המזרח התיכון בוער.

המזרח התיכון בוער, כרגיל. הפעם בנקודות שונות.

מהומות במצרים האחים המוסלמים מצד אחד נגד אנשי הצבא.

קרבות בין כוחות הצבא והמשטרה המצרים נגד כוחות טרור בצפון סיני. 25 שוטרים נרצחו.

המצרים החליטו להטיל סגר על מעבר רפיח. הדבר מהווה יתרון לתושבי דרום ישראל, שכן הסגר משבש פעילות של החמאס וארגוני טרור נוספים ברצועה.

בינתיים בלבנון פיגועים מטעם חיזבאללה באזרחים סונים שמיהרו להאשים את איראן ואת ישראל.

שני חיילי צה"ל נפצעו בחילופי אש באיו"ש.

ירי קטיושות מלבנון לישראל על ידי ארגון ג'יהאד סוני.
והשיא - שימוש בגז כימי על ידי הממשל הסורי כלפי אזרחים, בינהם ילדים.
במשך למעלה משנה נשאלה השאלה: מדוע העולם שותק?
ישראל עצמה לא יכלה להתערב וגם לא רצתה. אף-אחד לא רוצה להיגרר עכשיו לחזית נוספת, במיוחד אחרי נובמבר האחרון. אחרי השימוש של אסאד בנשק לא-קונבנציונלי האמריקנים החליטו לפעול. כרגע משחטות קרב אמריקניות עושות דרכן לחופי סוריה. סביר להניח שההצתה האמריקנית תגרור תגובה נגד ישראל. סביר להניח שניגרר למלחמה הזו בסופו של דבר, מי יודע, אולי הג'יהאד הסוני יבין שאנחנו לא האויב.
האם יש טעם להיגרר למלחמה למען ילדי סוריה?
אם ביבי לא היה עושה פאדיחות בסין ואם כמה אנשים לא היו הולכים להפגין מול שגרירות רוסיה לפני כמה ימים, מי יודע, אולי היתה לנו גם תמיכה משם.
אז מה בכל זאת גרם לאמריקנים לנוע לעבר המזרח התיכון? זכויות הילד בסוריה? לא נראה לי. העובדה שהסורים מחזיקים בחומר כימי. העובדה שהסורים מחוברים לאיראן ולארגוני טרור. העובדה שהם מעזים להשתמש בה. מנהיגת העולם "החופשי" לא דואגת לילדי סוריה, או לישראל. בדיוק כמו לשאגה לאף-אחד עד שהיפנים תקפו בפרל הארבור. אבל מי אנחנו שנפשוט? גם אנחנו דאגנו עד עכשיו להיות בדלנים בטענה, הדי מוצדקת, שהמלחמה בסוריה היא בין שני כוחות של רשע. עכשיו ראינו את הילדים מתים מחור כימי והזדעקנו. זה לא שהם לא מתו עד עכשיו, אנחנו פשוט מודאגים שהגז "ידלוף" מעבר לגבול הדרום מזרחי של סוריה.
ונחזור לשאלה: האם יש טעם להיגרר למלחמה למען ילדי סוריה? המלחמה שניגרר אליה היא לא רק למען ילדי סוריה אלא גם למען ילדי ישראל, ואם לסורים יש חומרים כימיים וכוונות להשתמש בהם. מה זה כבר משנה... ואם מלחמה, לפחות יש לנו גיבוי של המערב. גם צרפת החלה להתערב בנעשה.

גברים, נשים ודתות אחרות

למי מכם שזכה להשתתף במיסה, או לפחות לעמוד מהצד ולהסתכל, יכול לשים לב להבדל הראשון בין הנצרות ליהדות האורתודוכסית. המיסה הקתולית, ולרוב גם האורתודוכסית, מכילה קטעי שירה, תפילה והודיה והגברים והנשים בה מתפללים יחד. מחזה יפה ואני ממליץ לכם לקחת יום ראשון אחד לבקר במיסה בכנסיה ביפו או בירושלים. התורה שישו ניסה ללמד אותנו, עוד לפני המונופולים של הכנסיות האורתודוכסיות והקתולים, היא סוציאליסטית. הנצרות נועדה להיות דת לעניים ומעמדות בינוניים לפני שהתמסחרה. גם לאחר שהתמסחרה ניתן לראות את האחדות הזו בין כולם תחת כוח אחד, שהם, לצורך העניין, יקראו לו אלוהים. כולם יחד תחת אותה קורת גג של כנסיה אחת שרים יחד הודיה לכוח שלאמונתם מקיים אותם. בין אם צודקים או לאו, ניתן לראות את האחדות והצניעות שהם מפגינים בפעולה זו. דבר זה נכון לרוב הדתות. כמובן, היהדות קצת חרגה מכלל האיחוד הזה כשאפשרה לעשירים לרכוש כסאות קרוב לבימת הרב.

