מהומות במצרים האחים המוסלמים מצד אחד נגד אנשי הצבא.
קרבות בין כוחות הצבא והמשטרה המצרים נגד כוחות טרור בצפון סיני. 25 שוטרים נרצחו.
המצרים החליטו להטיל סגר על מעבר רפיח. הדבר מהווה יתרון לתושבי דרום ישראל, שכן הסגר משבש פעילות של החמאס וארגוני טרור נוספים ברצועה.
בינתיים בלבנון פיגועים מטעם חיזבאללה באזרחים סונים שמיהרו להאשים את איראן ואת ישראל.
שני חיילי צה"ל נפצעו בחילופי אש באיו"ש.
ירי קטיושות מלבנון לישראל על ידי ארגון ג'יהאד סוני.
והשיא - שימוש בגז כימי על ידי הממשל הסורי כלפי אזרחים, בינהם ילדים.
במשך למעלה משנה נשאלה השאלה: מדוע העולם שותק?
ישראל עצמה לא יכלה להתערב וגם לא רצתה. אף-אחד לא רוצה להיגרר עכשיו לחזית נוספת, במיוחד אחרי נובמבר האחרון. אחרי השימוש של אסאד בנשק לא-קונבנציונלי האמריקנים החליטו לפעול. כרגע משחטות קרב אמריקניות עושות דרכן לחופי סוריה. סביר להניח שההצתה האמריקנית תגרור תגובה נגד ישראל. סביר להניח שניגרר למלחמה הזו בסופו של דבר, מי יודע, אולי הג'יהאד הסוני יבין שאנחנו לא האויב.
האם יש טעם להיגרר למלחמה למען ילדי סוריה?
אם ביבי לא היה עושה פאדיחות בסין ואם כמה אנשים לא היו הולכים להפגין מול שגרירות רוסיה לפני כמה ימים, מי יודע, אולי היתה לנו גם תמיכה משם. אז מה בכל זאת גרם לאמריקנים לנוע לעבר המזרח התיכון? זכויות הילד בסוריה? לא נראה לי. העובדה שהסורים מחזיקים בחומר כימי. העובדה שהסורים מחוברים לאיראן ולארגוני טרור. העובדה שהם מעזים להשתמש בה. מנהיגת העולם "החופשי" לא דואגת לילדי סוריה, או לישראל. בדיוק כמו לשאגה לאף-אחד עד שהיפנים תקפו בפרל הארבור. אבל מי אנחנו שנפשוט? גם אנחנו דאגנו עד עכשיו להיות בדלנים בטענה, הדי מוצדקת, שהמלחמה בסוריה היא בין שני כוחות של רשע. עכשיו ראינו את הילדים מתים מחור כימי והזדעקנו. זה לא שהם לא מתו עד עכשיו, אנחנו פשוט מודאגים שהגז "ידלוף" מעבר לגבול הדרום מזרחי של סוריה. ונחזור לשאלה: האם יש טעם להיגרר למלחמה למען ילדי סוריה? המלחמה שניגרר אליה היא לא רק למען ילדי סוריה אלא גם למען ילדי ישראל, ואם לסורים יש חומרים כימיים וכוונות להשתמש בהם. מה זה כבר משנה... ואם מלחמה, לפחות יש לנו גיבוי של המערב. גם צרפת החלה להתערב בנעשה.
אחרי תקופת פגרה ארוכה אני שב עליכם אחרי שלמדתי קצת על העולם, קצת היסטוריה וקצת על עצמי.
אבל חבל להשחית את הזמן שלכם בדיבורי סרק.
הרבה זמן חשבתי שהחופש אותו מחפשים הליברלים הינה אשלייה, בועה שתתפוצץ להם יום אחד בפרצוף ואז הם יתעוררו. מחשבה נוספת היא הקשר האלמותי: ליברליזם - יהירות.
