרד הדתות, למעשה ממשלת ישראל מעודד ומחזיקה בגוף אנטי-ציוני זה.

למען עתיד ציוני טוב יותר, יש לסגור, אם לא, אז לפחות לסרס ולנטרל את הרבנות הראשית האנטי-ציונית ולהעלים את משרד הדתות. הר הרצל שייך לציונים ולא רק לציונים-יהודים.

יום שלישי, 9 באפריל 2013

ליברלים לא מתים.

אתמול הלכה לעולמה רה"מ בריטניה לשעבר מרגרט טאצ'ר. מגי היתה ידועה בקפיטליזם קשיח, אבל לא עליה באתי לדבר, כי יש לי הרבה ג'ורה לשפוך עליה, אבל אני נוהג לשמור על כבוד המתים. (כל עוד הם לא היטלר, סדאם חוסיין או דומיהם.) באתי לדבר על הסיבה בגללה יצרתי את הבלוג מלכתחילה - ליברליזם!

מספר חודשים לפני הבחירות האחרונות הבחנתי בתופעה מתחזקת - ליברלים. ימנים בעלי מודעות כלכלית ואינטלגינציה ברמה שאפשר להתווכח איתם בלי שייצא פתאום ה-"שמאלני, יפה נפש בוגד!" כי הם 'מוסריים' ממך בהרבה לטענתם.
אז מי אלה אותם ליברלים? מי הם אותם ימנים נאורים שהופיעו כיש מאין? אני רק רוצהל עשות בריף קצר על ויכוחים שהיו לי עם ימנים, כמובן החל מהתקופה שבה הפסקתי להיות ימני (תקופת הצבא):

היסטוריה של הימין בישראל:
1960 - קומוניסטים! תחזרו לרוסיה!
1990 - יפי נפש! פחדנים!
1993 - אוהבי מחבלים! רוצחים!
1995 - בוגדים!
2008 - אם כל-כך רע לכם פה, אולי תלכו לגור בעזה.
2011 - אנחנו ממש טובים לאזרחים הערבים שלנו ולפסטינים, ראית איך אסאד מתייחס לאזרחים שלו, מה הם מתלוננים?
2012 - לידתה של התנועה הליברלית החדשה: "תפסיקו לרמוס את הזכויות שלנו!".

אז כן הליברל מייצג את הימין הנאור, ההוא שדואג לזכויות אדם פתאום, אפילו מתנגד לנוכחות ישראלית באיו"ש ומאשים אותנו , הסוציאליסטים, ברמיסת זכויות בסיסיות. הם רצו לבחירות מטעם "עלה ירוק - הרשימה הליברלית". הליברלים מייצגים כאמור את הימין הנקי מגזענות, אז הימין שאפשר להתווכח איתו בלי שיתלהם, ואפילו ימין שאפשר לריב איתו עד לרמה שהוא כבר יתחיל להתנשא מעליך. הם לא מייצגים את החלש שמצביע לביבי שידפוק אותו שוב ושוב (השכבות הנמוכות שמצביעות לביבי מזכירות לי אסיר שנהנה להיאנס בכלא) הם נהנים מביבי, חושבים שהליכוד טוב לנו (ובעיקר להם) כי הם לרוב יבואו מהמעמד הסוציו-אקונומי הנכון או שיבואו ממעמד הביניים תוך אמונה שהשוק החופשי יביא להם צמיחה כלכלית.
לסוציאליזם אויבים רבים: פאשיזם, תיאוקרטיה וגם הליברליזם. בזמן שהפאשיסטים פשוט ירו לך בראש ויישרפו לך את הבית. התיאוקרטים יכריחו אותך להשתתף בטקסים שלהם או שייסקלו אותך. לליברלים, לעומתם, לא אכפת ממך, הם יתנו לך לרעוב למוות בזמן שהם יתנו לך לחזות במדינתך מתפוררת מהפרטות בלי נפסקות. דבר נוסף מבדיל בין הליברל לפאשיסט: רוע. הפאשיזם, הגזענות, הלאומנות והתיאוקרטיה, כל הימין הקיצוני מונע מרוע. כאילו השטן בכבודו ועצמו מנצח על התזמורת הזו. הליברליזם או הקפיטליזם עשויין לנבוע מרוע, מהצרון לנצל במחיר מציאה, אך מתוך השקפה נאיבית שחופש יוביל לטוב לב. למעשה הליברלים מאמני בהפקרת האחד לחסדי העשיר, למעשה חייו של החלש ייקבעו על-ידי מצב רוחו של החזק. אבל כמובן שהם רואים את העולם תחת עדשת משקף וורודה שאומרת שנפש האדם טובה מנעוריה - אם זה היה כך, לא הינו ממציאים את הכסף. ההבדל העיקרי בין הליברליזם לפאשיזם (לכלל סוגיו) הוא צורת המאבק. כפי שנאר הפאשיזם מונע מרוע בעוד הליברליזם מונע מתמימות. אי-אפשר להיאבק בליברלים מאבק מזוין, גם ככה בעינהם השמאל הוא דיקטטור פאשיסטי שבא להעניש אותם. המאבק בליברלים הוא חינוך, לא חינוכם של הליברלים עצמם, כי חינוך מחדש של אנשים שחושבים אחרת מקושר למדינות שלא נזכיר וגם כי הליברלים לא מאמינים בחינוך הממלכתי. אנו צריכים לחנך את עצמנו, הסוציאליסטים ברמה גבוהה יותר מבעבר, להפוך את מערכת החינוך הממלכית למובילה, את המוסדות הממשלתיים ליעילים ביותר, להראות להם שהדרך שלנו היא הנכונה ולנו טוב. למעשה הממשלה עצמה צריכה לקחת חלק בתחרות השוק אותה הליברל מנסה ליצור. לצערנו קיימים גם סוציאליסטים או קומוניסטים כמו קים ג'ונג און, שמראה לעולם שהדרך היא השגויה ומורח לליברל את החיוך המתנצח על פניו.
גם בשמאל קיימת תופעת ליברלים. אני לא מבין איך אנשים מתנגדים לכלכלה סוציאליסטים ובו-בזמן מתנגדים לנוכחות ישראלית בגדה מכנים עצמם 'שמאלנים' - אין שמאל שהוא לא סוציאליסטי. זה לא משנה אם הצעבתם לעבודה או למרצ, כל עוד אתם מאמינים במדיניות כלכלית ליברלית - אתם ימין.
גם בימין הצבוע קיימת התופעה של השוק החופשי, אבל כמובן מיסוי לצורך מימון התושבים בהתנחלויות - אין לי בעיה שתשמרו את התואר 'ימנים', אבל אל תבלבלו לי בשכל על חופש שוק כאתם מאמינים בגביית מיסים ובסגירת עסקים לפי לוח השנה שלכם.

