על מה מדברים?

אונס (1) אורתודוכסים (1) אחד במאי (1) אנארכיזם (1) אנרכיזם (1) אפיפיור (1) ארצות הברית (4) בדלנות (2) בצע (1) ברית המועצות (1) גאווה (3) גרגרנות (3) דת (4) האח הגדול (1) הארץ (1) הדרת נשים (1) הטרדה מינית (1) המזרח התיכון (1) התנועה הליברלית החדשה (1) זעם (2) חטאים (3) חיזבאללה (1) טאו (2) טאואיזם (2) טרור (2) יהדות (2) יהודים (1) יום הזכרון (1) יום הנצחון (1) יום כיפור (1) ימין (6) ישוע (1) ישראל (4) כבוד (1) כיבוש (2) לאו צה (1) לבנון (1) ליברליזם (8) ליברלים (3) מגדר (1) מדיטציה (1) מלחמה (3) מלחמת העולם השנייה (2) מצרים (1) מרצ (1) נוצרים (1) נצרות (2) סוציאליזם (8) סוציאליסטים (1) סוריה (1) סין (1) סלובניה (1) ספרטיזם (1) סרבנות (1) עבודה (1) עצלות (1) ערבים (1) ערכים (1) פאשיזם (1) פוליטיקה (5) פיגוע (1) פילוסופיה (1) פלסטין (2) פמיניזם (3) פסח (1) פסחא (1) פרובוקציה (1) פרנציסקוס (1) צבא (2) צבא ההגנה לישראל (4) צום (1) ציונות (2) צניעות (2) צעדת השרמוטות (2) צפון קוריאה (1) קומוניזם (2) קונסרבטיבים (1) קים ג'ונג און (1) קנאה (1) קפיטליזם (2) קתולים (1) רבין (1) רבנות (1) רוסיה (2) שטחים (1) שירה (1) שירים (2) שלום (1) שמאל (9) שמרנים (1) שנאה (1) תאווה (1) תיאופוביה (1) תשוקה (1) poetry (1)

יום שבת, 10 באוגוסט 2013

גברים, נשים ודתות אחרות

למי מכם שזכה להשתתף במיסה, או לפחות לעמוד מהצד ולהסתכל, יכול לשים לב להבדל הראשון בין הנצרות ליהדות האורתודוכסית. המיסה הקתולית, ולרוב גם האורתודוכסית, מכילה קטעי שירה, תפילה והודיה והגברים והנשים בה מתפללים יחד. מחזה יפה ואני ממליץ לכם לקחת יום ראשון אחד לבקר במיסה בכנסיה ביפו או בירושלים. התורה שישו ניסה ללמד אותנו, עוד לפני המונופולים של הכנסיות האורתודוכסיות והקתולים, היא סוציאליסטית. הנצרות נועדה להיות דת לעניים ומעמדות בינוניים לפני שהתמסחרה. גם לאחר שהתמסחרה ניתן לראות את האחדות הזו בין כולם תחת כוח אחד, שהם, לצורך העניין, יקראו לו אלוהים. כולם יחד תחת אותה קורת גג של כנסיה אחת שרים יחד הודיה לכוח שלאמונתם מקיים אותם. בין אם צודקים או לאו, ניתן לראות את האחדות והצניעות שהם מפגינים בפעולה זו. דבר זה נכון לרוב הדתות. כמובן, היהדות קצת חרגה מכלל האיחוד הזה כשאפשרה לעשירים לרכוש כסאות קרוב לבימת הרב.
הנוצרים, אפילו הכמרים הקתולים* האסורים מקיום יחסי מין לא עושים רעש ומהומה מנשים המסתובבות בציבור בלבוש לא צנוע ובאירופה ניתן לעיתים למצוא חנויות סקס במרחק לא רק מכנסיה.

