האם גם השמאל מפספס לקחים מהרצח?

לחילוני הציוני, כפי שציינתי בעבר, ארבעה ימים חשובים בשנה: יום השואה - שמזכיר לנו, מעבר להיותנו מחוברים שאופן ישיר לנרצחים ולשורדים, לאיזו שפל האנושות יכולה לרדת. יום הזכרון לחללי מערכות ישראל - יום של חשבון נפש לאומי; מלבד זכרון עם חברינו שאיבדו בני משפחה זהו יום בו אנו יושבים לחשוב איפה היתי השנה בסדר ביחס למולדת שלי (כי בשאר ימות השנה אנו מרבים לשאול מה המולדת עשתה בשבילנו והאם לא הגזימה עם הדרישות שלה). האם אני יכול להיות אזרח טוב יותר? יום העצמאות - יום של שמחה ובין הימים היחידים שמותר להיות טיפה יהיר; זהו יום של גאווה לאומית בו אנו טופחים אחד לשני על השכם על עשייתנו. חלקינו אף מציינים את אחד במאי, שגם הוא נועד לסמל יום עצמאות והתבוננות. וכמובן, ט"ו בשבט. יום שבו אנו עושים מעשה בשביל האדמה שאנו הורסים בשאר ימות השנה. כמובן שיש לנהוג בכל יום מימות השנה כאילו היה אחד מהימים הללו. ישנו עוד יום חשוב בשנה: יום הזכרון לרוה"מ, שר הבטחון, הרמטכ"ל ואיש שלום רא"ל במיל' יצחק רבין.

חלק מהאנשים רואים את היום כיום הזכרון לרבין. לאדם עצמו. האיש שבגיל 16, כאשר כולם עסוקים באהבות ראשונות, לקח נשק לידיים. הרמטכ"ל שפיקד על מלחמת ששת הימים, מלחמה שזכתה מצב אחד להישגים רבים ושובח רב בארץ ובועלם, הן בגלל הטריטוריה שהושגה והן בגלל הזמן שערכה. הבעיה היא שהמלחמה השאירה לנו פצע שמדמם עד היום. ישנם אנשים שלא אוהבים לציין במיוחד יום לפועלו של רבין, מאחר ולכל איש יש מפעל חיים, ואנשים רבים נרצחו. למעשה, הם טוענים שאין הוא שונה משאר האדם. ויש צדק בדבר.

פן נוסף של יום זה הוא עניין הפלורליזם וההדברות, הרי רבין נרצח בגלל חילוקי דעות. ביום זה שמים דגש כוחה של הסתה ודמוניזציה, על מה מסוגלת לעשות קבוצה קיצונית במקרה של הכאהנות ואיך מסוגלת לשתוק קבוצה בעלת אינטרס פוליטי כמו מפלגת הליכוד. אני עדיין זוכר, כילד, הינו מבצעים פעילות במסגרת הדברות בימים אלה בין שמאל-ימין, דתיים-חילוניים.

עבור אנשי שמאל רבים יום הזכרון ליצחק רבין הוא בעצם יום הזכרון לתהליך השלום. בעוד אנשי ימין רבים טוענים שרבין רק סייע למחבלים בכך שהעניק להם נשק ("פושע" אוסלו). הם טוענים שלא עשה שלום למעשה גרם למותם של רבים. למעשה כל פיגועי ההתאבדות שהיו בשנים האחרונות הם בגלל שהפתאח קיבלו לידיים רובים. הרי כל מי שמקבל רובה הולך להתאבד עם פצצה. כמובן ששלום לא עשינו, כי איך אפשר לעשות שלום כאשר מי שאמור להניע אותו נרצח בתחילת התהליך.

כפי שראינו יש מספר היבטים וחילוקי דעות לגבי יום הזכרון, אפילו התאריך עצמו: אם יהיה בתאריך העברי, בשבת הקרובה לתאריך העברי או בתאריך הלועזי. בכל מקרה, אין שום בעיה שכל אחד ייראה את היום בהיבט אחר, כל עוד אין התנגשות בין ההיבטים - ולא צריכה להיות. עד ש...

רבין נרצח בגלל חילוקי דעות, בגלל הסתה ובגלל פנאטיות. לבוא ולהאשים את הימין או הציניות הדתית ברצח לא שונה בהרבה מהאשמות כלפי הערבים: "שכולם מחבלים". היום אמור לשמש גישור בין הפלגים באוכלוסיה. הוא צריך להיות ממלכתי. הוא צריך להיות יום לאחדות לאומית. לפני שרבין היה שמאלני או איש של שלום הוא היה קודם ישראלי וציוני. אם מדירים פלג פוליטי מתון שלם מהאכולוסייה מיום ממלכתי מאחד, אז, חברים, לא הפקתם הרבה לקח מאז הרצח.

הבלי הליברליזם - שוברים את מיתוס העולם "החופשי"

אחרי תקופת פגרה ארוכה אני שב עליכם אחרי שלמדתי קצת על העולם, קצת היסטוריה וקצת על עצמי.

אבל חבל להשחית את הזמן שלכם בדיבורי סרק.
הרבה זמן חשבתי שהחופש אותו מחפשים הליברלים הינה אשלייה, בועה שתתפוצץ להם יום אחד בפרצוף ואז הם יתעוררו. מחשבה נוספת היא הקשר האלמותי: ליברליזם - יהירות.
הליברלים תמיד מדברים על שחרור מכבלי המדינה או הממשלה. הם מדברים על כך שזו לא חובתם להיות ערבים לשאר האזרחים או למדינה וכך שאר האזרחים לא צריכים להיות ערבים אליהם. במילים אחרות, הם מאמינים שהם כל-יכולים ולעולם לא יזדקקו לסיוע. הליברלים מאמינים שהם כל-יכולים, מעטים הם הליברלים אותם שמעתי מדברים על מעט רווחה וסוציאליות. אלו כנראה ליברלים שהחלו להתפכח. די להציץ בכתביהם של הליברלים על מנת להבחין בצורת ההתנסחאות המתנצחת והיהירה בה הם כותבים כמה הם יודעים יותר מכולם. הם בדך כלל יתנו לכם נתנונים מעולם הכלכלה בו הם מבינים (או מתיימרים להבין?) אחרי קריאה ברעיונותיהם המבוססים תיאוריות פרטיות או תיאוריות מקצועיות, אתה מבין שאולי הם מבינים בכלכלה אך הפעם האחרונה שפתחו ספר היסטוריה היתה בבגרות, וגם אז היתה זו היסטוריה מבוססת תעמולה קפיטליסטית אמריקאית כי, מה לעשות, ישראל היתה גרורה אמריקאית בזמן המלחמה הקרה.