שיטת ששת הצבעים ע"מ לזכור את נזקי הליברלזים:
וורוד - מייצג את האופוריה, את העדשה הוורודה דרכה רואים הליברלים את העולם.
כתום - צבע ייחודי הוא הכתום ולכן מייצג את הבדלנות, הליברליזם מאמין בחוסר מעורבות בין הממשלה לאזרחים דבר שייצור חוסר מגע בין האזרחים עצמם. אזרחי מדינה באים במגע באמצעות מוסדות ממשלתיים כגון בתי ספר ממלכתיים או צבא-עם. הליברלים רוצים לבטל מוסדות אלו ולהפריטם, הליברלים שכן מעוניינים לחיות במעורבות קהילתית עלולים להיות פעילים בקהילה שלהם בלבד, להעצים אותה ובקח לנתק אותה משאר הקהילות (ראו לדוגמא: חרדים וערביי ישראל)
צהוב - עורם של הלוקים במחלות שונות מקבל גוון צהוב. צהוב מייצג עוני (וגם מחלות) הליברלים מאמינים בהעצמת העשיר תוך התעלמות מהעני, דבר שגורר ברוב המקרים את העוני לעוני חמור יותר. מחלות יווצרו כתוצאה מהפרטות שירותי הרפואה הציבורית והתייקרותה. לעניים לא תהיה האפשרות לרכוש בריאות ולכן ייפגעו יותר. הדבר כבר קורה בישראל. בישראל נפטרים בשנה יותר אנשים מתת-תזונה ומחלות שונות מאש מפגעים בטחוניים.
ירוק - ירוק אמור לייצג את הסביבה, אך גם מזכיר לנו כימיכלים שונים. לכן הוחלט להפוך את משמעותו מסביבתי למזהם. הירוק מייצג את הזיהום שעלול להיווצר (ונוצר בהווה) עקב חוסר פיקוח של משרד ממשלתי לאיכות סביבה ומשרד ממשלתי לבריאות על מפעלים ועסקים שונים.
כחול - כחול צבע שנועד בעבר לסמל את החכמים, הכוהנים והטוהר. המקרה הליברלי משמר הכחול לייצוג הבורות של המעמד הנמוך. הבורות שתיווצר עקב קריסת מערכת החינוך הממלכתית או חיסולה כליל. לעניים לא יהיה כסף ללמוד במערכת פרטית, שגם ככה מחנכת להישגים ולא לערכים.
סגול - צבע אצילי זה מייצג כמובן את המעמדות שיווצרו בחברה. ליברלים מאמינים בפטרנליזם, חסד העשיר דואג לעני ובכך משעבד אותו והופך אותו לוסאל. ישנו זרם קיצוני שנקרא 'ליברטריאנים' המאמינים בביטול כמעט מוחלט של הממשלה ומוסדותיה, כולל צבא או משטרה. האציל או העשיר הפטרנלי ידאג לצרכיו הבטחוניים וירכוש לעצמו את צבאו הפרטי, יתכן וכמובן שישתמש בו לדרוך על הצמיתים שתחתיו.

התיאורים שבקשת הליברלית הנ"ל, קיצוניים, נכון. וישנם ליברלים שעדיין מאמינים בקיומן של מוסדות ממשלתיים כמו כלא. כבר פגשתי באנשי ימין שמאמינים בביטול גיוס חובה וצבא העם. וגם נתקלתי בקיצוניים ביותר שמאמינים בסירוס מוחלט של הממשלה. והתרחישים הללו אכן אפשריים ואנו באמת עלולים לשוב לתקופה פיאודלית. את צדקת דרכו נוכל להוכיח באמצעות חינוך ועבודה בלבד.

הנצחון בפאשיזם - מאבק מזוין.
הנצחון בליברליזם - עבודה קשה.
הנצחון נגד שניהם - חינוך נכון.

יום שישי, 5 באפריל 2013

אף-על-פי-כן נע שרמוטה

אז היום יצא לדרך צעדת (או מצעד) השרמוטות שכתבתי עליו בתחילת השבוע.
אז, באופן אגוצנטרי, כתבתי למה לי - גבר לבן ממעמד הביניים - אין צורך במצעד ופחות למה לךְ איה לבנה/שחורה ממעמד כלשהו לא צריך.
רק אתחיל בציטוט של עמיתה לעבודה "הפמיניסטיות האלה הגזימו הפעם.".
בסופו של דבר, מראות עיני, לצעדת השרמוטה יש מטרה ברורה - די לאונס! אכן המטרה ראויה ואם היתי יודע שזה באמת יהיה אפקטיבי אולי גם היתי מצטרף.
אבל הדרך מעוותת לחלוטין. הן טוענות שזו זכותה של אישה לשכב אם מי שבא לה כמה שבא לה - נכון. זו המאה ה-21, אישה היא כבר לא הרכוש של הגבר ובאמת אשרי האישה שעושה מה שכיף לה בלי לדפוק חשבון. אבל למה לצעוק את זה? אם אלה היו גברים זה היה אגו - אם חוברת גברים היתה עושה את "מצעד הזיינים" - אנחנו לא צריכים להיות מחויבים לך, אישה. כל הפמיניסטיות היו מעקמות את האף, אולי אפילו מקיאות ובצדק. לפעמים אני מתחיל לחשוב כמו החרדים שמדברים על ערך הצניעות. כל אחד מטייל בתחתונים, או בלי תחתונים כלל, וצועק מה הולך לו במיטה - ממש צעד גדול לאנושות.
אז נשים יקרות, תזדיינו כאוות נפשכן, אין סיבה לרוץ ולספר לחְבְרַה.

