פרדוקס השמאל האנארכיסטי

קצת עדכונים גלובליים זריזים לפני שאתחיל:

אחרי הרעש, שהחבר קים ג'ונג און עשה בצפון מזרח אסיה חתמו שתי המעצמות הגדולות, סין וארה"ב, על הסכם הרגעה, או יותר מדויק הסכם "קים, יא ילד, חלאס שטויות!". יפה ששתי היריבות משתפות פעולה. הרפובליקה העממית של סין, סבורני, כבר למדו מזמן את מהות ה-ביחד. עכשיו מסתמן שגם ארה"ב הגאוותנית השכילה לעשות כן כשחתמה על ההסכם. בנוסף לכך הסכים שר ההגנה האמריקני, צ'אק הייגל, לבטל את האימון המשותף שתוכנן לארה"ב ודרום קוריאה - מה שהגדיל את זעמו של החבר ג'ונג און שקפץ גבוה מדי מעל גובהו. כנראה לקחי ויאטנם ועיראק לימדו את האמריקנים משהו, הסכמים עדיפים על מלחמה, במיוחד בעידן המודרני. הגיע הזמן שגם הצפון קוריאני ילמד. בינתיים שיירת סוללות פטריות פרוסה על חופה המערבי של יפן, מי שהיתה בובה של הפאשיסטים היום בובה של הקפיטליסטים.

סדרת סרטונים משעשעת ביוטיוב מתחקה אחר חייו של הגיבור המהולל והכל-יכול קים ג'ונג און.

הפרק הראשון המלא

עוד חיבור סיני-אמריקני, פחות משמח. השבוע התבצע פיגוע טרור במרתון בוסטון בארה"ב. בין הרוגי הפיגוע היתה צעירה בת 39, ילד בן 8 ואזרחית סינית. כעבור זמן לא-רב החלו להגיע תיאוריות קונספירציה:

1. חיסול בחסות הממשלה כדי שאובאמה יוכל להראות שאכפת לו מהתושבים.
2. החבר הצפון קוריאני. אולי הרגענו אותך והושבנו אותך בשקט אבל אתה עדיין חיב להראות לנו כמה כוח יש לך.
3. וכמובן, נעצר אזרח סעודי מוסלמי כחשוד.

מאז הפיגוע נרצח נהרג שוטר באוניברסיטת MIT שבקיימברדג' ונחטף רכב.

אותרו שני חשודים בביצוע הפיגוע(ים). שני תושבי צ'צ'ניה (חבל ארץ ברוסיה ברובו מוסלמי) אחד נהרג והשני משוטט חופשי. משטרת בוסטון וה- FBI ביקשה להינעל בבתים.

עודכן ב 20.04.13

נתפס המחבל דז'וחר צרנייב

מותם של אזרחים, אמריקנים וסינים, עשוי לקרב בין שתי האומות. עצוב שזה המצב שמגשר בינהן, זה וצפון קוריאה. העולם מתקדם לקראת מסלול שפוי יחסית, ואולי הגיע הזמן שהמעצמות האדומות והמעצמות הקפיטליסטיות יחברו כדי להילחם בפאשיזם האיסלמיסטי-תיאוקרטי, בדיוק כמו במלחה"מ השנייה, שאז הפאשיזם לא היה איסלאמי.

פרדוקס השמאל האנארכיסטי:

פרדוקס הוא צירוף מילים ביוונית: פארא- מקביל, קרוב, ליד. דוקסא - אמונה, דעה. כיום אנו משתמשים במונח זה כדי לתאר אירועים ותרחישים הסותרים את עצמם במיוחד בעולם הפיזיקה הקוונטית.

בעבר נהגו פילוסופים היוונים להתפלפל בנושא זה והשתמש בעיקר לתיאור אמונות ודעות שלא מתיישבות עם עצמן.