אימוץ דפוס התנהגות הומאני.
בעבר היה נוח לכנות את אנשי הימין 'ניצים' ואת אנשי השמאל 'יונים'. הימין היה הכוחני והאלים, הלאומן החזק ששומר על המדינה ואילו השמאלן היה יפה הנפש רודף השלום בכל מחיר. תדמית זו השתנתה לאחרונה ואנשי הימין מעדיפים לצייר עצמם כהומאנים ואת אנשי השמאל כרוצחים צבועים. הם נותנים דוגמאות היסטוריות על מלחמות ומוות שנעשו בשם הסוציאליזם ומתעלמים מ"נפלאות" הליברליזם בהיסטוריה. לעולם אין לדעת אם לכעוס עליהם כי הם צבועים ומעלימים מידע בכוונה או סלוח להם על חוסר ידיעה.

נזכיר תחליה את הצביעות הימנית-ישראלית שדוגלת בשוק חופשי בזמן שזורקת כסף של משלם המיסים לממן את מפעל ההתיישבות באיו"ש תוך קיום של מדינת רווחה באיזור. ולא נתעלם מהעובדה שהשליטה הישראלית באיו"ש מזכירה באופן מפחיד את השלטון הקומוניסטי במזרח גרמניה. אתם יכולים לטעון שזה לצורכי בטחון ולהתלונן שזה מגיע לפלסטינים כי הם התחילו. את אותם שאלות של צדק היה אפשר לשאול גם על הגרמנים, ואם אכן בצדק מדובר, לגרמנים הגיע יותר מכך, ועדיין שום ליברל מצדד בכך.

אתם לרוב תשמעו אותם מדברים על כמות האנשים שמאו-טסה-טונג הרג בסין אבל שוכחים של-"שחרור" של יפן נדרשו שתי פצצות אטום. ואז יוסיפו על המיליונים שחוסלו על ידי סטאלין שבכלל שחרר את אושוויץ רק נגרר למלחמה על ידי הגרמנים. הם לעולם לא ציינו ש"מנהיגת העולם החופשי" ישבה רגל על רגל עד להתקפה על פרל הארבור. והאנשים בחוסלו בויאטנם, עיראק ועוד.
בימין נורא אוהבים לחיות בעבר: הסוציאליסטים הקימו את הגולאג ורצחו מיליונים. אוהבים גם להגיד שהסוציאליזם אוהב להאשים את הקפיטליזם בכשולונות שלו.
איפה הסוציאליזם נכשל? אני לא יודע, איפה בעולם היה סוציאליזם בלי שיבואו לאומנים או ליברלים שיפריעו לו. באיראן למשל, עוד לפני משטר האייטולות התיאוקרטי נבחר מנהיג סוציאליסטי, כמובן שמנהיגת העולם החופשי והדמוקרטי לא יכלה לסבול זאת אז התערבה בנושא והעלתה במקומו את האיסלאמיסטי ומאז איראן היא מה שאנו מכירים.
גם ביוגוסלביה הסוציאליזם של טיטו החזיק עד שמת המנהיג והוחלף בלאומנים שהרסו אותו והתחילו מלחמת אזרחים.
ולא שכחתי את התייחסותי לגולאג, כיום באי קובה (מדינה קומוניסטית) קיים גולאג בשם גוואנטנמו, שמנוהל, איך לא, על ידי הממשל האמריקאי.
המצדדים באמריקה אוהבים להתרברב על החופש שהיא מקנה ונתנה לעולם מאז מלחה"מ השנייה. חופש שוק וחופש תקשורתי. אכן ארצות הברית היא אם ומנהיגת כל החופש, כדאי שנתקשר לסנודן ונגיד לו שהוא יכול לחזור הביתה מאותו מקלט מדיני שמצא ברוסיה ה"מרושעת".

לסיום, ארצה לשתף בעובדה היסטורית מעניינת שגם היא נודעת ל-"שחרור" האמריקאי של האומות האירופאיות.
שחרור פראג מידי הנאצים:
בסוף מלחה"מ השנייה החלו צבאות הברית לסגור על הארצות הכבושות על ידי גרמניה הנאצית. הנאצים השתלטו על מבנה העירייה של פראג (מבנה מהמאה ה-14) והפכו אותו למחסן תחמושת. במהלך מאבקים עם מורדים צ'כיים, התשלטו על מבנה העירייה שהפך למחסן, דבר שסייע להם במאבק נגד הכובשים הנאצים. צבא ארה"ב הגיע לפראג על מנת לשחרר אותה בזמן שלנאצים היו מאבקים עם מורדים מקומיים. הבכיר הנאצי במקום שקל עם לפוצץ את מחסן הנשק על כל יושביו כדי להתפנות לקרב מול האמריקאים שעומדים להיכנס או פשוט להיכנע.
ביום הראשון עוד נאבקו במורדים, ידעו שאם יפוצצו את כל המחסן האמריקאים בטוח ייכנסו. בינתיים האמריקאים ישבו בחוץ.
ביום השני, אחרי שהבחינו לא פולשים, החליטו הנאצים לפוצץ את המבנה הישן עם כל יושביו ועם התחמושת שבו (המבנה מעולם לא שוחזר). האמריקאים המשיכו לחכות בחוץ.
ביום השלישי הנאצים המשיכו להיאבק באחרוני המורדים. האמריקאים עוד חנו מחוץ לעיר.
ביום הרביעי הגיעו הסובייטים. הצבא האמריקאי פינה להם את הדרך ואלו טיהרו את העיר מנאצים.

אז מה היו לנו כאן? דוגמא לשחרור האמריקאי? או דוגמא לכשלון סוציאליסטי שהפיל את האשמה, שלא בצדק, על הליברלים?