עניין הלבוש. גם כאן הטענה מוצדקת. אישה שלבושה בצורה 'זנותית' לא אשמה כשנאנסת. אני אקבל את הטענה שהיא מסתכנת, אבל לא אשמה. ובכל זאת, באונס היא לא אשמה אבל בזלזול עצמי בעיקר. הצניעות, מעבר לכבוד לסביבה היא קודם כבוד לעצמך. אבל העונש בחוסר צניעות או ביזוי עצמי, לא אונס. אונס זה גם פגיעה באחרים בצורה ברוטאלית וגם חוסר בכבוד עצמי.
קראתי את אחת התופעות בהן הן מנסות להילחם: כשאישה עם מחשוף מגיעה לריאיון עבודה, היא עלולה לאבד את המשרה בגלל המחשוף. - מן הסתם. מעולם לא שמעתי על בן אדם שניגש לראיון עבודה עם שורט וסנדלים, אלא אם הוא רוצה להיות מציל בחוף.

זנות. - עוד מכה תוצרת הקפיטליזם ה"נאור", אני אעשה מה שבא לי ואקנה מה שבא לי, כולל בני אדם. הזנות מתפצלת לשני סוגים - שני נוראיים.
יש את הקפיטליסטי החזירי בו סרסור קונה בני אדם רודה ומשתמש בהם לתועלתו הכספית תוך ניצול חלושתו של אדם אחר. למעשה הוא משתמש בחולשת הזונה כדי לעשות כסף מחולשת הלקוח.
ישנו המקרה של הליברליזם הנאור - זנות עצמאית או ממוסדת. הזונה היא זונה כי בא לה להיות זונה. משתמשת בגופה כדי לנצל חולשתו של לקוח שפל ולהשיג את כספו. יש כאן סוג של מרמה כי אדם שטוב לו לא יתדרדר לזנות ואדם שטוב לו לא ישתמש בשירותי הזנות.
 בשני המקרים רואים החלפה בין ערכים שליליים: החלפה בין תאוות בשרים לתאוות בצע.
הסרסור, הלקוח והזונה, שלושתם אנשים שפלים בחברה ואין להם מקום בחברה מתורבתת. (זו דוגמא למסורת שאפשר להעלים מהעולם).
הלקוח והזונה בנוסף לסלידה שיש לנו מהם, או לפחות צריכה להיות לנו מהם, צריך לזכור שהם איפשהו קורבנות של החברה.

את נושא הטראנססקסואלים ודמויהם, הם זקוקים לפוסט שלם. באופן כללי כל המושגים האלה הם בגדר קשקוש וכמה גמחות של נון-קונפירמיסטים שהחליטו שהם משנים לנו פה סדרי עולם.

גאווה.
ישנם שבעה ערכים שליליים - חטאים שהם הבסיס לכל דבר רע שנעשה (או כל דבר טוב שלא-נעשה, בחלק מהמקרים). אין יוצא מהכלל. כולם חוטאים בהם, יש כאלה שיותר באחדים ואחרים באחרים, אבל אין נקי. הגאווה או היהירות (היבריס) היא החמורה מכולן שכן היא יוצרת את האחרים או מחזקת אותם.
אדם שנוטה לחטוא בזעם פוגע בעצמו בעיקר, שכן הוא לא מוציא את הזעם שלו לפועל, הבושה מונעת ממנו להכות או לרצוח. אדם בעל גאווה - אדם ללא בושה, מסוגל להביא את הזעם שלו לרמה של פגיעה בסביבה. אדם יהיר, אך לא אדם שנוטה לכעוס, עלול, ולעיתים עושה זאת בכוונה, לעורר את זעמו של האחר.
הצעדה היא ,לכאורה, סביב חטא התאווה (תשוקה - luxuria), שכבר קשה להגדירו כחטא בעת המודרנית, אז נגדיר אותו כקל שבחטאים. ממנו נובעת התשוקה (פורניה). הצועדות טוענות כל מה שעשינו זה לחטוא בחטא התאווה, שלוב לא פוגע באף-אחד, אולי רק בעצמנו וגם זה לא בטוח, אז תעזבו אותנו בשקט.
למעשה גם הן חוטאות בחטא הגאווה בכך שמפצירות בנו כי הן באו לחנך אותנו, כי כולנו חיות ואנחנו בעצמנו חוטאים באותו חטא, רק כפועל יוצא (אונס). בנוסף להאשמות המתנשאות, הן גם טוענות שמותר לכל אחד להתלבש איך שיחפוץ או לא להתלבש בכלל. - הפקרות וחוסר צניעות הן גאווה חמורה, אבל הן מהוות בעיקר פגיעה עצמית אז נניח לזה לרגע.
בנוגע לאונס, האנס שם הוא, לכאורה, מונע על-ידי תאווה, אבל את הניצוץ לדלק התאו הוא מקבל מהגאווה. אדם בעל יצרים אך גם בעל בושה לא ייבצע אונס, הגאווה היא מה שמאפשר לו להתנהג בחייתיות ואולי אפילו את התעוזה להסתכל לקורבן בעיניים.
כדי להילחם באונס לא יעזור לכם לעשות רעש, אתם רק תכעיסו אנשים, צריך את אותם הדברים שצריך לכל פשע: חינוך + אכיפה.
ועל איזה חינוך אני מדבר? חינוך נגד יהירות. חינוך לזה שלא צריך להתבייש להתבייש.

אז במקום לצעוד את מצעדי הגאווה או מצעד השרמוטות, למה לא תנסו פעם את מצעד הצניעות?

שמתי לב שאף פנייה לא היתה לנשים דתיות. היו ליוצאות בריה"מ, שאני לא מבין על איזה זלזול הן מוחות. הרי יוצאי בריה"מ הביאו לארץ הזו קדמה ותרבות, לא זנות. ועדיין אין שום התייחסות לחרדיות או דתיות או במילים אחרות: באנו סתם לעצבן!

Humbly yours, Luke

יום רביעי, 3 באפריל 2013

פלסטינים, הקשיבו לעמירה הס, היא תוביל אתכם לאבדון!