שאלה מוכרת היתה כלפי היהודים: האם אל כל-יכול (או קים ג'ונג און) מסוגל לברוא אבן כל-כך כבדה שהוא עצמו לא יכול להרים (בגרסאות אחרות מדובר בתיבה שהוא עצמו לא מסוגל לפתוח.). אם התשובה היא 'כן'. כן, הוא מסוגל לברוא אבן שהוא עצמו לא יכול להרים הרי שאינו כל יכול להרים את האבן ואינו כל-יכול. אם הוא כן מסוגל להרים את האבן הרי שאינו מסוגל לברוא אבן מספיק כבדה. בכל מקרה נכנסו למעגל של סתירות עצמיות. כזהו גם מושג המכונה "השמאל האנארכיסטי", או במקרים יותר מגוחכים, "קומו-אנארכיזם".

בעודי משוטט ברשת למצוא אירועים מעניינים ורלונטיים ל-1 במאי שיבוא עלינו לטובה בשבוע הבא הגעתי לאירוע המזמין אותי לשבירת הטייקונים (משהו כזה) - נשמע מעניין. בעודי ממשיך לחפש אני מגיע לאירוע שמעוצב ממש דומה, אך שונה, אותו תאריך אותה שעה אותן התמונות אך לא אותה הכותרת. "בלוק אנארכיסטי..." ויש המשך לכותרות המגוחכת. ישנו גם סיפור היסטורי נלווה על אירוע בו עובדים יצאו להפגין אל תנאי העסקה, אבל מסיבה מסויימת המילה 'עובדים' הושמטה והפכה ל-'אנארכיסטים'. הם עוד ממשיכים וטוענים שהם מגנים ונלחמים בקפיטליזם. תמוה? בוודאי. הרי אנארכיזם וליברליזם (מילה מכובסת) הן אחיות. האנארכיסטים פשוט צועקים בקול מה שהקפיטליסטים לוחשים בשקט בליבם.

מדוע אין שמאל אנארכיסטי? בואו נרד לשושרם של המושגים המגדירים מהו שמאל ומהי אנארכיזם.

אנארכיזם - להבדיל מאנארכיה, שהיא מצב קיים, האנארכיזם הוא תפיסת עולם שדוגלת באנארכיה תמידית. "ואיש הישר בעיניו יעשה". "ארך" - פירושו 'עליון' או 'רב', כמו ארכי טרוריסט, ארכמאג, ארכי מלאף/שטן. ומכאן מגיע גם 'ארכיה' - 'שלטון'. המושג 'מונארכיה' (מונו - יחיד) מתאר שלטון מלוכני 'עליון יחיד', או 'שליט יחיד'. אנארכיה ('אנ' לציון ניגוד) היא ניגוד לשלטון או לעליונות. לכוראה, נשמע מצוין, אין עליונות. אולי הם באמת קומוניסטים, כפי שהם טוענים. לא.  אנארכיזם, התפיסה הדוגלת באנארכיה תמידית, בעצם דוגלת בחוסר שלטון. חוסר שלטון כלומר חוסר חוקים או הגדרות, בדיוק כמו הליברטריאנים (מילה מכובסת מאד לתיאור אנארכיסטים וקפיטליסטיים) הדוגלים בביטול כל מוסדות המדינה, ובעצם את המדינה. האנארכיסטים מאמינים בביטול המדינה וביטול מוסדותיה. הזרם הקיצוני, עם הזמן, והתחיל גם לנסות לבטל הגדריות מיניות (גבר, אישה) בשביל כמה גחמות של מורדים חברתיים. אחד הביטוים לבוז לחוקים היא הצפצוף עליהם ולעפמים תקיפת שוטרים או אנשי צבא המייצגים את הציוויליזציה, קחו לדוגמא את נערי הגבעות ואת ילדי ה"תג מחיר". הקפיטליסטיים מעוניינים בסירוס הממשלה, אך השארתה ליופי. במה שונים מהאנארכיסטים? הקטע של היופי. הקפיטליסטים הם פשוט אנארכיסטים לא צבועים מטרת שניהם היא ביטול הממשלה והמדינה. למה אנארכיסטים חושבים שהם שמאלנים? מה מהות הקשקוש הזה אנרכו-קומוניזם, או קומו-אנארכיזם. הם חושבים שבביטול הממשלות והחוקים אנשים יכולו לחיות ביחד כרצונם וכך ליישם את עקרונות הקומוניזם. רגע, זה לא מה שקפיטלסטים אומרים? שבהיעדר מדיניות ממשלתית האנשים החזקים יעזרו מרצונם לחלשים? כן. הליברלים והאנארכיסטים, שניהם, חיים באיזו בועה ורודה, שאם טוב לאחד, יהיה טוב לאחר ואולי הוא גם יידאג לו. מה שהם שוכחים בבועה הורודה שלהם הוא שנפש האדם רעה מנעוריה וכשיש כוח לאחד הוא יירצה עוד. והדמוקרטיה היא לא קלף משחק כי, כאמור, השמדנו את הממשלות והמדינות והעמים, אז 'שלטון העם' כבר לא רלוונטי.