הנוצרים, אפילו הכמרים הקתולים*✝ האסורים מקיום יחסי מין לא עושים רעש ומהומה מנשים המסתובבות בציבור בלבוש לא צנוע ובאירופה ניתן לעיתים למצוא חנויות סקס במרחק לא רק מכנסיה.

אני מניח שלרוב הנוצרים אין עיסוק עם היין והיאנג ועם הטאו*☯, ובכל זאת ניתן להגיד שהנוצרי הקתולי המאמין אימץ אותם חלקית (להוציא את הכומר הקתולי שאינו בא במגע עם נשים). הנוצרים המאמינים מנסים לחיות חיים של איזון. בדיוק כמו הטאו - הכוח המניע את היקום המורכב מקטבים (יין ויאנג): חום וקור, חושך ואור, יום ולילה - מבחינה פיזיקלית ניתן לקרוא לזה בשם אחד: אנרגיה - יש ואין. במקום בו תהיה יותר מדי אנרגיה (חם ומואר) יהיה חם מדי ולא יווצרו חיים. במקום בו אין מספיק אנרגיה (קר וחשוך) גם לא יווצרו חיים. על מנת ליצור חיים יש צורך באיזון בין הקטבים, כד"א נפל במקום המאוזן במערכת השמש שלנו וכאן הטאו פועל. יש איזון. גם אנחנו כבני אדם גם צריכים לחיות באיזון וכך אולי נגיע לשלמות כמו הטאו. האיזון אותו בני צריכים לאמץ נמצא כבר בתפישה הנוצרית. איזון בין צנע לנהנתנות - אין בעיה לאכול מדי פעם ארוחת שחיתות, אם נדע שרוב הזמן עלינו לאכול בצורה מבוקרת ונתייחס בכבוד לאוכל שלנו ולא כמובן מאליו. אין שום דבר פסול בהוללות מדי פעם, אך חייבים לשמור על צניעות מבוקרת. לקתולים שבעת החטאים אשר כל אחד מהם מאפשר להתבונן במעשינו באופן נפרד ולהתאים את המעשה שיאזן אותו. אם הפרזתי עם אוכל לאחרונה (גרגרנות) עלי לצום או לאכול בכמות מזערית ביום למחרת. לעיתים אחדים מהם נוטים לחרוג מהאיזון ולכיוון האין כאילו מענישים עצמם על חטאים שאולי בצעו או יבצעו בעתיד ובאמונה זו מאפשרים לעצמם לחרוג שוב בעתיד. יהודים ונוצרים אורתודוכסים לא מחלקים את הנהנתנות לשבעה חטאים, אלא מתייחסים להכל כאל חטא היוהרה והגאווה. אצל הנוצרים ניתן למצוא ימי צום רבים, חלקם פרטיים ולא כלולים בלוח השנה. גם אצל היהודים קיים את יום הכיפורים ותשעה באב, הבעיה שימות צום בודדים בשנה במטרה לכפר על חטאים לא יוביל לאיזון, במיוחד שלא תמיד יש התייחסות של הפרט לחטאיו, אלא צום לשם הצום (שאר הצומות הם לזכר אירועים היסטוריים ולא למטרת חשבון נפש).