יאיר לפיד חייב תודה גדולה לעיתן "הארץ" ולגב' עמירה הס, שבזכותה ירד מהכותרות.

קראתי את הגיגיה של הגב' הס התחביר הפנימי של יידוי האבנים.
קראתי את הפסקה הראשונה, הקאתי בפנים ואז המשכתי.
שיהיה ברור, אני בעד הקמת מדינה פלסטינית, אבל ככה הם מצדיקים את הזכות שלהם למדינה? באמצעות זריקת אבנים? פציעת ילדים? אני לא תומך נלהב של המתנחלים, אבל הדור שקיים שם כיום אינו שם מבחירה - הם נולדו שם, ולא כולם מפלצות מצאות דם, הם רק חיים את המציאות שהפלסטינים מוכיחים להם שוב ושוב למה לא כדאי להם לעבור שמאלה. איך תשכנע בן אדם כזה לעזוב את הבית?! וגב' הס. היא מתעטפת בדגל האדום ומחכה שהימין יידה אותה באבנים, וכמובן, לא אותה מיידה, אלא אותנו, אנחנו המגן האנושי שלה, בשר התותחים. היא מתעטפת בדגל השמאל ומגבבת קשקושים של הימין הפלסטיני. ואני מצטט:

"הרבה פעמים יידוי האבנים בפועל נובע משעמום, עודף הורמונים, חקיינות, התרברבות, תחרות. אבל בתחביר הפנימי של יחסי שולט־זר נשלט - יידוי אבנים הוא מלת התואר לנושא: נמאסתם, יא כובשים."

 ומה עם 'תג מחיר'? אל תגידי לי, אלו בסך-הכל מיצגי אומנות סביבתית. וירי רקטות לעבר הדרום אלו נסיונות של החמאס להגיע לירח כדי להתיישב שם ולהפסיק את המלחמה אתנו?
נכון, היחס הישראלי בשטחים לא מזהיר, וכבר פשפשנו בנושא וגילינו שאחד שהאשמים בכך הוא ה-"שמאל" העדין.
הרשו לי להחזיר אתכם 70-80 שנים אחורנית. התחוללה כאן מלחמת אזרחים. הצדדים היו אותם צדדים: ימין ערבי (שייקראו להלן 'ערבים'), ימין יהודי (אצ"ל/לח"י) וראשית השמאל הציוני "ההגנה".
בזמן שגופי הימין נהנו לשחוט זה את זה ואת הבריטים, השמאל גידל לעצמו שכל.
הם נלחמים, אנחנו חוברים לבריטים.
שיטת ההבלגה.
חומה ומגדל.
נסיון קלוש להתאחד הוביל לפיגוע טרור במלון המלך דויד, מה שגרם להתפרקות מחדש ונמשך התהליכים:
הימין מפוצץ - השמאל בונה.
ובסופו של דבר מי שניצח במלחמת האזרחים הזו הוא השמאל. הימין הערבי גרר מלחמה, אחריו הצטרפו מדינות ערב שלא הסכימו להקמת מדינה ציונית ובסוף בום! - יש לנו ארץ לתפארת. (זה גם מה שמוכיח שמדינה פלבטינית תקום עם או בלי הסכמה ישראלית).
יתכן מאד שאם הימין היה מנצח השמאל לא היה כאן היום כלל.
מה אני מנסה להגיד? הפלסטינים לא עוזרים לעצמם. הם עוזרים לימין הקיצוני הישראלי, זה שיותר ויותר שונא אותם ויותר ויותר מתרבה ומשתלט על עמדות מפתח שיטילו עליהם עוד סבל. הצהרות מטופשות כמו של הגב' הס מעודדות אותם לעוד אלימות במקום ללכת בדרך הנכונה: הבלגה. הפלסטינים צריכים לנהוג באיפוק. הם רוצים את המנדט למדינה, שיעשו את זה כמו שאנחנו עשינו*.
נכון, הם לא יכולים לבנות יישובי חומה ומגדל כי נהרוס להם אותם, אבל הם לא חייבים לפוצץ באבנים כל מה שזז. אני יודע שזה הרבה לבקש אבל אי-שם יש פלסטיני שמאמין שאפשר; ויש ישראלי שמאמין שיש פלסטיני שמאמין שאפשר; ויש פלסטיני שמאמין שיש ישראלי שמאמין שיש פלסטיני שמאמין שאפשר.
אם הם באמת יתחילו לקחת את העניינים בידיים, לאט-לאט המצב יתחיל להתאזן. פחות הקצנה בימין הפלסטיני תוביל לפחות הסלמה בימין הישראלי, פחות הפרדה בקווים באיו"ש, תמיכה ישראלית במדינה פלסטינית. גדר ההפרדה לא היתה חייבת להיבנות. כמובן שאם הם ימשיכו "לשחרר הורמונים ולהגיד: כובשים, נמאסתם." כלשון גב' הס, הם רק ימשיכו לסבול.

*עכשיו יקפוץ החכמולוג ויגיד לי שגרשנו. נכון. אבל לא זה מה שזיכה אותנו במנדט להקים מדינה, זה קרה אחרי שפרצה המלחמה כתוצאה מהמנדט.

יום שלישי, 2 באפריל 2013

סרבנים החוצה! (או אין סרבנים שמאלנים)

קראתי בזה הרגע את הכתבה על סרבן הגיוס נתן בלנק.
אידיוט!
פעמיים אידיוט!