שמאל - שמאל, או בשמותיו המקצועיים יותר 'סוציאליזם' ואחותה הקשוחה והמעט מרושעת 'קומוניזם'. הסוציאליזם דוגל בכוח שניתן לממשלה לשנות, לאזן ולכופף עניינים בחיי היום-יום כדי לשפר את מצבנו. הסוציאליזם אומר שהממשלה צריכה להתערב ולשמש שוטר לאלו החורגים מהמותר בשביל אלו שכלל לא מתקרבים אליו. בזמן שהסוציאליזם אומר 'לשמור כוח לממשלה', הקומוניזם אומר 'להעביר את כל הכוח לממשלה' ולדאוג באופן קפדני במיוחד שיהיה איזון (מוגזם במקרים רבים) בכל הנושא הכלכלי. שני המושגים משמשים בעיקר לתיאור תפישות כלכליות, אך הם מעבר לכלך. הסוציאליזם והקומוניזם (לרבות שלוחותיהם השונות: מרקיזם, מאויזם וכו') הן גם תפישות תרבותיות. דוגלות בערכים מסויימים, חינוך מסוים ובחלק מהמקרים הגדרות מוחלטות כדי למנוע מהנפש הפושעת של האדם לרצות עוד. (שימו לב שדיקטטורות מהסוג הנ"ל הן גרועות, כי ברגע שהשלטון פושע ורוצה עוד, העם נדפק) אבל אחד ממסרי הקומוניזם/סוציאליזם הוא להמון ולעם יש כוח, אל תעצבן אותנו, עכשיו תעשה שיהיה כאן טוב או תעוף! האנארכיזם מדבר להיפך, ללא פיקוח ממשלתי - ללא ממשלה. לעם אין כוח כי פשוט אין עם. המדינה לא מגינה על האזרחים - כי אין מדינה. והתרבות תימחק מעל פני האדמה, כי אין באמת צורך בהגדרות שנכתבו לאורך ההיסטוריה על-ידי בני אדם למען בני אדם.

אני לא מבין איך אנארכיסטים, אחרי שגנבו לנו את השם "שמאלנים" עוד מעזים לגנוב לנו את החג, החג שנועד להיזכר בערכי הסוציאליזם הישן והטוב, החג שנועד להעלות מחדש את ערכי הביחד והסולידריות, ולהפוך אותו למפלצת אנארכיסטים שוברת חוקים. ואני מצטט "יאללה אנרכיה~!".

תמונה המופיעה בעמוד האירוע. ההרס שהם מייצגים ולמה אנארכיזם היא תפיסה ימנית קיצונית. כפי שהזכרנו קודם, נוער גבעות וילדי 'תג מחיר', גם הם אנארכיסטים. הם אולי לא מאמינים בביטול ההגדרות, אבל בינתיים נהנים ליצור אנארכיה. 