הליברלים תמיד מדברים על שחרור מכבלי המדינה או הממשלה. הם מדברים על כך שזו לא חובתם להיות ערבים לשאר האזרחים או למדינה וכך שאר האזרחים לא צריכים להיות ערבים אליהם. במילים אחרות, הם מאמינים שהם כל-יכולים ולעולם לא יזדקקו לסיוע. הליברלים מאמינים שהם כל-יכולים, מעטים הם הליברלים אותם שמעתי מדברים על מעט רווחה וסוציאליות. אלו כנראה ליברלים שהחלו להתפכח. די להציץ בכתביהם של הליברלים על מנת להבחין בצורת ההתנסחאות המתנצחת והיהירה בה הם כותבים כמה הם יודעים יותר מכולם. הם בדך כלל יתנו לכם נתנונים מעולם הכלכלה בו הם מבינים (או מתיימרים להבין?) אחרי קריאה ברעיונותיהם המבוססים תיאוריות פרטיות או תיאוריות מקצועיות, אתה מבין שאולי הם מבינים בכלכלה אך הפעם האחרונה שפתחו ספר היסטוריה היתה בבגרות, וגם אז היתה זו היסטוריה מבוססת תעמולה קפיטליסטית אמריקאית כי, מה לעשות, ישראל היתה גרורה אמריקאית בזמן המלחמה הקרה.
אימוץ דפוס התנהגות הומאני.
בעבר היה נוח לכנות את אנשי הימין 'ניצים' ואת אנשי השמאל 'יונים'. הימין היה הכוחני והאלים, הלאומן החזק ששומר על המדינה ואילו השמאלן היה יפה הנפש רודף השלום בכל מחיר. תדמית זו השתנתה לאחרונה ואנשי הימין מעדיפים לצייר עצמם כהומאנים ואת אנשי השמאל כרוצחים צבועים. הם נותנים דוגמאות היסטוריות על מלחמות ומוות שנעשו בשם הסוציאליזם ומתעלמים מ"נפלאות" הליברליזם בהיסטוריה. לעולם אין לדעת אם לכעוס עליהם כי הם צבועים ומעלימים מידע בכוונה או סלוח להם על חוסר ידיעה.
נזכיר תחליה את הצביעות הימנית-ישראלית שדוגלת בשוק חופשי בזמן שזורקת כסף של משלם המיסים לממן את מפעל ההתיישבות באיו"ש תוך קיום של מדינת רווחה באיזור. ולא נתעלם מהעובדה שהשליטה הישראלית באיו"ש מזכירה באופן מפחיד את השלטון הקומוניסטי במזרח גרמניה. אתם יכולים לטעון שזה לצורכי בטחון ולהתלונן שזה מגיע לפלסטינים כי הם התחילו. את אותם שאלות של צדק היה אפשר לשאול גם על הגרמנים, ואם אכן בצדק מדובר, לגרמנים הגיע יותר מכך, ועדיין שום ליברל מצדד בכך.
אתם לרוב תשמעו אותם מדברים על כמות האנשים שמאו-טסה-טונג הרג בסין אבל שוכחים של-"שחרור" של יפן נדרשו שתי פצצות אטום. ואז יוסיפו על המיליונים שחוסלו על ידי סטאלין שבכלל שחרר את אושוויץ רק נגרר למלחמה על ידי הגרמנים. הם לעולם לא ציינו ש"מנהיגת העולם החופשי" ישבה רגל על רגל עד להתקפה על פרל הארבור. והאנשים בחוסלו בויאטנם, עיראק ועוד.
בימין נורא אוהבים לחיות בעבר: הסוציאליסטים הקימו את הגולאג ורצחו מיליונים. אוהבים גם להגיד שהסוציאליזם אוהב להאשים את הקפיטליזם בכשולונות שלו.
איפה הסוציאליזם נכשל? אני לא יודע, איפה בעולם היה סוציאליזם בלי שיבואו לאומנים או ליברלים שיפריעו לו. באיראן למשל, עוד לפני משטר האייטולות התיאוקרטי נבחר מנהיג סוציאליסטי, כמובן שמנהיגת העולם החופשי והדמוקרטי לא יכלה לסבול זאת אז התערבה בנושא והעלתה במקומו את האיסלאמיסטי ומאז איראן היא מה שאנו מכירים.
גם ביוגוסלביה הסוציאליזם של טיטו החזיק עד שמת המנהיג והוחלף בלאומנים שהרסו אותו והתחילו מלחמת אזרחים.
ולא שכחתי את התייחסותי לגולאג, כיום באי קובה (מדינה קומוניסטית) קיים גולאג בשם גוואנטנמו, שמנוהל, איך לא, על ידי הממשל האמריקאי.