פעם ראשונה כי לא הסכים להתגייס. אני לא יודע מההגדרה הפוליטית שלו לעצמו כשסירב בגלל הכיבוש, אבל אני מכיר רבים שעושים את זה ומגדירים עצמם שמאלנים. סרבנות גיוס היא בדלנות; בדלנות היא ההיפך מהשמאל! שמאל פירושו בראש ובראשונה אחדות - סוציאליזם! אם זה לא סוציאליזם זה לא שמאל. אבל לא בגלל זה אני אומר שהוא אידיוט, בגלל זה אני אומר שהוא לא שמאלני. למה אידיוט? כי כרגע הוא פוגע בפלסטינים עוד יותר. אומרים שצה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם, אני מסכים עם הטענה. בינתיים כלכם מעקמים את האף ושואלים "מי זה האימפריאליסט הזה?" צה"ל צבא מוסרי, כן. המדיניות הצבאית בשטחים אינה מדיניות צבאית כלל, אלא מדיניות ממשלתית. נמאס לכם? אל תאשימו את הצבא תאשימו את הממשלה. בתור אחד ששירת באיו"ש עשיתי למעט משימות למען פלסטינים ולא רק באיו"ש גם למען אלו בעזה. הידעתם שצה"ל מאבטח ומלווה שיירות של ציוד הומאניטארי לעזה? היעדתם שחמאס מנכס לעצמו את הכל, מחלק מעט מזה ואומר שהציונים לקחו? חיילים, ברובם, יודעים להבחין בין טוב לרע, במיוחד חיילים שמאלנים. גם על החיילים הימנים אני סומך בהקשר הזה, הם לא מפלצות, לא כולם. ואפילו על הימנים הקיצונים שרואים בכל ערבי מפלצת אבל עדיין לא רוצים להיחשב לרוצחים. למזלינו יש לנו צבא שדואג לחקור, לשפוט ולהעניש את הפוגעים בחסרי הישע. יש גם יוצאי דופן, חיות, זה לא צבא לא-מוסרי, אלו חיילים לא מוסריים, אותם אנשים בהם אתם נתקלים בסרטונים של "שוברים שתיקה", אנשים שהם תערובת של רשע וטמטום. למה הם שם? כי כבודו, בלנק, סירב להתגייס ופינה להם את המקום. במקום שיהיה בן אדם עם שכל ומוסר, אחד כזה שיודע להבחין בין מחבל לפלאח, בין זה שיש לו בקבוק תבערה ביד לזה שיצא לקטוף זיתים, (וכן חברים. יש שם אנשים שהיו שמחים לשפוך את הדם שלנו עם הישיבה שלנו באיו"ש או בלעדיה, אולי בגלל שהבאנו למדינת ישרא- שליחה פלסטינה אלכוהול ובשר לבן) אותו אחד החליט שהוא לא מוכן להתגייס ובכך פינה את התקן לדביל, שרואה בכל הפלסטינים מטרות אנושיות ואפילו מצלם את זה לפייסבוק ופוגע בשם שלי ושלכם כישראלים, כציונים ואנשי מילואים/סדיר של צה"ל.

למה אידיוט פעם שנייה? פה אני חוזר לעניין הבדלנות, בדלנות היא ההיפך הגמור מהשמאל. מהות השמאל היא אחדות. הוצא לו לשרת במד"א במקום שירות צבאי - מבורך! שירות במד"א זה יותר טוב משירות של כמה אנשים שהכרתי בצבא. התנאי היה שהוא ישרת שם כלובש משים, כאחד מצה"ל - אני בעד! בסופו של דבר גם הלא-לוחמים ואלה שאין להם זיקה צבאית כלל, בכל זאת צריכים להיות חלק מהצבא, בין אם מחיל החינוך או מחיל הרפואה. הטמבל סירב! סירב למדים. סירב לדבר המייצג שיוויון וביטול המעמדות בצבא. אין מותגים, אין מחשופים, וזה אפילו די יפה. (ואם את דתייה, את אפילו יכולהל בקש חצאית, שלא תגידי שהציונים פוגעים ביהדות) - לא. "לא אלבש מדים!" ובכך חזר ידידנו בלקן למעגל הבדלנות הימני ממנו הגיע.
וזו לא אשמתו בלבד. חברי מהמשאל יש לנו בעיה חמורה איבדנו את שפת השמאל, במקום לדבר אחדות, אנו מדברים בדלנות. כיום קיימות שתי מפלגות שמאל במדינת ישראל, אבל מי שדיבר שמאלנית "אחים ואחיות שלי" ו-"בואו נשמור על אחדות עם ישראל" היה בכלל בנט מהימין, הוא דיבר שמאלנית וראו כמה קולות גרף (אני בעד אחדות מדינת-ישראל ולא אחדות עם-ישראל, אבל שיהיה...) התקשורת דואגת להוציא את השמאל כמי שעוזר לחלשים שהם לא שלו, לסודנים לפלסטינים. המשאל מתבייש לנבוח על האויב מבחוץ (טרור פלסטיני) ונובח רק על האויבים מבפנים (טרור מחבלי הגבעות). אני יודע שישנן פעיליות למניעת גירושם של אזרחים ישראלים מביתם, אבל זה משום-מה התקשורת ה"שמאלנית", כפי שהפרנואידים מימין אומרים, לא מזכירה את זה. נכון לעכשיו תנועת "אם-תרצו" מציגה פאסון יותר סוציאליסטי ומאחד מאתנו. איפה הנוע"ל השמו"ץ בהפגנות למען שיוויון בעול? למה אני לא שומע אף-אחד אומר: "אי-אפשר לגייס את כל החרדים, אז לפחות ניתן הטבות למשרתים במיסוי"? - זה עובד בסין, אגב.
אני שומע יותר על סודנים, הומואים, ערבים וחרדים ופחות על אחדות וביטול המעמדות. למה הומואים וערבים צריכים להיות אוכלוסיה נפרדת. למה הומואים זו בכלל קהילה? - (בדלנות!!) מאיזו מדינה הם באו בכלל? אני מבין שמצבם של הערבים בתחתית ולא ירצו להתאחד איתנו בחמש שנים הקרובות - וכאן תודו לידידנו הבדלן מהימין, ח"כ ד"ר אחמד טיבי, שדאג להדק את חומות הגטו הערבי. ולערבי נוסף בשם אריאל אטיאס שהוחלף לא מזמן באיזה אשכנזי מפוקפק בשם אורי אוריאל, אבל שני האריאלים דופקים גם יהודים (יהודי הדרום והצפון) - אז אין כאן אפלייה.