פרדוקס השמאל האנארכיסטי

קצת עדכונים גלובליים זריזים לפני שאתחיל:

אחרי הרעש, שהחבר קים ג'ונג און עשה בצפון מזרח אסיה חתמו שתי המעצמות הגדולות, סין וארה"ב, על הסכם הרגעה, או יותר מדויק הסכם "קים, יא ילד, חלאס שטויות!". יפה ששתי היריבות משתפות פעולה. הרפובליקה העממית של סין, סבורני, כבר למדו מזמן את מהות ה-ביחד. עכשיו מסתמן שגם ארה"ב הגאוותנית השכילה לעשות כן כשחתמה על ההסכם. בנוסף לכך הסכים שר ההגנה האמריקני, צ'אק הייגל, לבטל את האימון המשותף שתוכנן לארה"ב ודרום קוריאה - מה שהגדיל את זעמו של החבר ג'ונג און שקפץ גבוה מדי מעל גובהו. כנראה לקחי ויאטנם ועיראק לימדו את האמריקנים משהו, הסכמים עדיפים על מלחמה, במיוחד בעידן המודרני. הגיע הזמן שגם הצפון קוריאני ילמד. בינתיים שיירת סוללות פטריות פרוסה על חופה המערבי של יפן, מי שהיתה בובה של הפאשיסטים היום בובה של הקפיטליסטים.

סדרת סרטונים משעשעת ביוטיוב מתחקה אחר חייו של הגיבור המהולל והכל-יכול קים ג'ונג און.

הפרק הראשון המלא

עוד חיבור סיני-אמריקני, פחות משמח. השבוע התבצע פיגוע טרור במרתון בוסטון בארה"ב. בין הרוגי הפיגוע היתה צעירה בת 39, ילד בן 8 ואזרחית סינית. כעבור זמן לא-רב החלו להגיע תיאוריות קונספירציה:

1. חיסול בחסות הממשלה כדי שאובאמה יוכל להראות שאכפת לו מהתושבים.
2. החבר הצפון קוריאני. אולי הרגענו אותך והושבנו אותך בשקט אבל אתה עדיין חיב להראות לנו כמה כוח יש לך.
3. וכמובן, נעצר אזרח סעודי מוסלמי כחשוד.

מאז הפיגוע נרצח נהרג שוטר באוניברסיטת MIT שבקיימברדג' ונחטף רכב.

אותרו שני חשודים בביצוע הפיגוע(ים). שני תושבי צ'צ'ניה (חבל ארץ ברוסיה ברובו מוסלמי) אחד נהרג והשני משוטט חופשי. משטרת בוסטון וה- FBI ביקשה להינעל בבתים.

עודכן ב 20.04.13

נתפס המחבל דז'וחר צרנייב

מותם של אזרחים, אמריקנים וסינים, עשוי לקרב בין שתי האומות. עצוב שזה המצב שמגשר בינהן, זה וצפון קוריאה. העולם מתקדם לקראת מסלול שפוי יחסית, ואולי הגיע הזמן שהמעצמות האדומות והמעצמות הקפיטליסטיות יחברו כדי להילחם בפאשיזם האיסלמיסטי-תיאוקרטי, בדיוק כמו במלחה"מ השנייה, שאז הפאשיזם לא היה איסלאמי.

פרדוקס השמאל האנארכיסטי:

פרדוקס הוא צירוף מילים ביוונית: פארא- מקביל, קרוב, ליד. דוקסא - אמונה, דעה. כיום אנו משתמשים במונח זה כדי לתאר אירועים ותרחישים הסותרים את עצמם במיוחד בעולם הפיזיקה הקוונטית.

בעבר נהגו פילוסופים היוונים להתפלפל בנושא זה והשתמש בעיקר לתיאור אמונות ודעות שלא מתיישבות עם עצמן.

שאלה מוכרת היתה כלפי היהודים: האם אל כל-יכול (או קים ג'ונג און) מסוגל לברוא אבן כל-כך כבדה שהוא עצמו לא יכול להרים (בגרסאות אחרות מדובר בתיבה שהוא עצמו לא מסוגל לפתוח.). אם התשובה היא 'כן'. כן, הוא מסוגל לברוא אבן שהוא עצמו לא יכול להרים הרי שאינו כל יכול להרים את האבן ואינו כל-יכול. אם הוא כן מסוגל להרים את האבן הרי שאינו מסוגל לברוא אבן מספיק כבדה. בכל מקרה נכנסו למעגל של סתירות עצמיות. כזהו גם מושג המכונה "השמאל האנארכיסטי", או במקרים יותר מגוחכים, "קומו-אנארכיזם".

בעודי משוטט ברשת למצוא אירועים מעניינים ורלונטיים ל-1 במאי שיבוא עלינו לטובה בשבוע הבא הגעתי לאירוע המזמין אותי לשבירת הטייקונים (משהו כזה) - נשמע מעניין. בעודי ממשיך לחפש אני מגיע לאירוע שמעוצב ממש דומה, אך שונה, אותו תאריך אותה שעה אותן התמונות אך לא אותה הכותרת. "בלוק אנארכיסטי..." ויש המשך לכותרות המגוחכת. ישנו גם סיפור היסטורי נלווה על אירוע בו עובדים יצאו להפגין אל תנאי העסקה, אבל מסיבה מסויימת המילה 'עובדים' הושמטה והפכה ל-'אנארכיסטים'. הם עוד ממשיכים וטוענים שהם מגנים ונלחמים בקפיטליזם. תמוה? בוודאי. הרי אנארכיזם וליברליזם (מילה מכובסת) הן אחיות. האנארכיסטים פשוט צועקים בקול מה שהקפיטליסטים לוחשים בשקט בליבם.

מדוע אין שמאל אנארכיסטי? בואו נרד לשושרם של המושגים המגדירים מהו שמאל ומהי אנארכיזם.