דוגמא נוספת לליברטריאן (אנארכיסט צבוע) , היא פרופ' אמיר חצרוני מהאנובירסטיה באריאל. הפרופ' דוגל בחוסר מעורבות ממשלתית בכל הנעשה בשוק, ובכל זאת עובד במקום שהוגדר כעת כאוניברסיטה - כלומר, מימון על ידי משרד החינוך.

אנארכיסטים - בזמן שאנו עמלים לתקן את נזקי הקפיטליזם והליברליזם הם מנסים להרוס את מה שנשאר.

שמאל - בשם האחדות.

ימין - בשם הבדלנות, כך גם האנארכיסטים.

קווים מקבילים לעולם לא ייפגשו!

בימים אלה אני מבחין בעוד ועוד ועוד תמונות פרופיל של אנשים של קוביה אדומה ובתוכה שני פסים וורודים.
בהתחלה התעלמתי: זה בטח עוד איזה גימיק לא מוצלח ולא מעניין של מאבק באיזו תופעה, שיכלו פשוט לצעוק: די עם זה!. זה בטח יסתיים תוך יומיים.
לא כך היה. עוד פסים וורודים ועוד פסים וורודים עד שמישהו כבר שאל במקומי את השאלה המתבקשת: מה לכל הרוחות אתם רוצים?! הוא גם קיבל בשבילי את התשובה. שרשור מסורבל של תהליכים משפטיים בארה"ב הוביל לפסיקת בית הדין לערעורים האם לאשר לצמיתות לא לאשר לצמיתות או להשאיר את האפשרות פר מדינה לנישואים חד-מיניים.
ואז נשאלת השאלה "מה אכפת לי מה קורה בארה"ב?".
חשבתי כך בהתחלה, ואז הבנתי שארה"ב כמה מעצמה ידוע לכל בעולם (הכי ידועה) עלולה להוות סמן לשאר המדינות - זו הדרך. ארה"ב היא משענת קנה רצוץ ואני לא מבין מה כל-כך נשענים עליה. ארצות הברית היא גם מסורבלת ומטופשת מבחינה פוליטית. אין להם שמאל וימין - הכל מעורבב, אם אני היתי צריך בבחירות בבחירות בארה"ב היתי משתגע: רק שתי מפלגות, ושתיהן ימניות.
כל תולי הפסים הוורודים חיים בסרט. ארצות הברית לעולם לא תאשר את הדבר הזה עקב חוסר עמדה פוליטית ברורה (לא ברורה לי לפחות) ועוד מצפים שבישראל ייאשרו את הדבר... חה!
שואלים אותי הרבה פעמים: אתה שמאלני, איך אתה יכול להתנגד לנישואין חד-מיניים?
כשמאלני אני קודם כל סוציאליסט, כל נושא ה'הומואיזם' שייך לליברלים, קרי, לימין, או הימין המזוקק דוגמת "התנועה האנארכיסטית החדשה".
יש רעות חולות יותר מ-האם יוסי ואבי התחתנו. כל נושא הפנסיונית, הנזקקים, הטייקונים ששותים לנו משאבי הטבע, זה מטריד אותי הרבה יותר, וזה גם צריך להטריד את כלכם, לפני שפקצת לי פה עם קמפיין הפסים הוורודים.
יש עדיין ניצולי שואה רעבים!!!

נרגעתי...

לא.