אני מניח שלרוב הנוצרים אין עיסוק עם היין והיאנג ועם הטאו*, ובכל זאת ניתן להגיד שהנוצרי הקתולי המאמין אימץ אותם חלקית (להוציא את הכומר הקתולי שאינו בא במגע עם נשים). הנוצרים המאמינים מנסים לחיות חיים של איזון. בדיוק כמו הטאו - הכוח המניע את היקום המורכב מקטבים (יין ויאנג): חום וקור, חושך ואור, יום ולילה - מבחינה פיזיקלית ניתן לקרוא לזה בשם אחד: אנרגיה - יש ואין. במקום בו תהיה יותר מדי אנרגיה (חם ומואר) יהיה חם מדי ולא יווצרו חיים. במקום בו אין מספיק אנרגיה (קר וחשוך) גם לא יווצרו חיים. על מנת ליצור חיים יש צורך באיזון בין הקטבים, כד"א נפל במקום המאוזן במערכת השמש שלנו וכאן הטאו פועל. יש איזון. גם אנחנו כבני אדם גם צריכים לחיות באיזון וכך אולי נגיע לשלמות כמו הטאו. האיזון אותו בני צריכים לאמץ נמצא כבר בתפישה הנוצרית. איזון בין צנע לנהנתנות - אין בעיה לאכול מדי פעם ארוחת שחיתות, אם נדע שרוב הזמן עלינו לאכול בצורה מבוקרת ונתייחס בכבוד לאוכל שלנו ולא כמובן מאליו. אין שום דבר פסול בהוללות מדי פעם, אך חייבים לשמור על צניעות מבוקרת. לקתולים שבעת החטאים אשר כל אחד מהם מאפשר להתבונן במעשינו באופן נפרד ולהתאים את המעשה שיאזן אותו. אם הפרזתי עם אוכל לאחרונה (גרגרנות) עלי לצום או לאכול בכמות מזערית ביום למחרת. לעיתים אחדים מהם נוטים לחרוג מהאיזון ולכיוון האין כאילו מענישים עצמם על חטאים שאולי בצעו או יבצעו בעתיד ובאמונה זו מאפשרים לעצמם לחרוג שוב בעתיד. יהודים ונוצרים אורתודוכסים לא מחלקים את הנהנתנות לשבעה חטאים, אלא מתייחסים להכל כאל חטא היוהרה והגאווה. אצל הנוצרים ניתן למצוא ימי צום רבים, חלקם פרטיים ולא כלולים בלוח השנה. גם אצל היהודים קיים את יום הכיפורים ותשעה באב, הבעיה שימות צום בודדים בשנה במטרה לכפר על חטאים לא יוביל לאיזון, במיוחד שלא תמיד יש התייחסות של הפרט לחטאיו, אלא צום לשם הצום (שאר הצומות הם לזכר אירועים היסטוריים ולא למטרת חשבון נפש).

האיזון המגדרי. היין והיאנג מדברים גם על ההבדל בין הגבר והאישה. אולי מאחר ופילוסופיות הזן והטאו נכתבו על ידי גברים, קיבלה האישה להיות מיוצגת על ידי השלילי, על ידי ה'אין' ואולי בגלל שלנקבה יש את החלל אליו נכנס הזכר כדי ליצור את החיבור. אך לסימול זה אין משמעות מלבד העבודה שצריך את שני הקטבים כדי ליצור את השלמות הזו. אנחנו יכולים להסתכל על זה כמו הבחירה לסמן אלקטרונים כמינוס ופרוטונים כפלוס, אין לה משמעות מלבד היחס בין השניים. הזכר והנקבה, או במקרה של בני אדם, הגבר והאישה, הם קטבים משלימים אחד לשני. גבר לא יגיע לאיזון ללא אישה ולהיפך. ישנה סיבה שמשפחות במהלך ההיסטוריה, גם בתרבויות שונות זו מזו, עברו ממצב של פוליגמיה למצב של מונוגמיה והן אלו התרבויות הדומיננטיות כיום. מעבר לדמות אב ודמות אם שהם סמלים תרבותיים לזכר והנקבה יש גם תפקיד רוחני בשימור יציבות הבית והאיזון הנפשי זו של זה ולהפך. הדתות המונותאיסטיות קצת חרגו מהתחום. אצל הנוצרים, במיוחד אצל הקתולים חל איסור בקרב הכמרים והנזירים לקיים יחסי מין וכך אינם באים במגע עם המין השני, איך הם שומרים על איזון זו עדיין תעלומה מבחינתי. זו דוגמא נוספת לנוצרים שמחמירים ובמקום לאזן חיים לכיוון הסגפנות. היהדות גם היא מצאה לעצמה לנכון לאזן את "חטא" התאווה, שהיא למעשה צורך טבעי של כל בעלי החיים. גם הם, במטרה להגיע לאיזון, חרגו לחלוטין וכאן הגעתי לסיבה שבגללה אני כותב את הפוסט הזה. מעבר לצניעות שנראת לנו מופרזת והלכות של יחסי אישות בנידה וזרע לבטלה נכנס דבר נוסף: הדרת הנשים.