המצדדים באמריקה אוהבים להתרברב על החופש שהיא מקנה ונתנה לעולם מאז מלחה"מ השנייה. חופש שוק וחופש תקשורתי. אכן ארצות הברית היא אם ומנהיגת כל החופש, כדאי שנתקשר לסנודן ונגיד לו שהוא יכול לחזור הביתה מאותו מקלט מדיני שמצא ברוסיה ה"מרושעת".
לסיום, ארצה לשתף בעובדה היסטורית מעניינת שגם היא נודעת ל-"שחרור" האמריקאי של האומות האירופאיות. שחרור פראג מידי הנאצים:
בסוף מלחה"מ השנייה החלו צבאות הברית לסגור על הארצות הכבושות על ידי גרמניה הנאצית. הנאצים השתלטו על מבנה העירייה של פראג (מבנה מהמאה ה-14) והפכו אותו למחסן תחמושת. במהלך מאבקים עם מורדים צ'כיים, התשלטו על מבנה העירייה שהפך למחסן, דבר שסייע להם במאבק נגד הכובשים הנאצים. צבא ארה"ב הגיע לפראג על מנת לשחרר אותה בזמן שלנאצים היו מאבקים עם מורדים מקומיים. הבכיר הנאצי במקום שקל עם לפוצץ את מחסן הנשק על כל יושביו כדי להתפנות לקרב מול האמריקאים שעומדים להיכנס או פשוט להיכנע.
ביום הראשון עוד נאבקו במורדים, ידעו שאם יפוצצו את כל המחסן האמריקאים בטוח ייכנסו. בינתיים האמריקאים ישבו בחוץ.
ביום השני, אחרי שהבחינו לא פולשים, החליטו הנאצים לפוצץ את המבנה הישן עם כל יושביו ועם התחמושת שבו (המבנה מעולם לא שוחזר). האמריקאים המשיכו לחכות בחוץ.
ביום השלישי הנאצים המשיכו להיאבק באחרוני המורדים. האמריקאים עוד חנו מחוץ לעיר.
ביום הרביעי הגיעו הסובייטים. הצבא האמריקאי פינה להם את הדרך ואלו טיהרו את העיר מנאצים.
אז מה היו לנו כאן? דוגמא לשחרור האמריקאי? או דוגמא לכשלון סוציאליסטי שהפיל את האשמה, שלא בצדק, על הליברלים?
אחרי הרעש, שהחבר קים ג'ונג און עשה בצפון מזרח אסיה חתמו שתי המעצמות הגדולות, סין וארה"ב, על הסכם הרגעה, או יותר מדויק הסכם "קים, יא ילד, חלאס שטויות!". יפה ששתי היריבות משתפות פעולה. הרפובליקה העממית של סין, סבורני, כבר למדו מזמן את מהות ה-ביחד. עכשיו מסתמן שגם ארה"ב הגאוותנית השכילה לעשות כן כשחתמה על ההסכם. בנוסף לכך הסכים שר ההגנה האמריקני, צ'אק הייגל, לבטל את האימון המשותף שתוכנן לארה"ב ודרום קוריאה - מה שהגדיל את זעמו של החבר ג'ונג און שקפץ גבוה מדי מעל גובהו. כנראה לקחי ויאטנם ועיראק לימדו את האמריקנים משהו, הסכמים עדיפים על מלחמה, במיוחד בעידן המודרני. הגיע הזמן שגם הצפון קוריאני ילמד. בינתיים שיירת סוללות פטריות פרוסה על חופה המערבי של יפן, מי שהיתה בובה של הפאשיסטים היום בובה של הקפיטליסטים.
סדרת סרטונים משעשעת ביוטיוב מתחקה אחר חייו של הגיבור המהולל והכל-יכול קים ג'ונג און.
עוד חיבור סיני-אמריקני, פחות משמח. השבוע התבצע פיגוע טרור במרתון בוסטון בארה"ב. בין הרוגי הפיגוע היתה צעירה בת 39, ילד בן 8 ואזרחית סינית. כעבור זמן לא-רב החלו להגיע תיאוריות קונספירציה:
חיסול בחסות הממשלה כדי שאובאמה יוכל להראות שאכפת לו מהתושבים.