האיזון המגדרי. היין והיאנג מדברים גם על ההבדל בין הגבר והאישה. אולי מאחר ופילוסופיות הזן והטאו נכתבו על ידי גברים, קיבלה האישה להיות מיוצגת על ידי השלילי, על ידי ה'אין' ואולי בגלל שלנקבה יש את החלל אליו נכנס הזכר כדי ליצור את החיבור. אך לסימול זה אין משמעות מלבד העבודה שצריך את שני הקטבים כדי ליצור את השלמות הזו. אנחנו יכולים להסתכל על זה כמו הבחירה לסמן אלקטרונים כמינוס ופרוטונים כפלוס, אין לה משמעות מלבד היחס בין השניים. הזכר והנקבה, או במקרה של בני אדם, הגבר והאישה, הם קטבים משלימים אחד לשני. גבר לא יגיע לאיזון ללא אישה ולהיפך. ישנה סיבה שמשפחות במהלך ההיסטוריה, גם בתרבויות שונות זו מזו, עברו ממצב של פוליגמיה למצב של מונוגמיה והן אלו התרבויות הדומיננטיות כיום. מעבר לדמות אב ודמות אם שהם סמלים תרבותיים לזכר והנקבה יש גם תפקיד רוחני בשימור יציבות הבית והאיזון הנפשי זו של זה ולהפך. הדתות המונותאיסטיות קצת חרגו מהתחום. אצל הנוצרים, במיוחד אצל הקתולים חל איסור בקרב הכמרים והנזירים לקיים יחסי מין וכך אינם באים במגע עם המין השני, איך הם שומרים על איזון זו עדיין תעלומה מבחינתי. זו דוגמא נוספת לנוצרים שמחמירים ובמקום לאזן חיים לכיוון הסגפנות. היהדות גם היא מצאה לעצמה לנכון לאזן את "חטא" התאווה, שהיא למעשה צורך טבעי של כל בעלי החיים. גם הם, במטרה להגיע לאיזון, חרגו לחלוטין וכאן הגעתי לסיבה שבגללה אני כותב את הפוסט הזה. מעבר לצניעות שנראת לנו מופרזת והלכות של יחסי אישות בנידה וזרע לבטלה נכנס דבר נוסף: הדרת הנשים.

בימים האלה הכותרות בעיתונים מלאות בנושא בתי הספר המופרדים שהממשלה מעוניינת לממן. בקהילות חרידיות מסוימות וגם דתיות, קיימת איזו תפיסה מעוותת שקיום של אישה בחדר, שמיעת קולה או האפשרות להביט בעיניה מגרה ומפריעה. יש בזה מעט אמת. נוכחות של שני המגדרים בחדר אחד שמטרתו ללמוד עלולה להוביל לנדידת מחשבות, אך דבר יקרה גם כאשר אחד מהם חסר, בנוסף לכך מדוע זה פסול? יתכן וזו אחת הסיבות שבנים ובנות זקוקים לזה, להבין את שני הצדדים של העולם הזה. האנגריות הנשיות והגבריות שתיהן דרושות בכל מקום. ההדרה בסופו של דבר עלולה לפגוע באיזון הרוחני של אותם תלמידים ותלמידות ולא קשה לשים לב לחרדים שמשהו בהתנהגות שלהם אינו כשורה.

מאו טסה טונג אמר:
"נשים מחזיקות את מחצית השמים." - משפט שניתן להרבה אינטרפרטציות

הגברים, כנראה, מחזיקים את החצי השני. ביחד האנושות מחזיקה עולם ומלואו.

✝ סיפור על כמרים וצניעות:

בליובליאנה (בירת סלובניה) קיימת כנסיה פרנציסקנית (מוכרת ככנסיה האדומה). ממול לכנסיה הציבו פסל של המשורר הלאומי פראנצה פרשרן. המשיכו את הפסל ומעל דמותו של פרשרן הציבו דמות של אישה בעלת פלג גוף עליון חשוף. הכמרים והמתפללים, שיצאו מהכנסיה, ראו, דבר ראשון, את האישה העירומה הניצבת מעל ראשו של המשורר לאומי. לילה אחד יצאה אחד הבישופים מהכנסיה כשהוא מצויד בשמיכה. הבישופ הנחוש טיפס עד לראש הפסל וכיסה את האישה החשופה. כעבור זמן קצר הסירה הרוח את השמיכה מגופה של האישה. הכמרים הגיעו עם פתרון חדש: בוקר אחד יצאו הכמרים והחלו לנטוע עצים בצמוד לפסל בצד הפונה לעבר הכנסיה. כעת לא ניתן לראות האישה מפתח הכנסיה, מאחר והעצים מסתירים אותו ובחורף, כאשר העצים עצמם עירומים, הפסל מכוסה שלג. והנה לכם פתרון פרגמטי, לא אלים ואף ידידותי לסביבה. עדיף משריפת פחים או ניידות.