בימים האלה הכותרות בעיתונים מלאות בנושא בתי הספר המופרדים שהממשלה מעוניינת לממן. בקהילות חרידיות מסוימות וגם דתיות, קיימת איזו תפיסה מעוותת שקיום של אישה בחדר, שמיעת קולה או האפשרות להביט בעיניה מגרה ומפריעה. יש בזה מעט אמת. נוכחות של שני המגדרים בחדר אחד שמטרתו ללמוד עלולה להוביל לנדידת מחשבות, אך דבר יקרה גם כאשר אחד מהם חסר, בנוסף לכך מדוע זה פסול? יתכן וזו אחת הסיבות שבנים ובנות זקוקים לזה, להבין את שני הצדדים של העולם הזה. האנגריות הנשיות והגבריות שתיהן דרושות בכל מקום. ההדרה בסופו של דבר עלולה לפגוע באיזון הרוחני של אותם תלמידים ותלמידות ולא קשה לשים לב לחרדים שמשהו בהתנהגות שלהם אינו כשורה.

מאו טסה טונג אמר:
"נשים מחזיקות את מחצית השמים." - משפט שניתן להרבה אינטרפרטציות

הגברים, כנראה, מחזיקים את החצי השני. ביחד האנושות מחזיקה עולם ומלואו.

סיפור על כמרים וצניעות:
בליובליאנה (בירת סלובניה) קיימת כנסיה פרנציסקנית (מוכרת ככנסיה האדומה). ממול לכנסיה הציבו פסל של המשורר הלאומי פראנצה פרשרן. המשיכו את הפסל ומעל דמותו של פרשרן הציבו דמות של אישה בעלת פלג גוף עליון חשוף. הכמרים והמתפללים, שיצאו מהכנסיה, ראו, דבר ראשון, את האישה העירומה הניצבת מעל ראשו של המשורר לאומי. לילה אחד יצאה אחד הבישופים מהכנסיה כשהוא מצויד בשמיכה. הבישופ הנחוש טיפס עד לראש הפסל וכיסה את האישה החשופה. כעבור זמן קצר הסירה הרוח את השמיכה מגופה של האישה. הכמרים הגיעו עם פתרון חדש: בוקר אחד יצאו הכמרים והחלו לנטוע עצים בצמוד לפסל בצד הפונה לעבר הכנסיה. כעת לא ניתן לראות האישה מפתח הכנסיה, מאחר והעצים מסתירים אותו ובחורף, כאשר העצים עצמם עירומים, הפסל מכוסה שלג. והנה לכם פתרון פרגמטי, לא אלים ואף ידידותי לסביבה. עדיף משריפת פחים או ניידות.


☯טאו (道) פירושה 'דרך', 'שביל' או 'נתיב' מאחר שהפילוסוף לאו טסו, לא ידע כיצד להגדיר את הכוח המושלם המניע את היקום (שאפילו הגדרתו כ'זה' או כ'הוא' ממעיטה מערכו), במקום זה החליט שאם נלך בדרכו (איזון) נוכל להתקרב אל אותו כוח ולהגיע לשלמות.


דבר נוסף בו נתקלתי לאחרונה.
בתור אדם שגדל וחונך בצל האבולוציה והדארוויניזם קשה לי לקבל את הקונספט של האל הבורא ובנו המשיח, אבל יש לי מקום של כבוד לתורתו של ישוע, גם כבן תמותה מן המניין.
שווה להציץ באתר.

אין תגובות:

פרסום תגובה