החבר הצפון קוריאני. אולי הרגענו אותך והושבנו אותך בשקט אבל אתה עדיין חיב להראות לנו כמה כוח יש לך.
וכמובן, נעצר אזרח סעודי מוסלמי כחשוד.
מאז הפיגוע נרצח נהרג שוטר באוניברסיטת MIT שבקיימברדג' ונחטף רכב.
אותרו שני חשודים בביצוע הפיגוע(ים). שני תושבי צ'צ'ניה (חבל ארץ ברוסיה ברובו מוסלמי) אחד נהרג והשני משוטט חופשי. משטרת בוסטון וה- FBI ביקשה להינעל בבתים.
מותם של אזרחים, אמריקנים וסינים, עשוי לקרב בין שתי האומות. עצוב שזה המצב שמגשר בינהן, זה וצפון קוריאה. העולם מתקדם לקראת מסלול שפוי יחסית, ואולי הגיע הזמן שהמעצמות האדומות והמעצמות הקפיטליסטיות יחברו כדי להילחם בפאשיזם האיסלמיסטי-תיאוקרטי, בדיוק כמו במלחה"מ השנייה, שאז הפאשיזם לא היה איסלאמי.
פרדוקס השמאל האנארכיסטי:
פרדוקס הוא צירוף מילים ביוונית: פארא- מקביל, קרוב, ליד. דוקסא - אמונה, דעה. כיום אנו משתמשים במונח זה כדי לתאר אירועים ותרחישים הסותרים את עצמם במיוחד בעולם הפיזיקה הקוונטית.
בעבר נהגו פילוסופים היוונים להתפלפל בנושא זה והשתמש בעיקר לתיאור אמונות ודעות שלא מתיישבות עם עצמן.
שאלה מוכרת היתה כלפי היהודים: האם אל כל-יכול (או קים ג'ונג און) מסוגל לברוא אבן כל-כך כבדה שהוא עצמו לא יכול להרים (בגרסאות אחרות מדובר בתיבה שהוא עצמו לא מסוגל לפתוח.). אם התשובה היא 'כן'. כן, הוא מסוגל לברוא אבן שהוא עצמו לא יכול להרים הרי שאינו כל יכול להרים את האבן ואינו כל-יכול. אם הוא כן מסוגל להרים את האבן הרי שאינו מסוגל לברוא אבן מספיק כבדה. בכל מקרה נכנסו למעגל של סתירות עצמיות. כזהו גם מושג המכונה "השמאל האנארכיסטי", או במקרים יותר מגוחכים, "קומו-אנארכיזם".
בעודי משוטט ברשת למצוא אירועים מעניינים ורלונטיים ל-1 במאי שיבוא עלינו לטובה בשבוע הבא הגעתי לאירוע המזמין אותי לשבירת הטייקונים (משהו כזה) - נשמע מעניין. בעודי ממשיך לחפש אני מגיע לאירוע שמעוצב ממש דומה, אך שונה, אותו תאריך אותה שעה אותן התמונות אך לא אותה הכותרת. "בלוק אנארכיסטי..." ויש המשך לכותרות המגוחכת. ישנו גם סיפור היסטורי נלווה על אירוע בו עובדים יצאו להפגין אל תנאי העסקה, אבל מסיבה מסויימת המילה 'עובדים' הושמטה והפכה ל-'אנארכיסטים'. הם עוד ממשיכים וטוענים שהם מגנים ונלחמים בקפיטליזם. תמוה? בוודאי. הרי אנארכיזם וליברליזם (מילה מכובסת) הן אחיות. האנארכיסטים פשוט צועקים בקול מה שהקפיטליסטים לוחשים בשקט בליבם.
מדוע אין שמאל אנארכיסטי? בואו נרד לשושרם של המושגים המגדירים מהו שמאל ומהי אנארכיזם.