אנארכיזם - להבדיל מאנארכיה, שהיא מצב קיים, האנארכיזם הוא תפיסת עולם שדוגלת באנארכיה תמידית. "ואיש הישר בעיניו יעשה". "ארך" - פירושו 'עליון' או 'רב', כמו ארכי טרוריסט, ארכמאג, ארכי מלאף/שטן. ומכאן מגיע גם 'ארכיה' - 'שלטון'. המושג 'מונארכיה' (מונו - יחיד) מתאר שלטון מלוכני 'עליון יחיד', או 'שליט יחיד'. אנארכיה ('אנ' לציון ניגוד) היא ניגוד לשלטון או לעליונות. לכוראה, נשמע מצוין, אין עליונות. אולי הם באמת קומוניסטים, כפי שהם טוענים. לא.  אנארכיזם, התפיסה הדוגלת באנארכיה תמידית, בעצם דוגלת בחוסר שלטון. חוסר שלטון כלומר חוסר חוקים או הגדרות, בדיוק כמו הליברטריאנים (מילה מכובסת מאד לתיאור אנארכיסטים וקפיטליסטיים) הדוגלים בביטול כל מוסדות המדינה, ובעצם את המדינה. האנארכיסטים מאמינים בביטול המדינה וביטול מוסדותיה. הזרם הקיצוני, עם הזמן, והתחיל גם לנסות לבטל הגדריות מיניות (גבר, אישה) בשביל כמה גחמות של מורדים חברתיים. אחד הביטוים לבוז לחוקים היא הצפצוף עליהם ולעפמים תקיפת שוטרים או אנשי צבא המייצגים את הציוויליזציה, קחו לדוגמא את נערי הגבעות ואת ילדי ה"תג מחיר". הקפיטליסטיים מעוניינים בסירוס הממשלה, אך השארתה ליופי. במה שונים מהאנארכיסטים? הקטע של היופי. הקפיטליסטים הם פשוט אנארכיסטים לא צבועים מטרת שניהם היא ביטול הממשלה והמדינה. למה אנארכיסטים חושבים שהם שמאלנים? מה מהות הקשקוש הזה אנרכו-קומוניזם, או קומו-אנארכיזם. הם חושבים שבביטול הממשלות והחוקים אנשים יכולו לחיות ביחד כרצונם וכך ליישם את עקרונות הקומוניזם. רגע, זה לא מה שקפיטלסטים אומרים? שבהיעדר מדיניות ממשלתית האנשים החזקים יעזרו מרצונם לחלשים? כן. הליברלים והאנארכיסטים, שניהם, חיים באיזו בועה ורודה, שאם טוב לאחד, יהיה טוב לאחר ואולי הוא גם יידאג לו. מה שהם שוכחים בבועה הורודה שלהם הוא שנפש האדם רעה מנעוריה וכשיש כוח לאחד הוא יירצה עוד. והדמוקרטיה היא לא קלף משחק כי, כאמור, השמדנו את הממשלות והמדינות והעמים, אז 'שלטון העם' כבר לא רלוונטי.

שמאל - שמאל, או בשמותיו המקצועיים יותר 'סוציאליזם' ואחותה הקשוחה והמעט מרושעת 'קומוניזם'. הסוציאליזם דוגל בכוח שניתן לממשלה לשנות, לאזן ולכופף עניינים בחיי היום-יום כדי לשפר את מצבנו. הסוציאליזם אומר שהממשלה צריכה להתערב ולשמש שוטר לאלו החורגים מהמותר בשביל אלו שכלל לא מתקרבים אליו. בזמן שהסוציאליזם אומר 'לשמור כוח לממשלה', הקומוניזם אומר 'להעביר את כל הכוח לממשלה' ולדאוג באופן קפדני במיוחד שיהיה איזון (מוגזם במקרים רבים) בכל הנושא הכלכלי. שני המושגים משמשים בעיקר לתיאור תפישות כלכליות, אך הם מעבר לכלך. הסוציאליזם והקומוניזם (לרבות שלוחותיהם השונות: מרקיזם, מאויזם וכו') הן גם תפישות תרבותיות. דוגלות בערכים מסויימים, חינוך מסוים ובחלק מהמקרים הגדרות מוחלטות כדי למנוע מהנפש הפושעת של האדם לרצות עוד. (שימו לב שדיקטטורות מהסוג הנ"ל הן גרועות, כי ברגע שהשלטון פושע ורוצה עוד, העם נדפק) אבל אחד ממסרי הקומוניזם/סוציאליזם הוא להמון ולעם יש כוח, אל תעצבן אותנו, עכשיו תעשה שיהיה כאן טוב או תעוף! האנארכיזם מדבר להיפך, ללא פיקוח ממשלתי - ללא ממשלה. לעם אין כוח כי פשוט אין עם. המדינה לא מגינה על האזרחים - כי אין מדינה. והתרבות תימחק מעל פני האדמה, כי אין באמת צורך בהגדרות שנכתבו לאורך ההיסטוריה על-ידי בני אדם למען בני אדם.

אני לא מבין איך אנארכיסטים, אחרי שגנבו לנו את השם "שמאלנים" עוד מעזים לגנוב לנו את החג, החג שנועד להיזכר בערכי הסוציאליזם הישן והטוב, החג שנועד להעלות מחדש את ערכי הביחד והסולידריות, ולהפוך אותו למפלצת אנארכיסטים שוברת חוקים. ואני מצטט "יאללה אנרכיה~!".

תמונה המופיעה בעמוד האירוע. ההרס שהם מייצגים ולמה אנארכיזם היא תפיסה ימנית קיצונית. כפי שהזכרנו קודם, נוער גבעות וילדי 'תג מחיר', גם הם אנארכיסטים. הם אולי לא מאמינים בביטול ההגדרות, אבל בינתיים נהנים ליצור אנארכיה. 

דוגמא נוספת לליברטריאן (אנארכיסט צבוע) , היא פרופ' אמיר חצרוני מהאנובירסטיה באריאל. הפרופ' דוגל בחוסר מעורבות ממשלתית בכל הנעשה בשוק, ובכל זאת עובד במקום שהוגדר כעת כאוניברסיטה - כלומר, מימון על ידי משרד החינוך.

אנארכיסטים - בזמן שאנו עמלים לתקן את נזקי הקפיטליזם והליברליזם הם מנסים להרוס את מה שנשאר.

שמאל - בשם האחדות.

ימין - בשם הבדלנות, כך גם האנארכיסטים.

ליברלים לא מתים.

אתמול הלכה לעולמה רה"מ בריטניה לשעבר מרגרט טאצ'ר. מגי היתה ידועה בקפיטליזם קשיח, אבל לא עליה באתי לדבר, כי יש לי הרבה ג'ורה לשפוך עליה, אבל אני נוהג לשמור על כבוד המתים. (כל עוד הם לא היטלר, סדאם חוסיין או דומיהם.) באתי לדבר על הסיבה בגללה יצרתי את הבלוג מלכתחילה - ליברליזם!