השמאל צריך לידה מחדש. להתעסק בענייני השמאל שהם: המעמד הנמוך הישראלי בראש ובראשונה. אחדות ופתרון בעית אי השוויון בעול. כי צדק חברתי הוא בחובות וגם בזכויות. או גיוס של כולם או שירות לאומי לחכולם והטבות לאנשי הצבא.
אחר-כך נתעסק בפליטי.
אחר-כך נתעסק ביחסים שלנו עם תורכיה או עם הפלסטינים.
ולגבי איו"ש?
איו"ש מבזבזת משאבים לישראל, משאבים שאיתה יכולנו לעזור למעמדות המוחלשים. השהות באי"וש היא גם ככה זמנית, אז הבזבוז חסר פואנטה. צה"ל בעצמו מגדיר את הנוכחות באי"וש כזמנית, ומבחינת הצבא זה לא חלק ממדינת ישראל. ההשפעה שלנו כישראלים על הנוכחות היא רק לקצר אותה. אבל בסופו של דבר נצטרך להתפנות עם ביבי או בלעדיו, עם בנט או בלעדיו, ישראל תצא בסוף, אז עדיף שאנחנו נוביל את המהלך ונשמור על כמה שיותר שטח לפני שגורם חיצוני יוביל אותו ואריאל ומעלה אדומים יהפכו לערים פלסטיניות



Humbly yours, Lucă

יום ראשון, 31 במרץ 2013

פרנציסקוס, בוא לכיכר!

אמנם הוא בא מהכיכר, אבל הוא יכול עכשיו להגיע גם אלינו.
האיש הזה לא מספיק להפתיע.
כבר במין הזה מ-9גאג הסביר לי באיזה איש מדובר.
האפיפיור הארגנטינאי ממוצע איטלקי, זה גם במעמדו הרם המשיך להשתמש בתחבורה ציבורית, השמועות אומרות שהוא גם סוציאליסט.


המקור: http://9gag.com/gag/6809004

כבר ביומו הראשון לתפקיד. סייר האיש הכיכר סיינט פטרוס ולחץ את ידיהם של המאמינים פשוטי העם (חלקם די עשירים למען האמת) ובירך אותם.
אני לא יודע כמה יעילה ברכה, גם אם היא מהאפיפיור בכבודו ובעצמו, אבל זה אכן מעמד של כבוד שהיתי מוכן לקבל. האיש גם ויתר על המגורים המפוארים של האפיפיור והחליט להמשיך לשהות במגורים "צנועים" (יחסית) בבית מלון בו התגורר עד כה. (לא היתי מתנגד למגורים כמו שלו)

היום קרא ידידנו מהותיקן לפייס בין ישראל לפלסטינים ולסיים את מלחמת האזרחים בסוריה. מדהים שפיסת אדמה של מטר על מטר כמו ישראל עושה כל-כך הרבה רעש בעולם, שאפילו מנהיגם הרוחני של מיליארדים מביע דעתו.

בנוסף איחל לסיום המתיחות עם צ. קוריאה, אני מקווה שזה ייגמר. יש המון פוטנציאל גלום בחצי האי האסיאתי הזה, וכל הסכסוך הזה בראשותו של תפוח האדמה קים ג'ונג און, סתם מבזבז משאבים לעמו. קומוניזם יכול להיות יעיל אם הוא מנוהל נכון ובצדק.

ערב חג שני שמח.
פסחא שמח.

צעדת השרמוטות! - כי נמאס לי.

אני לא בטוח למה את צריכה את מצעד השרמוטות כאישה סטרייטית/לסבית, כשחורה/לבנה, כחילונית/דתיה. אבל אני יודע למה אני לא צריך אותו, ואולי להסביר לךְ - הפמיניסטית, לךֶ - המזדהה, לכם ולכן הלבנים והלבנות, למה כולכם, פוגעים באוכלסוייה אחרת.

לא צריך את צעדת השרמוטות - כי נמאס! אני כגכר לבן סטרייט, חילוני, נמאס לי! נמאס לי שאיכשהו אני זה ששולט בארץ, למרות שהמזרחיים כבר מזמן לא מופלים לרעה.
נמאס לי מהצביעות ומהגועל!