אנארכיזם - להבדיל מאנארכיה, שהיא מצב קיים, האנארכיזם הוא תפיסת עולם שדוגלת באנארכיה תמידית. "ואיש הישר בעיניו יעשה". "ארך" - פירושו 'עליון' או 'רב', כמו ארכי טרוריסט, ארכמאג, ארכי מלאף/שטן. ומכאן מגיע גם 'ארכיה' - 'שלטון'. המושג 'מונארכיה' (מונו - יחיד) מתאר שלטון מלוכני 'עליון יחיד', או 'שליט יחיד'. אנארכיה ('אנ' לציון ניגוד) היא ניגוד לשלטון או לעליונות. לכוראה, נשמע מצוין, אין עליונות. אולי הם באמת קומוניסטים, כפי שהם טוענים. לא. אנארכיזם, התפיסה הדוגלת באנארכיה תמידית, בעצם דוגלת בחוסר שלטון. חוסר שלטון כלומר חוסר חוקים או הגדרות, בדיוק כמו הליברטריאנים (מילה מכובסת מאד לתיאור אנארכיסטים וקפיטליסטיים) הדוגלים בביטול כל מוסדות המדינה, ובעצם את המדינה. האנארכיסטים מאמינים בביטול המדינה וביטול מוסדותיה. הזרם הקיצוני, עם הזמן, והתחיל גם לנסות לבטל הגדריות מיניות (גבר, אישה) בשביל כמה גחמות של מורדים חברתיים. אחד הביטוים לבוז לחוקים היא הצפצוף עליהם ולעפמים תקיפת שוטרים או אנשי צבא המייצגים את הציוויליזציה, קחו לדוגמא את נערי הגבעות ואת ילדי ה"תג מחיר". הקפיטליסטיים מעוניינים בסירוס הממשלה, אך השארתה ליופי. במה שונים מהאנארכיסטים? הקטע של היופי. הקפיטליסטים הם פשוט אנארכיסטים לא צבועים מטרת שניהם היא ביטול הממשלה והמדינה. למה אנארכיסטים חושבים שהם שמאלנים? מה מהות הקשקוש הזה אנרכו-קומוניזם, או קומו-אנארכיזם. הם חושבים שבביטול הממשלות והחוקים אנשים יכולו לחיות ביחד כרצונם וכך ליישם את עקרונות הקומוניזם. רגע, זה לא מה שקפיטלסטים אומרים? שבהיעדר מדיניות ממשלתית האנשים החזקים יעזרו מרצונם לחלשים? כן. הליברלים והאנארכיסטים, שניהם, חיים באיזו בועה ורודה, שאם טוב לאחד, יהיה טוב לאחר ואולי הוא גם יידאג לו. מה שהם שוכחים בבועה הורודה שלהם הוא שנפש האדם רעה מנעוריה וכשיש כוח לאחד הוא יירצה עוד. והדמוקרטיה היא לא קלף משחק כי, כאמור, השמדנו את הממשלות והמדינות והעמים, אז 'שלטון העם' כבר לא רלוונטי.
שמאל - שמאל, או בשמותיו המקצועיים יותר 'סוציאליזם' ואחותה הקשוחה והמעט מרושעת 'קומוניזם'. הסוציאליזם דוגל בכוח שניתן לממשלה לשנות, לאזן ולכופף עניינים בחיי היום-יום כדי לשפר את מצבנו. הסוציאליזם אומר שהממשלה צריכה להתערב ולשמש שוטר לאלו החורגים מהמותר בשביל אלו שכלל לא מתקרבים אליו. בזמן שהסוציאליזם אומר 'לשמור כוח לממשלה', הקומוניזם אומר 'להעביר את כל הכוח לממשלה' ולדאוג באופן קפדני במיוחד שיהיה איזון (מוגזם במקרים רבים) בכל הנושא הכלכלי. שני המושגים משמשים בעיקר לתיאור תפישות כלכליות, אך הם מעבר לכלך. הסוציאליזם והקומוניזם (לרבות שלוחותיהם השונות: מרקיזם, מאויזם וכו') הן גם תפישות תרבותיות. דוגלות בערכים מסויימים, חינוך מסוים ובחלק מהמקרים הגדרות מוחלטות כדי למנוע מהנפש הפושעת של האדם לרצות עוד. (שימו לב שדיקטטורות מהסוג הנ"ל הן גרועות, כי ברגע שהשלטון פושע ורוצה עוד, העם נדפק) אבל אחד ממסרי הקומוניזם/סוציאליזם הוא להמון ולעם יש כוח, אל תעצבן אותנו, עכשיו תעשה שיהיה כאן טוב או תעוף! האנארכיזם מדבר להיפך, ללא פיקוח ממשלתי - ללא ממשלה. לעם אין כוח כי פשוט אין עם. המדינה לא מגינה על האזרחים - כי אין מדינה. והתרבות תימחק מעל פני האדמה, כי אין באמת צורך בהגדרות שנכתבו לאורך ההיסטוריה על-ידי בני אדם למען בני אדם.