מספר חודשים לפני הבחירות האחרונות הבחנתי בתופעה מתחזקת - ליברלים. ימנים בעלי מודעות כלכלית ואינטלגינציה ברמה שאפשר להתווכח איתם בלי שייצא פתאום ה-"שמאלני, יפה נפש בוגד!" כי הם 'מוסריים' ממך בהרבה לטענתם.
אז מי אלה אותם ליברלים? מי הם אותם ימנים נאורים שהופיעו כיש מאין? אני רק רוצהל עשות בריף קצר על ויכוחים שהיו לי עם ימנים, כמובן החל מהתקופה שבה הפסקתי להיות ימני (תקופת הצבא):

היסטוריה של הימין בישראל:
1960 - קומוניסטים! תחזרו לרוסיה!
1990 - יפי נפש! פחדנים!
1993 - אוהבי מחבלים! רוצחים!
1995 - בוגדים!
2008 - אם כל-כך רע לכם פה, אולי תלכו לגור בעזה.
2011 - אנחנו ממש טובים לאזרחים הערבים שלנו ולפסטינים, ראית איך אסאד מתייחס לאזרחים שלו, מה הם מתלוננים?
2012 - לידתה של התנועה הליברלית החדשה: "תפסיקו לרמוס את הזכויות שלנו!".

אז כן הליברל מייצג את הימין הנאור, ההוא שדואג לזכויות אדם פתאום, אפילו מתנגד לנוכחות ישראלית באיו"ש ומאשים אותנו , הסוציאליסטים, ברמיסת זכויות בסיסיות. הם רצו לבחירות מטעם "עלה ירוק - הרשימה הליברלית". הליברלים מייצגים כאמור את הימין הנקי מגזענות, אז הימין שאפשר להתווכח איתו בלי שיתלהם, ואפילו ימין שאפשר לריב איתו עד לרמה שהוא כבר יתחיל להתנשא מעליך. הם לא מייצגים את החלש שמצביע לביבי שידפוק אותו שוב ושוב (השכבות הנמוכות שמצביעות לביבי מזכירות לי אסיר שנהנה להיאנס בכלא) הם נהנים מביבי, חושבים שהליכוד טוב לנו (ובעיקר להם) כי הם לרוב יבואו מהמעמד הסוציו-אקונומי הנכון או שיבואו ממעמד הביניים תוך אמונה שהשוק החופשי יביא להם צמיחה כלכלית.
לסוציאליזם אויבים רבים: פאשיזם, תיאוקרטיה וגם הליברליזם. בזמן שהפאשיסטים פשוט ירו לך בראש ויישרפו לך את הבית. התיאוקרטים יכריחו אותך להשתתף בטקסים שלהם או שייסקלו אותך. לליברלים, לעומתם, לא אכפת ממך, הם יתנו לך לרעוב למוות בזמן שהם יתנו לך לחזות במדינתך מתפוררת מהפרטות בלי נפסקות. דבר נוסף מבדיל בין הליברל לפאשיסט: רוע. הפאשיזם, הגזענות, הלאומנות והתיאוקרטיה, כל הימין הקיצוני מונע מרוע. כאילו השטן בכבודו ועצמו מנצח על התזמורת הזו. הליברליזם או הקפיטליזם עשויין לנבוע מרוע, מהצרון לנצל במחיר מציאה, אך מתוך השקפה נאיבית שחופש יוביל לטוב לב. למעשה הליברלים מאמני בהפקרת האחד לחסדי העשיר, למעשה חייו של החלש ייקבעו על-ידי מצב רוחו של החזק. אבל כמובן שהם רואים את העולם תחת עדשת משקף וורודה שאומרת שנפש האדם טובה מנעוריה - אם זה היה כך, לא הינו ממציאים את הכסף. ההבדל העיקרי בין הליברליזם לפאשיזם (לכלל סוגיו) הוא צורת המאבק. כפי שנאר הפאשיזם מונע מרוע בעוד הליברליזם מונע מתמימות. אי-אפשר להיאבק בליברלים מאבק מזוין, גם ככה בעינהם השמאל הוא דיקטטור פאשיסטי שבא להעניש אותם. המאבק בליברלים הוא חינוך, לא חינוכם של הליברלים עצמם, כי חינוך מחדש של אנשים שחושבים אחרת מקושר למדינות שלא נזכיר וגם כי הליברלים לא מאמינים בחינוך הממלכתי. אנו צריכים לחנך את עצמנו, הסוציאליסטים ברמה גבוהה יותר מבעבר, להפוך את מערכת החינוך הממלכית למובילה, את המוסדות הממשלתיים ליעילים ביותר, להראות להם שהדרך שלנו היא הנכונה ולנו טוב. למעשה הממשלה עצמה צריכה לקחת חלק בתחרות השוק אותה הליברל מנסה ליצור. לצערנו קיימים גם סוציאליסטים או קומוניסטים כמו קים ג'ונג און, שמראה לעולם שהדרך היא השגויה ומורח לליברל את החיוך המתנצח על פניו.
גם בשמאל קיימת תופעת ליברלים. אני לא מבין איך אנשים מתנגדים לכלכלה סוציאליסטים ובו-בזמן מתנגדים לנוכחות ישראלית בגדה מכנים עצמם 'שמאלנים' - אין שמאל שהוא לא סוציאליסטי. זה לא משנה אם הצעבתם לעבודה או למרצ, כל עוד אתם מאמינים במדיניות כלכלית ליברלית - אתם ימין.
גם בימין הצבוע קיימת התופעה של השוק החופשי, אבל כמובן מיסוי לצורך מימון התושבים בהתנחלויות - אין לי בעיה שתשמרו את התואר 'ימנים', אבל אל תבלבלו לי בשכל על חופש שוק כאתם מאמינים בגביית מיסים ובסגירת עסקים לפי לוח השנה שלכם.

