הפמיניזם שיצא מכלל שליטה.

בעבר היתה האישה קניינו של הגבר. של אביה ולאחר מכן בעלה. את האישה היה נותן האב לגבר ה"ראוי" בתמורה של גמלים או חמורים או רכוש אחר. למעשה אנו יכולים לראות שהאישה בימים עברו היתה לא יותר מאשר סחורה לשימושו של הגבר. במקרים מסויימים האב היה נותן את בתו יחד עם ממון כדי לפצות על הנטל הכלכלי שכעת מהווה על משפחתו של החתן הטרי, חשוב לזכור שנשים בעבר לא עבדו או הכניסו פרנסה. אינני אנתרופולוג, אך אשער כי העובדה שהאישה הפכה לרכוש היא מאחר והפוליגמיה היתה פטריארכלית ומרובת נשים וזאת בעקבות העובדה שגבר אחד מסוגל להפרות למעלה מאישה אחת בזמן נתון, בזמן שאישה יכולה להרות מגבר אחד בזמן נתון ובמקרים חריגים שניים. הפוליגמיה החלה להישבר במוקדים מסויימים בעולם. ואז החלה להיווצר המונוגמיה. אפשר לומר שהמונוגמיה היא הצעד הראשון בצעה הדת למען האישה. עכשיו כשלגבר אין ריבוי נשים תפקידו או להתפנות לסיוע בגידול וחינוך הילדים או לפרנסה. (יש הסבר רוחני  לתופעה המדוברת*.).

במהלך ההיסטוריה יכולנו לראות נשים בתפקידים בולטים כמו בלאדי מרי, קליאופטרה, מולאן בסין או שליטות קלטיות שהובילו את השבטים לנצחונות מול הרומאיים הפולשים. כל אלו דוגמאות בודדות של נשים שהיו בצמרת ההנהגה ולא תופעה חברתית מבוססת כמו מעמד בכל משפחה. בסוף המאה ה-19 ואל תוך תחילת המאה ה-20 החלו השינויים הדרסטים בתפקידן החברתי של הנשים. מעקרות בית, מתוקף גורלן, לאדם עובד. מקול דומם לקול משפיע בפוליטיקה. 

בחלק מחברות העולם עדיין ניתן לראות את המעמד המדוכא של האישה, אך אין זה די כדי להגיד שהאישה עדיין מדוכאת תחת העולם הגברי. תופעות אפליה על רקע מיני עדיין קיימות גם בחברה המודרנית, אך זה יהיה עוול לכנותן 'דיכוי'. הדיכוי אותו סובלות נשים לא שונה בהרבה מהדיכוי אותו סובלים באותו מעמד באותה חברה. אחת הסיבות היא, כנראה, העובדה כי נתח גדול יותר בגידול הילדים נופל על האישה. כמובן שזה לא חייב להיות כך, לפחות לא במקרה של זוג נשוי.

לפמיניזם המודרני לא תמיד אכפת. לא תמיד אכפת מכך שמעמדן של הנשים עולה ומתייצב**, וממאבק צודק לשיפור המצב הפך הפמיניזם למלחמת מינים. הפמיניזם הפך להיות מעין שוק קפיטליסטי - כשהורדנו את הבקרה והרסן הוא איבד שליטה.

"מלחמת המינים" היא ביטוי שתמיד עורר בי סלידה. נסיונות של מין אחד לזכות העליונות יצר שנאה מהצד השני וחזרה. כך יצרו השובניסטים את הפמיניזם והפמיניזם חיזק את השובניזם, שיצר את המיזאנדריה. היום ניתן לראות נשים שאינן תוקפות את האפליה, אלא את הגברים עצמם. אינני מדבר על אותן נשים שתוקפות את הזמר האידיוט שרץ בכותרות האחרונות, אלא על אלו המדברות שהפכו את המקרים הפרטניים לכלל. מבחינתן כל הגברים אנסים (שווה ערך לכל הערבים מחבלים וכל השתיים ירו ברבין.). בגלל זמר רקוב אחד - כולנו רקובים. היום נחרדתי לראות את הדבר הבא, וכולי תקווה שהוא היה בהומור:

___________________________________________________________________________________
תופעה נוספת שבאה אלינו בעקבות הפמיניזם המודרני הוא המונח הערטילאי הנקרא 'מגדר'. המגדר הוא כלי לשוני שנועד,
כשמו כן הוא, להגדיר. להגדיר הבדלים בין זכר ונקבה בחלק מהשפות (או נייטרלי בשפות מסוימות). ניתן להבחין בכך בדינת ישראל בה יש הבדל ניכר בשפה בין הזכר והנקבה. הפמיניזם החדש לא רק מעוניינת במאבק (או אולי הפיכה) חברתית, הם הכריזו על מרד אכזרי גם על הלשון. נאבקים באלימות ביד אחת ומשחיתים שפה עתיקה ביד השנייה בדרכים שונות ומכוונות וצורמות בעין.

ובכלל כל השיח לאחרונה הוביל אותי לדבר הבא:

אדם המפחד משיימינג. לא נראה לי ריאלי ונראה לי מעט פרנואידי לפחד מכך שבחורה שעשית לה משהו לא בסדר בעבר (בין אם במתכוון או לאו) תנקום בך עכשיו, אם לא היתם בקשר זמן כה רב. רבותי וגבירותי, הפחד אינו השיימיניג או הביזוי הפומבי. בהנחה שעשית משהו דבילי לפני שנים הדבר ייסלח ואם זה היה משהו דבילי כל-כך הביזוי יהיה מוצדק. הבעיה היא השיימינג שנעשה על דעות של אדם. התקיפה האכזרית של דעות שמרניות ולעיתים גם רציונליות.

*מונוגמיה: יתכן הרצון לחנך את האדם ולמנוע ממנו להתהולל יתר על המידה וכך להרבות בחטא התאווה, הגבילה הכנסייה לאישה אחת בלבד. כפי שנאמר הדבר בא לקבע את הגבר עם האישה היחידה אותה בחר - בימים עברו - לנצח. וכך גם למנוע מהאישה לקנא בנשים אחרות. כמובן שלאישה עדיין לא היה חלק בבחירת בן זוגה, אך לפחות לא ננטשה.
בנוסף לכך, כמו כל דבר מושלם, גם לתא המשפחתי צריך שיהיה איזון בין הקצוות. לכם התא המשפחתי המושלם הוא כזה שמורכב מגבר אחד ואישה אחת.

**ישנם מאבקים, שאם נניח להם הם ית ייצבו מעצמם. במקרה הנ"ל. האישה כבר חופשיה והדבר היחיד המקבע אותה במקום הוא מנטאליות שרק הזמן יתקן.