אני לא מבין איך אנארכיסטים, אחרי שגנבו לנו את השם "שמאלנים" עוד מעזים לגנוב לנו את החג, החג שנועד להיזכר בערכי הסוציאליזם הישן והטוב, החג שנועד להעלות מחדש את ערכי הביחד והסולידריות, ולהפוך אותו למפלצת אנארכיסטים שוברת חוקים. ואני מצטט "יאללה אנרכיה~!".
תמונה המופיעה בעמוד האירוע. ההרס שהם מייצגים ולמה אנארכיזם היא תפיסה ימנית קיצונית. כפי שהזכרנו קודם, נוער גבעות וילדי 'תג מחיר', גם הם אנארכיסטים. הם אולי לא מאמינים בביטול ההגדרות, אבל בינתיים נהנים ליצור אנארכיה.
דוגמא נוספת לליברטריאן (אנארכיסט צבוע) , היא פרופ' אמיר חצרוני מהאנובירסטיה באריאל. הפרופ' דוגל בחוסר מעורבות ממשלתית בכל הנעשה בשוק, ובכל זאת עובד במקום שהוגדר כעת כאוניברסיטה - כלומר, מימון על ידי משרד החינוך.
אנארכיסטים - בזמן שאנו עמלים לתקן את נזקי הקפיטליזם והליברליזם הם מנסים להרוס את מה שנשאר.
בימים אלה אני מבחין בעוד ועוד ועוד תמונות פרופיל של אנשים של קוביה אדומה ובתוכה שני פסים וורודים.
בהתחלה התעלמתי: זה בטח עוד איזה גימיק לא מוצלח ולא מעניין של מאבק באיזו תופעה, שיכלו פשוט לצעוק: די עם זה!. זה בטח יסתיים תוך יומיים.
לא כך היה. עוד פסים וורודים ועוד פסים וורודים עד שמישהו כבר שאל במקומי את השאלה המתבקשת: מה לכל הרוחות אתם רוצים?! הוא גם קיבל בשבילי את התשובה. שרשור מסורבל של תהליכים משפטיים בארה"ב הוביל לפסיקת בית הדין לערעורים האם לאשר לצמיתות לא לאשר לצמיתות או להשאיר את האפשרות פר מדינה לנישואים חד-מיניים.
ואז נשאלת השאלה "מה אכפת לי מה קורה בארה"ב?".
חשבתי כך בהתחלה, ואז הבנתי שארה"ב כמה מעצמה ידוע לכל בעולם (הכי ידועה) עלולה להוות סמן לשאר המדינות - זו הדרך. ארה"ב היא משענת קנה רצוץ ואני לא מבין מה כל-כך נשענים עליה. ארצות הברית היא גם מסורבלת ומטופשת מבחינה פוליטית. אין להם שמאל וימין - הכל מעורבב, אם אני היתי צריך בבחירות בבחירות בארה"ב היתי משתגע: רק שתי מפלגות, ושתיהן ימניות.
כל תולי הפסים הוורודים חיים בסרט. ארצות הברית לעולם לא תאשר את הדבר הזה עקב חוסר עמדה פוליטית ברורה (לא ברורה לי לפחות) ועוד מצפים שבישראל ייאשרו את הדבר... חה!
שואלים אותי הרבה פעמים: אתה שמאלני, איך אתה יכול להתנגד לנישואין חד-מיניים?
כשמאלני אני קודם כל סוציאליסט, כל נושא ה'הומואיזם' שייך לליברלים, קרי, לימין, או הימין המזוקק דוגמת "התנועה האנארכיסטית החדשה".
יש רעות חולות יותר מ-האם יוסי ואבי התחתנו. כל נושא הפנסיונית, הנזקקים, הטייקונים ששותים לנו משאבי הטבע, זה מטריד אותי הרבה יותר, וזה גם צריך להטריד את כלכם, לפני שפקצת לי פה עם קמפיין הפסים הוורודים. יש עדיין ניצולי שואה רעבים!!!