שיטת ששת הצבעים ע"מ לזכור את נזקי הליברלזים:
וורוד - מייצג את האופוריה, את העדשה הוורודה דרכה רואים הליברלים את העולם.
כתום - צבע ייחודי הוא הכתום ולכן מייצג את הבדלנות, הליברליזם מאמין בחוסר מעורבות בין הממשלה לאזרחים דבר שייצור חוסר מגע בין האזרחים עצמם. אזרחי מדינה באים במגע באמצעות מוסדות ממשלתיים כגון בתי ספר ממלכתיים או צבא-עם. הליברלים רוצים לבטל מוסדות אלו ולהפריטם, הליברלים שכן מעוניינים לחיות במעורבות קהילתית עלולים להיות פעילים בקהילה שלהם בלבד, להעצים אותה ובקח לנתק אותה משאר הקהילות (ראו לדוגמא: חרדים וערביי ישראל)
צהוב - עורם של הלוקים במחלות שונות מקבל גוון צהוב. צהוב מייצג עוני (וגם מחלות) הליברלים מאמינים בהעצמת העשיר תוך התעלמות מהעני, דבר שגורר ברוב המקרים את העוני לעוני חמור יותר. מחלות יווצרו כתוצאה מהפרטות שירותי הרפואה הציבורית והתייקרותה. לעניים לא תהיה האפשרות לרכוש בריאות ולכן ייפגעו יותר. הדבר כבר קורה בישראל. בישראל נפטרים בשנה יותר אנשים מתת-תזונה ומחלות שונות מאש מפגעים בטחוניים.
ירוק - ירוק אמור לייצג את הסביבה, אך גם מזכיר לנו כימיכלים שונים. לכן הוחלט להפוך את משמעותו מסביבתי למזהם. הירוק מייצג את הזיהום שעלול להיווצר (ונוצר בהווה) עקב חוסר פיקוח של משרד ממשלתי לאיכות סביבה ומשרד ממשלתי לבריאות על מפעלים ועסקים שונים.
כחול - כחול צבע שנועד בעבר לסמל את החכמים, הכוהנים והטוהר. המקרה הליברלי משמר הכחול לייצוג הבורות של המעמד הנמוך. הבורות שתיווצר עקב קריסת מערכת החינוך הממלכתית או חיסולה כליל. לעניים לא יהיה כסף ללמוד במערכת פרטית, שגם ככה מחנכת להישגים ולא לערכים.
סגול - צבע אצילי זה מייצג כמובן את המעמדות שיווצרו בחברה. ליברלים מאמינים בפטרנליזם, חסד העשיר דואג לעני ובכך משעבד אותו והופך אותו לוסאל. ישנו זרם קיצוני שנקרא 'ליברטריאנים' המאמינים בביטול כמעט מוחלט של הממשלה ומוסדותיה, כולל צבא או משטרה. האציל או העשיר הפטרנלי ידאג לצרכיו הבטחוניים וירכוש לעצמו את צבאו הפרטי, יתכן וכמובן שישתמש בו לדרוך על הצמיתים שתחתיו.

התיאורים שבקשת הליברלית הנ"ל, קיצוניים, נכון. וישנם ליברלים שעדיין מאמינים בקיומן של מוסדות ממשלתיים כמו כלא. כבר פגשתי באנשי ימין שמאמינים בביטול גיוס חובה וצבא העם. וגם נתקלתי בקיצוניים ביותר שמאמינים בסירוס מוחלט של הממשלה. והתרחישים הללו אכן אפשריים ואנו באמת עלולים לשוב לתקופה פיאודלית. את צדקת דרכו נוכל להוכיח באמצעות חינוך ועבודה בלבד.

הנצחון בפאשיזם - מאבק מזוין.
הנצחון בליברליזם - עבודה קשה.
הנצחון נגד שניהם - חינוך נכון.

צעדת השרמוטות! - כי נמאס לי.

אני לא בטוח למה את צריכה את מצעד השרמוטות כאישה סטרייטית/לסבית, כשחורה/לבנה, כחילונית/דתיה. אבל אני יודע למה אני לא צריך אותו, ואולי להסביר לךְ - הפמיניסטית, לךֶ - המזדהה, לכם ולכן הלבנים והלבנות, למה כולכם, פוגעים באוכלסוייה אחרת.

לא צריך את צעדת השרמוטות - כי נמאס! אני כגכר לבן סטרייט, חילוני, נמאס לי! נמאס לי שאיכשהו אני זה ששולט בארץ, למרות שהמזרחיים כבר מזמן לא מופלים לרעה.
נמאס לי מהצביעות ומהגועל!