☯טאו (道) פירושה 'דרך', 'שביל' או 'נתיב' מאחר שהפילוסוף לאו טסו, לא ידע כיצד להגדיר את הכוח המושלם המניע את היקום (שאפילו הגדרתו כ'זה' או כ'הוא' ממעיטה מערכו), במקום זה החליט שאם נלך בדרכו (איזון) נוכל להתקרב אל אותו כוח ולהגיע לשלמות.

דבר נוסף בו נתקלתי לאחרונה.

יהודים למען ישוע (אנגלית)

בתור אדם שגדל וחונך בצל האבולוציה והדארוויניזם קשה לי לקבל את הקונספט של האל הבורא ובנו המשיח, אבל יש לי מקום של כבוד לתורתו של ישוע, גם כבן תמותה מן המניין.

שווה להציץ באתר.

הבלי הליברליזם - שוברים את מיתוס העולם "החופשי"

אחרי תקופת פגרה ארוכה אני שב עליכם אחרי שלמדתי קצת על העולם, קצת היסטוריה וקצת על עצמי.

אבל חבל להשחית את הזמן שלכם בדיבורי סרק.
הרבה זמן חשבתי שהחופש אותו מחפשים הליברלים הינה אשלייה, בועה שתתפוצץ להם יום אחד בפרצוף ואז הם יתעוררו. מחשבה נוספת היא הקשר האלמותי: ליברליזם - יהירות.
הליברלים תמיד מדברים על שחרור מכבלי המדינה או הממשלה. הם מדברים על כך שזו לא חובתם להיות ערבים לשאר האזרחים או למדינה וכך שאר האזרחים לא צריכים להיות ערבים אליהם. במילים אחרות, הם מאמינים שהם כל-יכולים ולעולם לא יזדקקו לסיוע. הליברלים מאמינים שהם כל-יכולים, מעטים הם הליברלים אותם שמעתי מדברים על מעט רווחה וסוציאליות. אלו כנראה ליברלים שהחלו להתפכח. די להציץ בכתביהם של הליברלים על מנת להבחין בצורת ההתנסחאות המתנצחת והיהירה בה הם כותבים כמה הם יודעים יותר מכולם. הם בדך כלל יתנו לכם נתנונים מעולם הכלכלה בו הם מבינים (או מתיימרים להבין?) אחרי קריאה ברעיונותיהם המבוססים תיאוריות פרטיות או תיאוריות מקצועיות, אתה מבין שאולי הם מבינים בכלכלה אך הפעם האחרונה שפתחו ספר היסטוריה היתה בבגרות, וגם אז היתה זו היסטוריה מבוססת תעמולה קפיטליסטית אמריקאית כי, מה לעשות, ישראל היתה גרורה אמריקאית בזמן המלחמה הקרה.

אימוץ דפוס התנהגות הומאני.
בעבר היה נוח לכנות את אנשי הימין 'ניצים' ואת אנשי השמאל 'יונים'. הימין היה הכוחני והאלים, הלאומן החזק ששומר על המדינה ואילו השמאלן היה יפה הנפש רודף השלום בכל מחיר. תדמית זו השתנתה לאחרונה ואנשי הימין מעדיפים לצייר עצמם כהומאנים ואת אנשי השמאל כרוצחים צבועים. הם נותנים דוגמאות היסטוריות על מלחמות ומוות שנעשו בשם הסוציאליזם ומתעלמים מ"נפלאות" הליברליזם בהיסטוריה. לעולם אין לדעת אם לכעוס עליהם כי הם צבועים ומעלימים מידע בכוונה או סלוח להם על חוסר ידיעה.

נזכיר תחליה את הצביעות הימנית-ישראלית שדוגלת בשוק חופשי בזמן שזורקת כסף של משלם המיסים לממן את מפעל ההתיישבות באיו"ש תוך קיום של מדינת רווחה באיזור. ולא נתעלם מהעובדה שהשליטה הישראלית באיו"ש מזכירה באופן מפחיד את השלטון הקומוניסטי במזרח גרמניה. אתם יכולים לטעון שזה לצורכי בטחון ולהתלונן שזה מגיע לפלסטינים כי הם התחילו. את אותם שאלות של צדק היה אפשר לשאול גם על הגרמנים, ואם אכן בצדק מדובר, לגרמנים הגיע יותר מכך, ועדיין שום ליברל מצדד בכך.