הקמפיין כאמור מצייר לנו קובייה ובה סימן שווה - שני פסים מקבילים - "שני קווים שלעולם לא ייפגשו", כך סיפרו לנו ביסודי וכך יהא. שני פסים וורודים האמורים לייצג ככל הנראה אישה (ורוד, אחרי הכל) נשים לבד או גברים לבד לעולם לא יוכלו לבנות תא משפחתי הולם. גבר עם אישה מתקשה, אז תחשבו מה זוג שהוא לא זוג יעשה. לא אכפת לי מכמה הם אוהבים אחד את השני, אין לי ספק בעניין, אבל הילד רובתי, הילד? מה איתו? לכם יש זכות להקים משפחה ולילד יש זכות לאמא ואבא, מספיק עם הצביעות הנאורה! אני לא רואה אתכם מסכימים שייקחו את אבא שלכם ויחליפו אותו באישה, יכול להיות שלכמה מכם זה כבר קרה, אני מדמיין את השמחה בעיניים שלכם ביום שזה קרה (בהנחה שהיתי צעירים מדי להבין את זה). גירושין פוגעים בילדות, הורות חורגת עלולה לקלקל אותו והורות חד-מינית זה הרס של ממש.

עוד בנושא צביעות ואהבה. עקבתי אחרי הקמפיינים, של שני הצדדים, ליברלים וקונסרבטיבים. אמנם בישראל לא ראיתי אזכור להתנגדות, כן ראיתי אצל האמריקאים. אלו המתנגדים להצעה 8 (זו שמבטלת נישואין חד-מיניים - זאת אומרת: הם בעד נישואין חד מיניים) תקפו בברוטליות מילולית את אלו התומכים בהצעה. לקרוא לשמרנים מטומטמים ברוב הקמפיינים (וראיתי גם אחד של בחור בבגדי רשת וורודים מפזז: ממש עושה חשק לתת לו ילד לידיים) להתייחס אל הצד השני כאל אידיוט ולהגיד שאתה מלא אהבה - איבדתם אותי לחלוטין.

לעומת זאת השמרנים לא מדברים הרבה על הצד השני, הם מדברים בעיקר על עצמם, על מה שהם מנסים להגן, על המסורת ועל התא המשפחתי הקיים, שאני כאדם חילוני סמי-אתאיסט מאמין בו.

אף-אחד לא מתייחס אל הליברלים כטיפשים, אבל הקונסרבטיבים - חיות פרא. גם אם היתי מתלבט במי לתמוך - היתי הולך עם הרפובליקנים.

מחזור לפוליטיקה הדפוקה של ארה"ב:

דמוקרטים VS רפובליקנים. שתי מפלגות ליברליות, לכן אם היתי אמריקאי היתי מתלבט.

הדמוקרטים: מעודדים מדיניות רווחה, אפשר לומר סוציאליסטית. אבל בשאר הדברים הם חורגים: נישואין חד-מיניים וקנאביס.

הרפובליקנים: גם ליברלים, מסורת לא הופכת אתכם לקונסרבטיבים. אז מה אם הם נגד קנאביס או נישואין-חד מיניים, הם בעד חופש שוק כמה שיותר מוחלט, ואין ליברלי מזה, למעשה הם יותר ליברלים מהדמוקרטים.

איכשהו קרה שגם בישראל זה התפצל שהשמאל נגד השמרנות והימין בעד (באופן רחב) וצריך להתפשר כרגע, כי אין אלטרנטיבות אחרות.

מדיניות רווחה עם קנאביס ונישואין חד-מיניים, או מדיניות קפיטילסטית עם הערכים הישנים (וחלקם גם גזעניים).

אפשרות א' נראת יותר טובה, או לפחות פחות גרועה.

ואל תחשבו שזו הסיבה שלשמה נפתח הבלוג, הסיפור עם הצעה 8 ייעלם כלעומת שבא (וכמובן שההחלטה תהא לא לאשר נישואין חד-מיניים) ואז נחזור לסדר היום. רציתי לפתוח את הבלוג בגלל שאר ראיתי תופעות רבות מתפשטות סביבי, ועכשיו בחג מצאתי את הזמן. 

אתם תשמעו עוד מהשמאלן החילוני והשמרן הזה.