נמאס לי שאני צריך להרגיש אשם כשאני יוצא עם מישהי צעירה ממני, כי אני פטריארך, אבל כשזה מגיע לאישה מבוגרת יותר - אני פתאום צעיר מדי ולא ברמה שלה.
נמאס לי שאני משלם עליה בדייט ראשון ויוצא מצ'ואיסט, או לא משלם עליה ואז אני כבר לא גבר והיא לא סופרת אותי ממטר.
נמאס לי שהתכנית שלי לחנך את ילדי בעתיד לערכים של כבוד סביבתי ועצמי, להם ולגופם, היא תכנית פרימיטיבית. שקו לי בתחת אני פרימיטיבי!
נמאס לי שהפחד הכי גדול בלהתחיל עם בחורה זה לא הכשלון, אלא ההפיכה למטריד.
נמאס לי שמה שיש לי בין הרגליים הופך אותי לאנס פוטנציאלי מלידה, ונמאס לי מהפחד מכל מיני בהמות שינסו גם לסרס אותי. נמאס לי מזה שכשאני מוטרד זו בדיחה, אבל שאת מוטרדת זה מעצר.
נמאס לי מכל מיני קווירטראנסזובי (נתקלתי במושג הזה רק לאחרונה, לא ממש התעמקתי) לא מכבדים את הערכים שלי או את האלוהים שלי, בטענה שהם מומצאים, אבל המין, שהם המציאו לעצמם כשניסו לשכתב את הטבע, אמיתי לגמרי. ואז הם עוד באים לי בטענה שאין צורך בהפרדה בבתי השימוש. זה מוביל לזה שנמאס לי גם שנשים חושבות שזה ליגיטימי להיכנס לשירותי גברים אבל ההיפך זו סטייה, כשבעצם לנו יש את המשתנות ואצליכן כל התאים סגורים.
כי נמאס לי שאם אני מתבייש בגוף שלי, אז אני לא גבר - אני לא מתבייש בגוף שלי, אני פשוט מקונן על מותו של הכבוד העצמי שלכם. מי שאני מתבייש בו זה אתם ואתן, בעיקר אתם.
כי נמאס לי ש:
-כל ביקורת שאני מעביר על נשים, אני שובניסט.
-כל ביקורת שאני מעביר על הומואים/לסביות, אני הומופוב.
-כל ביקורת שאני מעביר על הדת או על ישראל אני אנטישמי ולפעמים אפילו נאצי.
אז הנה קבלו ביקורת על ישראל:
נמאס לי מהשמאלנים שמדברים על חשיבות הממד הנמוך אבל מעדיפים לעזור לסודנים ולתושבי שכונת התקווה, כי זה קרוב למרכז, אבל הדרום? חה!
נמאס מהשמאלנים שיודעים להצביע על האשם, אבל כשהאויב הגדול ביותר בשער, הם שותקים.
נמאס לי מהימנים השקרנים שמדברים איתי על כלכלה ועל הצורך לצמצם מיסים אבל בפועל ממשיכים לגבות ממני מיסים כדי לשפוך אותם בשטחים, שגם ככה ינתנו לפלסטינים.
נמאס לי מהמתלקקים הימנים שמדברים איתי על אהבה, אחווה ועל אחדות עם ישראל, אבל בפועל קוראים לרצוח אותי כי אני לא חושב כמוהם או לא מאמין בדת שלהם.
נמאס לי מהמתייפייפים הליברלים שמדברים על הסוף לכפייה ומדברים על חופש. כל-כך הרבה חופש שהם נהיו עבדים שלו ושכחו מערכים של כבוד ואחדות.
נמאס מאלו שמדברים על חופש שוק, אבל מכריחים את העסקים לסגור בשבת.
נמאס לי מהמרכז! מה זה מרכז?! יש לכם או אין לכם דעות?
נמאס לי מהתל-אביבים, בונים להם בטון על החוף אבל הם עסוקים בצעדת השרמוטות או בכמה סודנים.
נמאס לי שאני כחילוני מחלל את הערכים שלכם, כשאתם יורקים על הנשים שלכם, שורפים מכוניות של ערבים או זורקים אבנים על מתנחלים.
נמאס ממזרחיים מיליונרים שמתלוננים על כך שהממסד האשכנזי חונק אותם, ואחר-כך עוד אומרים שאנשים במחפשים דירה במרכז הם סתם ילדי סושי מייללים.
נמאס שהאחוש"ל הוא זה שהורס לכם את החיים כש:
אשכנזים הם מזמן מיעוט בארץ, חוסר ההערכה עצמית שלכם תאשימו את עצמכם. וממתי לעזאזל המילה 'אשכנזי' הפכה לקללה?
חילונים הם גם ככה השטן, אז כבר אין מה לעשות בנידון.
ותיקים, מה? אתם רוצים להגיד לי שדור שכמעט כולו ילידים, הילידים שולטים בשוק, ואלו שלא ילידים, בכל זאת משתלבים. ואלו שלא משתלבים זה בגלל בדלנות מטומטמת.
שמאלן/סוציאליסט - כשימין שולט והקפיטליזם שורף את כולנו, אני לא מבין על מה אתם מתלוננים. "אבל התקשורת שמאלנית" - אדוני, אתה צריך תרופות, אתה פרנואיד!
לאומי - אני כובש אכזר! אני פאשיסט ואני חרא בן אדם, רק כי שירתי בצה"ל, כי אני משרת במילואים כי אני מאמין שיש לשמור על הגבולות של המדינה הזו מאויב (היתה כאן מדינה גם לפני 67, להזכיר לכם) ואני מאמין במודל צבא העם, שזה הערך האחרון שנשאר לנו וגם אותו אנחנו מאבדים להפרטה ולסקטור. וכן, יש טרור שמנסה להרוג אותנו, לא רק טרור יהודי של תג מחיר.

לא, אני לא גזען (למרות שבכל אחד מאתנו מסתתר השד הגזעני)
לא, אני לא הומופוב, אני רק מתנגד להורות חד-מינית ולכל הבולשיט הזה של הטראנסחרטא. לא. אי - אפשר להחליף מין, ככה נולדתם וזה מה שיש. זכר או נקבה. לא שניהם ולא משהו מהצד. (וגם בכל אחד מאתנו יש הומופוב)
אני גם לא אנטישמי, חלילה - יש לי המון דברים בעד ונגד הדת, ואני בעד ישראל במאבק, אבל חייבים להודות שאנחנו עושים דברים מכוערים.
ולא, אני ממש לא שובניסט, גם לא פמיניסט - אני בעד שיוויון.
מאו טסה טונג אמר בספרו "נשים אוחזות חצי מהרקיע". וזה נכון, החצי השני הוא של גברים.
האנושות לא היתה מתקיימת לאל השילוב הזה של גבר+אישה. הן לא יכולות בלעדינו ואנחנו לא בלעדיהן. הן לא חייבות להיות שפחות שלנו המכונה שלנו לא ייצור ילדים. להיפך. כשאומרים מין מוצא את מינ, הכוונה היא לא "אישה מוצאת אישה" אלא, אישה חזקה מוצאת גבר חזק, אישה טיפה תמצא גבר טיפש וכן הלאה.
גם על-פי הטאו, כדור מושלם שמורכב משני חצאים, חצי אחד מייצג את האישה והשני את הגבר, אי-אפשר לנתק או להפריד.
אישה יכולה לעשות כל מה שגבר עושה, חוץ מלהפרות. וגבר יכול לעשות על מה שאישה עושה, חוץ מלהיכנס להריון ולהניק (וגם קצת מחסורים רגשיים).

בכל אופן:
נמאס לי! כי גם אני רוצה להיות מיעוט נרדף!

יום שישי, 29 במרץ 2013

קווים מקבילים לעולם לא ייפגשו!