אתם לרוב תשמעו אותם מדברים על כמות האנשים שמאו-טסה-טונג הרג בסין אבל שוכחים של-"שחרור" של יפן נדרשו שתי פצצות אטום. ואז יוסיפו על המיליונים שחוסלו על ידי סטאלין שבכלל שחרר את אושוויץ רק נגרר למלחמה על ידי הגרמנים. הם לעולם לא ציינו ש"מנהיגת העולם החופשי" ישבה רגל על רגל עד להתקפה על פרל הארבור. והאנשים בחוסלו בויאטנם, עיראק ועוד.
בימין נורא אוהבים לחיות בעבר: הסוציאליסטים הקימו את הגולאג ורצחו מיליונים. אוהבים גם להגיד שהסוציאליזם אוהב להאשים את הקפיטליזם בכשולונות שלו.
איפה הסוציאליזם נכשל? אני לא יודע, איפה בעולם היה סוציאליזם בלי שיבואו לאומנים או ליברלים שיפריעו לו. באיראן למשל, עוד לפני משטר האייטולות התיאוקרטי נבחר מנהיג סוציאליסטי, כמובן שמנהיגת העולם החופשי והדמוקרטי לא יכלה לסבול זאת אז התערבה בנושא והעלתה במקומו את האיסלאמיסטי ומאז איראן היא מה שאנו מכירים.
גם ביוגוסלביה הסוציאליזם של טיטו החזיק עד שמת המנהיג והוחלף בלאומנים שהרסו אותו והתחילו מלחמת אזרחים.
ולא שכחתי את התייחסותי לגולאג, כיום באי קובה (מדינה קומוניסטית) קיים גולאג בשם גוואנטנמו, שמנוהל, איך לא, על ידי הממשל האמריקאי.
המצדדים באמריקה אוהבים להתרברב על החופש שהיא מקנה ונתנה לעולם מאז מלחה"מ השנייה. חופש שוק וחופש תקשורתי. אכן ארצות הברית היא אם ומנהיגת כל החופש, כדאי שנתקשר לסנודן ונגיד לו שהוא יכול לחזור הביתה מאותו מקלט מדיני שמצא ברוסיה ה"מרושעת".

לסיום, ארצה לשתף בעובדה היסטורית מעניינת שגם היא נודעת ל-"שחרור" האמריקאי של האומות האירופאיות.
שחרור פראג מידי הנאצים:
בסוף מלחה"מ השנייה החלו צבאות הברית לסגור על הארצות הכבושות על ידי גרמניה הנאצית. הנאצים השתלטו על מבנה העירייה של פראג (מבנה מהמאה ה-14) והפכו אותו למחסן תחמושת. במהלך מאבקים עם מורדים צ'כיים, התשלטו על מבנה העירייה שהפך למחסן, דבר שסייע להם במאבק נגד הכובשים הנאצים. צבא ארה"ב הגיע לפראג על מנת לשחרר אותה בזמן שלנאצים היו מאבקים עם מורדים מקומיים. הבכיר הנאצי במקום שקל עם לפוצץ את מחסן הנשק על כל יושביו כדי להתפנות לקרב מול האמריקאים שעומדים להיכנס או פשוט להיכנע.
ביום הראשון עוד נאבקו במורדים, ידעו שאם יפוצצו את כל המחסן האמריקאים בטוח ייכנסו. בינתיים האמריקאים ישבו בחוץ.
ביום השני, אחרי שהבחינו לא פולשים, החליטו הנאצים לפוצץ את המבנה הישן עם כל יושביו ועם התחמושת שבו (המבנה מעולם לא שוחזר). האמריקאים המשיכו לחכות בחוץ.
ביום השלישי הנאצים המשיכו להיאבק באחרוני המורדים. האמריקאים עוד חנו מחוץ לעיר.
ביום הרביעי הגיעו הסובייטים. הצבא האמריקאי פינה להם את הדרך ואלו טיהרו את העיר מנאצים.

אז מה היו לנו כאן? דוגמא לשחרור האמריקאי? או דוגמא לכשלון סוציאליסטי שהפיל את האשמה, שלא בצדק, על הליברלים?