נמאס לי שאני צריך להרגיש אשם כשאני יוצא עם מישהי צעירה ממני, כי אני פטריארך, אבל כשזה מגיע לאישה מבוגרת יותר - אני פתאום צעיר מדי ולא ברמה שלה.
נמאס לי שאני משלם עליה בדייט ראשון ויוצא מצ'ואיסט, או לא משלם עליה ואז אני כבר לא גבר והיא לא סופרת אותי ממטר.
נמאס לי שהתכנית שלי לחנך את ילדי בעתיד לערכים של כבוד סביבתי ועצמי, להם ולגופם, היא תכנית פרימיטיבית. שקו לי בתחת אני פרימיטיבי!
נמאס לי שהפחד הכי גדול בלהתחיל עם בחורה זה לא הכשלון, אלא ההפיכה למטריד.
נמאס לי שמה שיש לי בין הרגליים הופך אותי לאנס פוטנציאלי מלידה, ונמאס לי מהפחד מכל מיני בהמות שינסו גם לסרס אותי. נמאס לי מזה שכשאני מוטרד זו בדיחה, אבל שאת מוטרדת זה מעצר.
נמאס לי מכל מיני קווירטראנסזובי (נתקלתי במושג הזה רק לאחרונה, לא ממש התעמקתי) לא מכבדים את הערכים שלי או את האלוהים שלי, בטענה שהם מומצאים, אבל המין, שהם המציאו לעצמם כשניסו לשכתב את הטבע, אמיתי לגמרי. ואז הם עוד באים לי בטענה שאין צורך בהפרדה בבתי השימוש. זה מוביל לזה שנמאס לי גם שנשים חושבות שזה ליגיטימי להיכנס לשירותי גברים אבל ההיפך זו סטייה, כשבעצם לנו יש את המשתנות ואצליכן כל התאים סגורים.
כי נמאס לי שאם אני מתבייש בגוף שלי, אז אני לא גבר - אני לא מתבייש בגוף שלי, אני פשוט מקונן על מותו של הכבוד העצמי שלכם. מי שאני מתבייש בו זה אתם ואתן, בעיקר אתם.
כי נמאס לי ש:
-כל ביקורת שאני מעביר על נשים, אני שובניסט.
-כל ביקורת שאני מעביר על הומואים/לסביות, אני הומופוב.
-כל ביקורת שאני מעביר על הדת או על ישראל אני אנטישמי ולפעמים אפילו נאצי.
אז הנה קבלו ביקורת על ישראל:
נמאס לי מהשמאלנים שמדברים על חשיבות הממד הנמוך אבל מעדיפים לעזור לסודנים ולתושבי שכונת התקווה, כי זה קרוב למרכז, אבל הדרום? חה!
נמאס מהשמאלנים שיודעים להצביע על האשם, אבל כשהאויב הגדול ביותר בשער, הם שותקים.
נמאס לי מהימנים השקרנים שמדברים איתי על כלכלה ועל הצורך לצמצם מיסים אבל בפועל ממשיכים לגבות ממני מיסים כדי לשפוך אותם בשטחים, שגם ככה ינתנו לפלסטינים.
נמאס לי מהמתלקקים הימנים שמדברים איתי על אהבה, אחווה ועל אחדות עם ישראל, אבל בפועל קוראים לרצוח אותי כי אני לא חושב כמוהם או לא מאמין בדת שלהם.
נמאס לי מהמתייפייפים הליברלים שמדברים על הסוף לכפייה ומדברים על חופש. כל-כך הרבה חופש שהם נהיו עבדים שלו ושכחו מערכים של כבוד ואחדות.
נמאס מאלו שמדברים על חופש שוק, אבל מכריחים את העסקים לסגור בשבת.
נמאס לי מהמרכז! מה זה מרכז?! יש לכם או אין לכם דעות?
נמאס לי מהתל-אביבים, בונים להם בטון על החוף אבל הם עסוקים בצעדת השרמוטות או בכמה סודנים.
נמאס לי שאני כחילוני מחלל את הערכים שלכם, כשאתם יורקים על הנשים שלכם, שורפים מכוניות של ערבים או זורקים אבנים על מתנחלים.
נמאס ממזרחיים מיליונרים שמתלוננים על כך שהממסד האשכנזי חונק אותם, ואחר-כך עוד אומרים שאנשים במחפשים דירה במרכז הם סתם ילדי סושי מייללים.
נמאס שהאחוש"ל הוא זה שהורס לכם את החיים כש:
אשכנזים הם מזמן מיעוט בארץ, חוסר ההערכה עצמית שלכם תאשימו את עצמכם. וממתי לעזאזל המילה 'אשכנזי' הפכה לקללה?
חילונים הם גם ככה השטן, אז כבר אין מה לעשות בנידון.
ותיקים, מה? אתם רוצים להגיד לי שדור שכמעט כולו ילידים, הילידים שולטים בשוק, ואלו שלא ילידים, בכל זאת משתלבים. ואלו שלא משתלבים זה בגלל בדלנות מטומטמת.
שמאלן/סוציאליסט - כשימין שולט והקפיטליזם שורף את כולנו, אני לא מבין על מה אתם מתלוננים. "אבל התקשורת שמאלנית" - אדוני, אתה צריך תרופות, אתה פרנואיד!
לאומי - אני כובש אכזר! אני פאשיסט ואני חרא בן אדם, רק כי שירתי בצה"ל, כי אני משרת במילואים כי אני מאמין שיש לשמור על הגבולות של המדינה הזו מאויב (היתה כאן מדינה גם לפני 67, להזכיר לכם) ואני מאמין במודל צבא העם, שזה הערך האחרון שנשאר לנו וגם אותו אנחנו מאבדים להפרטה ולסקטור. וכן, יש טרור שמנסה להרוג אותנו, לא רק טרור יהודי של תג מחיר.

לא, אני לא גזען (למרות שבכל אחד מאתנו מסתתר השד הגזעני)
לא, אני לא הומופוב, אני רק מתנגד להורות חד-מינית ולכל הבולשיט הזה של הטראנסחרטא. לא. אי - אפשר להחליף מין, ככה נולדתם וזה מה שיש. זכר או נקבה. לא שניהם ולא משהו מהצד. (וגם בכל אחד מאתנו יש הומופוב)
אני גם לא אנטישמי, חלילה - יש לי המון דברים בעד ונגד הדת, ואני בעד ישראל במאבק, אבל חייבים להודות שאנחנו עושים דברים מכוערים.
ולא, אני ממש לא שובניסט, גם לא פמיניסט - אני בעד שיוויון.
מאו טסה טונג אמר בספרו "נשים אוחזות חצי מהרקיע". וזה נכון, החצי השני הוא של גברים.
האנושות לא היתה מתקיימת לאל השילוב הזה של גבר+אישה. הן לא יכולות בלעדינו ואנחנו לא בלעדיהן. הן לא חייבות להיות שפחות שלנו המכונה שלנו לא ייצור ילדים. להיפך. כשאומרים מין מוצא את מינ, הכוונה היא לא "אישה מוצאת אישה" אלא, אישה חזקה מוצאת גבר חזק, אישה טיפה תמצא גבר טיפש וכן הלאה.
גם על-פי הטאו, כדור מושלם שמורכב משני חצאים, חצי אחד מייצג את האישה והשני את הגבר, אי-אפשר לנתק או להפריד.
אישה יכולה לעשות כל מה שגבר עושה, חוץ מלהפרות. וגבר יכול לעשות על מה שאישה עושה, חוץ מלהיכנס להריון ולהניק (וגם קצת מחסורים רגשיים).

בכל אופן:
נמאס לי! כי גם אני רוצה להיות מיעוט נרדף!

קווים מקבילים לעולם לא ייפגשו!