בימים אלה אני מבחין בעוד ועוד ועוד תמונות פרופיל של אנשים של קוביה אדומה ובתוכה שני פסים וורודים.
בהתחלה התעלמתי: זה בטח עוד איזה גימיק לא מוצלח ולא מעניין של מאבק באיזו תופעה, שיכלו פשוט לצעוק: די עם זה!. זה בטח יסתיים תוך יומיים.
לא כך היה. עוד פסים וורודים ועוד פסים וורודים עד שמישהו כבר שאל במקומי את השאלה המתבקשת: מה לכל הרוחות אתם רוצים?! הוא גם קיבל בשבילי את התשובה. שרשור מסורבל של תהליכים משפטיים בארה"ב הוביל לפסיקת בית הדין לערעורים האם לאשר לצמיתות לא לאשר לצמיתות או להשאיר את האפשרות פר מדינה לנישואים חד-מיניים.
ואז נשאלת השאלה "מה אכפת לי מה קורה בארה"ב?".
חשבתי כך בהתחלה, ואז הבנתי שארה"ב כמה מעצמה ידוע לכל בעולם (הכי ידועה) עלולה להוות סמן לשאר המדינות - זו הדרך. ארה"ב היא משענת קנה רצוץ ואני לא מבין מה כל-כך נשענים עליה. ארצות הברית היא גם מסורבלת ומטופשת מבחינה פוליטית. אין להם שמאל וימין - הכל מעורבב, אם אני היתי צריך בבחירות בבחירות בארה"ב היתי משתגע: רק שתי מפלגות, ושתיהן ימניות.
כל תולי הפסים הוורודים חיים בסרט. ארצות הברית לעולם לא תאשר את הדבר הזה עקב חוסר עמדה פוליטית ברורה (לא ברורה לי לפחות) ועוד מצפים שבישראל ייאשרו את הדבר... חה!
שואלים אותי הרבה פעמים: אתה שמאלני, איך אתה יכול להתנגד לנישואין חד-מיניים?
כשמאלני אני קודם כל סוציאליסט, כל נושא ה'הומואיזם' שייך לליברלים, קרי, לימין, או הימין המזוקק דוגמת "התנועה האנארכיסטית החדשה".
יש רעות חולות יותר מ-האם יוסי ואבי התחתנו. כל נושא הפנסיונית, הנזקקים, הטייקונים ששותים לנו משאבי הטבע, זה מטריד אותי הרבה יותר, וזה גם צריך להטריד את כלכם, לפני שפקצת לי פה עם קמפיין הפסים הוורודים.
יש עדיין ניצולי שואה רעבים!!!

נרגעתי...

לא.
הקמפיין כאמור מצייר לנו קובייה ובה סימן שווה - שני פסים מקבילים - "שני קווים שלעולם לא ייפגשו", כך סיפרו לנו ביסודי וכך יהא. שני פסים וורודים האמורים לייצג ככל הנראה אישה (ורוד, אחרי הכל) נשים לבד או גברים לבד לעולם לא יוכלו לבנות תא משפחתי הולם. גבר עם אישה מתקשה, אז תחשבו מה זוג שהוא לא זוג יעשה. לא אכפת לי מכמה הם אוהבים אחד את השני, אין לי ספק בעניין, אבל הילד רובתי, הילד? מה איתו? לכם יש זכות להקים משפחה ולילד יש זכות לאמא ואבא, מספיק עם הצביעות הנאורה! אני לא רואה אתכם מסכימים שייקחו את אבא שלכם ויחליפו אותו באישה, יכול להיות שלכמה מכם זה כבר קרה, אני מדמיין את השמחה בעיניים שלכם ביום שזה קרה (בהנחה שהיתי צעירים מדי להבין את זה). גירושין פוגעים בילדות, הורות חורגת עלולה לקלקל אותו והורות חד-מינית זה הרס של ממש.

עוד בנושא צביעות ואהבה. עקבתי אחרי הקמפיינים, של שני הצדדים, ליברלים וקונסרבטיבים. אמנם בישראל לא ראיתי אזכור להתנגדות, כן ראיתי אצל האמריקאים. אלו המתנגדים להצעה 8 (זו שמבטלת נישואין חד-מיניים - זאת אומרת: הם בעד נישואין חד מיניים) תקפו בברוטליות מילולית את אלו התומכים בהצעה. לקרוא לשמרנים מטומטמים ברוב הקמפיינים (וראיתי גם אחד של בחור בבגדי רשת וורודים מפזז: ממש עושה חשק לתת לו ילד לידיים) להתייחס אל הצד השני כאל אידיוט ולהגיד שאתה מלא אהבה - איבדתם אותי לחלוטין.

לעומת זאת השמרנים לא מדברים הרבה על הצד השני, הם מדברים בעיקר על עצמם, על מה שהם מנסים להגן, על המסורת ועל התא המשפחתי הקיים, שאני כאדם חילוני סמי-אתאיסט מאמין בו.

אף-אחד לא מתייחס אל הליברלים כטיפשים, אבל הקונסרבטיבים - חיות פרא. גם אם היתי מתלבט במי לתמוך - היתי הולך עם הרפובליקנים.

מחזור לפוליטיקה הדפוקה של ארה"ב:
דמוקרטים VS רפובליקנים. שתי מפלגות ליברליות, לכן אם היתי אמריקאי היתי מתלבט.
הדמוקרטים: מעודדים מדיניות רווחה, אפשר לומר סוציאליסטית. אבל בשאר הדברים הם חורגים: נישואין חד-מיניים וקנאביס.
הרפובליקנים: גם ליברלים, מסורת לא הופכת אתכם לקונסרבטיבים. אז מה אם הם נגד קנאביס או נישואין-חד מיניים, הם בעד חופש שוק כמה שיותר מוחלט, ואין ליברלי מזה, למעשה הם יותר ליברלים מהדמוקרטים.
איכשהו קרה שגם בישראל זה התפצל שהשמאל נגד השמרנות והימין בעד (באופן רחב) וצריך להתפשר כרגע, כי אין אלטרנטיבות אחרות.
מדיניות רווחה עם קנאביס ונישואין חד-מיניים, או מדיניות קפיטילסטית עם הערכים הישנים (וחלקם גם גזעניים).
אפשרות א' נראת יותר טובה, או לפחות פחות גרועה.

ואל תחשבו שזו הסיבה שלשמה נפתח הבלוג, הסיפור עם הצעה 8 ייעלם כלעומת שבא (וכמובן שההחלטה תהא לא לאשר נישואין חד-מיניים) ואז נחזור לסדר היום. רציתי לפתוח את הבלוג בגלל שאר ראיתי תופעות רבות מתפשטות סביבי, ועכשיו בחג מצאתי את הזמן. 
אתם תשמעו עוד מהשמאלן החילוני והשמרן הזה.