נרגעתי...
לא.
הקמפיין כאמור מצייר לנו קובייה ובה סימן שווה - שני פסים מקבילים - "שני קווים שלעולם לא ייפגשו", כך סיפרו לנו ביסודי וכך יהא. שני פסים וורודים האמורים לייצג ככל הנראה אישה (ורוד, אחרי הכל) נשים לבד או גברים לבד לעולם לא יוכלו לבנות תא משפחתי הולם. גבר עם אישה מתקשה, אז תחשבו מה זוג שהוא לא זוג יעשה. לא אכפת לי מכמה הם אוהבים אחד את השני, אין לי ספק בעניין, אבל הילד רובתי, הילד? מה איתו? לכם יש זכות להקים משפחה ולילד יש זכות לאמא ואבא, מספיק עם הצביעות הנאורה! אני לא רואה אתכם מסכימים שייקחו את אבא שלכם ויחליפו אותו באישה, יכול להיות שלכמה מכם זה כבר קרה, אני מדמיין את השמחה בעיניים שלכם ביום שזה קרה (בהנחה שהיתי צעירים מדי להבין את זה). גירושין פוגעים בילדות, הורות חורגת עלולה לקלקל אותו והורות חד-מינית זה הרס של ממש.
עוד בנושא צביעות ואהבה. עקבתי אחרי הקמפיינים, של שני הצדדים, ליברלים וקונסרבטיבים. אמנם בישראל לא ראיתי אזכור להתנגדות, כן ראיתי אצל האמריקאים. אלו המתנגדים להצעה 8 (זו שמבטלת נישואין חד-מיניים - זאת אומרת: הם בעד נישואין חד מיניים) תקפו בברוטליות מילולית את אלו התומכים בהצעה. לקרוא לשמרנים מטומטמים ברוב הקמפיינים (וראיתי גם אחד של בחור בבגדי רשת וורודים מפזז: ממש עושה חשק לתת לו ילד לידיים) להתייחס אל הצד השני כאל אידיוט ולהגיד שאתה מלא אהבה - איבדתם אותי לחלוטין.
לעומת זאת השמרנים לא מדברים הרבה על הצד השני, הם מדברים בעיקר על עצמם, על מה שהם מנסים להגן, על המסורת ועל התא המשפחתי הקיים, שאני כאדם חילוני סמי-אתאיסט מאמין בו.
אף-אחד לא מתייחס אל הליברלים כטיפשים, אבל הקונסרבטיבים - חיות פרא. גם אם היתי מתלבט במי לתמוך - היתי הולך עם הרפובליקנים.
מחזור לפוליטיקה הדפוקה של ארה"ב:
דמוקרטים VS רפובליקנים. שתי מפלגות ליברליות, לכן אם היתי אמריקאי היתי מתלבט.
הדמוקרטים: מעודדים מדיניות רווחה, אפשר לומר סוציאליסטית. אבל בשאר הדברים הם חורגים: נישואין חד-מיניים וקנאביס.
הרפובליקנים: גם ליברלים, מסורת לא הופכת אתכם לקונסרבטיבים. אז מה אם הם נגד קנאביס או נישואין-חד מיניים, הם בעד חופש שוק כמה שיותר מוחלט, ואין ליברלי מזה, למעשה הם יותר ליברלים מהדמוקרטים.
איכשהו קרה שגם בישראל זה התפצל שהשמאל נגד השמרנות והימין בעד (באופן רחב) וצריך להתפשר כרגע, כי אין אלטרנטיבות אחרות.
מדיניות רווחה עם קנאביס ונישואין חד-מיניים, או מדיניות קפיטילסטית עם הערכים הישנים (וחלקם גם גזעניים).
אפשרות א' נראת יותר טובה, או לפחות פחות גרועה.
ואל תחשבו שזו הסיבה שלשמה נפתח הבלוג, הסיפור עם הצעה 8 ייעלם כלעומת שבא (וכמובן שההחלטה תהא לא לאשר נישואין חד-מיניים) ואז נחזור לסדר היום. רציתי לפתוח את הבלוג בגלל שאר ראיתי תופעות רבות מתפשטות סביבי, ועכשיו בחג מצאתי את הזמן.