בימים אלה אני מבחין בעוד ועוד ועוד תמונות פרופיל של אנשים של קוביה אדומה ובתוכה שני פסים וורודים.
בהתחלה התעלמתי: זה בטח עוד איזה גימיק לא מוצלח ולא מעניין של מאבק באיזו תופעה, שיכלו פשוט לצעוק: די עם זה!. זה בטח יסתיים תוך יומיים.
לא כך היה. עוד פסים וורודים ועוד פסים וורודים עד שמישהו כבר שאל במקומי את השאלה המתבקשת: מה לכל הרוחות אתם רוצים?! הוא גם קיבל בשבילי את התשובה. שרשור מסורבל של תהליכים משפטיים בארה"ב הוביל לפסיקת בית הדין לערעורים האם לאשר לצמיתות לא לאשר לצמיתות או להשאיר את האפשרות פר מדינה לנישואים חד-מיניים.
ואז נשאלת השאלה "מה אכפת לי מה קורה בארה"ב?".
חשבתי כך בהתחלה, ואז הבנתי שארה"ב כמה מעצמה ידוע לכל בעולם (הכי ידועה) עלולה להוות סמן לשאר המדינות - זו הדרך. ארה"ב היא משענת קנה רצוץ ואני לא מבין מה כל-כך נשענים עליה. ארצות הברית היא גם מסורבלת ומטופשת מבחינה פוליטית. אין להם שמאל וימין - הכל מעורבב, אם אני היתי צריך בבחירות בבחירות בארה"ב היתי משתגע: רק שתי מפלגות, ושתיהן ימניות.
כל תולי הפסים הוורודים חיים בסרט. ארצות הברית לעולם לא תאשר את הדבר הזה עקב חוסר עמדה פוליטית ברורה (לא ברורה לי לפחות) ועוד מצפים שבישראל ייאשרו את הדבר... חה!
שואלים אותי הרבה פעמים: אתה שמאלני, איך אתה יכול להתנגד לנישואין חד-מיניים?
כשמאלני אני קודם כל סוציאליסט, כל נושא ה'הומואיזם' שייך לליברלים, קרי, לימין, או הימין המזוקק דוגמת "התנועה האנארכיסטית החדשה".
יש רעות חולות יותר מ-האם יוסי ואבי התחתנו. כל נושא הפנסיונית, הנזקקים, הטייקונים ששותים לנו משאבי הטבע, זה מטריד אותי הרבה יותר, וזה גם צריך להטריד את כלכם, לפני שפקצת לי פה עם קמפיין הפסים הוורודים.
יש עדיין ניצולי שואה רעבים!!!

נרגעתי...

לא.

הקמפיין כאמור מצייר לנו קובייה ובה סימן שווה - שני פסים מקבילים - "שני קווים שלעולם לא ייפגשו", כך סיפרו לנו ביסודי וכך יהא. שני פסים וורודים האמורים לייצג ככל הנראה אישה (ורוד, אחרי הכל) נשים לבד או גברים לבד לעולם לא יוכלו לבנות תא משפחתי הולם. גבר עם אישה מתקשה, אז תחשבו מה זוג שהוא לא זוג יעשה. לא אכפת לי מכמה הם אוהבים אחד את השני, אין לי ספק בעניין, אבל הילד רובתי, הילד? מה איתו? לכם יש זכות להקים משפחה ולילד יש זכות לאמא ואבא, מספיק עם הצביעות הנאורה! אני לא רואה אתכם מסכימים שייקחו את אבא שלכם ויחליפו אותו באישה, יכול להיות שלכמה מכם זה כבר קרה, אני מדמיין את השמחה בעיניים שלכם ביום שזה קרה (בהנחה שהיתי צעירים מדי להבין את זה). גירושין פוגעים בילדות, הורות חורגת עלולה לקלקל אותו והורות חד-מינית זה הרס של ממש.

עוד בנושא צביעות ואהבה. עקבתי אחרי הקמפיינים, של שני הצדדים, ליברלים וקונסרבטיבים. אמנם בישראל לא ראיתי אזכור להתנגדות, כן ראיתי אצל האמריקאים. אלו המתנגדים להצעה 8 (זו שמבטלת נישואין חד-מיניים - זאת אומרת: הם בעד נישואין חד מיניים) תקפו בברוטליות מילולית את אלו התומכים בהצעה. לקרוא לשמרנים מטומטמים ברוב הקמפיינים (וראיתי גם אחד של בחור בבגדי רשת וורודים מפזז: ממש עושה חשק לתת לו ילד לידיים) להתייחס אל הצד השני כאל אידיוט ולהגיד שאתה מלא אהבה - איבדתם אותי לחלוטין.

לעומת זאת השמרנים לא מדברים הרבה על הצד השני, הם מדברים בעיקר על עצמם, על מה שהם מנסים להגן, על המסורת ועל התא המשפחתי הקיים, שאני כאדם חילוני סמי-אתאיסט מאמין בו.

אף-אחד לא מתייחס אל הליברלים כטיפשים, אבל הקונסרבטיבים - חיות פרא. גם אם היתי מתלבט במי לתמוך - היתי הולך עם הרפובליקנים.

מחזור לפוליטיקה הדפוקה של ארה"ב:

דמוקרטים VS רפובליקנים. שתי מפלגות ליברליות, לכן אם היתי אמריקאי היתי מתלבט.

הדמוקרטים: מעודדים מדיניות רווחה, אפשר לומר סוציאליסטית. אבל בשאר הדברים הם חורגים: נישואין חד-מיניים וקנאביס.

הרפובליקנים: גם ליברלים, מסורת לא הופכת אתכם לקונסרבטיבים. אז מה אם הם נגד קנאביס או נישואין-חד מיניים, הם בעד חופש שוק כמה שיותר מוחלט, ואין ליברלי מזה, למעשה הם יותר ליברלים מהדמוקרטים.

איכשהו קרה שגם בישראל זה התפצל שהשמאל נגד השמרנות והימין בעד (באופן רחב) וצריך להתפשר כרגע, כי אין אלטרנטיבות אחרות.

מדיניות רווחה עם קנאביס ונישואין חד-מיניים, או מדיניות קפיטילסטית עם הערכים הישנים (וחלקם גם גזעניים).

אפשרות א' נראת יותר טובה, או לפחות פחות גרועה.

ואל תחשבו שזו הסיבה שלשמה נפתח הבלוג, הסיפור עם הצעה 8 ייעלם כלעומת שבא (וכמובן שההחלטה תהא לא לאשר נישואין חד-מיניים) ואז נחזור לסדר היום. רציתי לפתוח את הבלוג בגלל שאר ראיתי תופעות רבות מתפשטות סביבי, ועכשיו בחג מצאתי את הזמן. 

אתם תשמעו עוד מהשמאלן החילוני והשמרן הזה.