על מה מדברים?

אונס (1) אורתודוכסים (1) אחד במאי (1) אנארכיזם (1) אנרכיזם (1) אפיפיור (1) ארצות הברית (4) בדלנות (2) בצע (1) ברית המועצות (1) גאווה (3) גרגרנות (3) דת (4) האח הגדול (1) הארץ (1) הדרת נשים (1) הטרדה מינית (1) המזרח התיכון (1) התנועה הליברלית החדשה (1) זעם (2) חטאים (3) חיזבאללה (1) טאו (2) טאואיזם (2) טרור (2) יהדות (2) יהודים (1) יום הזכרון (1) יום הנצחון (1) יום כיפור (1) ימין (6) ישוע (1) ישראל (4) כבוד (1) כיבוש (2) לאו צה (1) לבנון (1) ליברליזם (8) ליברלים (3) מגדר (1) מדיטציה (1) מלחמה (3) מלחמת העולם השנייה (2) מצרים (1) מרצ (1) נוצרים (1) נצרות (2) סוציאליזם (8) סוציאליסטים (1) סוריה (1) סין (1) סלובניה (1) ספרטיזם (1) סרבנות (1) עבודה (1) עצלות (1) ערבים (1) ערכים (1) פאשיזם (1) פוליטיקה (5) פיגוע (1) פילוסופיה (1) פלסטין (2) פמיניזם (3) פסח (1) פסחא (1) פרובוקציה (1) פרנציסקוס (1) צבא (2) צבא ההגנה לישראל (4) צום (1) ציונות (2) צניעות (2) צעדת השרמוטות (2) צפון קוריאה (1) קומוניזם (2) קונסרבטיבים (1) קים ג'ונג און (1) קנאה (1) קפיטליזם (2) קתולים (1) רבין (1) רבנות (1) רוסיה (2) שטחים (1) שירה (1) שירים (2) שלום (1) שמאל (9) שמרנים (1) שנאה (1) תאווה (1) תיאופוביה (1) תשוקה (1) poetry (1)

יום שני, 2 בספטמבר 2013

כאשר הליברליזם פולש שמאלה



לפעמים אני מביט באחיי השמאלנים - אנשים שהצביעו לאותה מפלגה שאני הצבעתי - ובא לי לתת להם סטירה.

בימים אלו ממש גועשים הקולות. פריימריז בעבודה ובחירות מוניציפליות בישראל.
בבחירות האחרונות (הארציות) הצבעתי למרצ.
"אבל את טיפוס של עבודה, למה מרצ?".
בסך הכל אין באמת הבדל מהותי בין המפלגות מבחינת אידאולוגיה. ההבדל היחידי הוא איך הן נתפשות על-ידי הציבור ואיך הן מוצגות ע"י התקשורת.
אז מדוע בכל זאת אני איש עבודה ולא מרצ?
תקראו לי מיושן, אבל אני עדיין מאמין בתחייתה של מפא"י הנוסטלגית, שאמנם, מרצ גם היא צאצאית שלה, אבל יש לה נטייה להתעסק בזוטות ולבלבל מעט את סדר העדיפויות. ברשימה של מרצ תמיד היו אנשים לא קיצוניים, אך פרובוקטורים, ולזה אני לרוב לא מוכן.

כבר בפריימריז הקודמים חוויתי שברון לב כשהמפלגה הכי גדולה בשמאל הישראלי החליטה להזיז את עמיר פרץ, איש הפריפריה ומעמד הפועלים והעדיפו להכתיר את האליטיסטית מהתקשורת שלי ("לקרוא לעבודה מפלגת שמאל, זה עוול היסטורי") יחימוביץ'.
ואז שברון הלב של סוציאליסטים רבים כאשר עשה עמיר פרץ את המהלך המטופש הבא: להצטרף ל"תנועה" של ציפי לבני.
ולמרות מינויה של זהבה לראשות מרצ, עדיין נראה באופק שהיא עדיפה על שלי (מה גם שזהבה ה"פרובוקטורית" עשתה מהפך מקצה לקצה בדרך ההתבטאות שלה).
אז מספר סיבות טובות שהיו לי להצביע מרצ:
1) שלי יחימוביץ' בראשות העבודה.
2) עמיר פרץ לא בראשות העבודה
3) עמרם מצנע כבר מזמן לא בעבודה
4) מירב מיכאלי.

*למותר לציין את הרשימה שהציגה מרצ המורכבת מאנשי עשייה וסוציאליסטים אמיתיים (גם אם בתוכם היה פרובוקטור או שניים).
לקראת הבחירות לרשויות המוניציפליות ניתן לעקוב אחר כל תא של מפלגת עבודה, של מרצ או כל מפלגה אחרת ולראות את ההבדלים בין הנפשות הפועלות בין הערים השונות. קשה להאמין שמדובר באנשים המרכיבים את אותה המפלגה. (וגם מהכרות עם חלק מהפעילים, ניתן לראות הבדלים מהותיים בתפישות העולם.
אחד הדברים המרגיזים ביותר היה מרצ רעננה. לא רק הקמפיין המזעזע, אלא בעיקר הדרכים בהם פרסמו עצמם והצגיו עצמם.
מה שקורה לתא מרצ ברעננה הוא ללא ספק פלישתם של הליברלים שמאלה. פרובקטורים וליברלים משתלטים על מפלגות השמאל כי:
1) כנראה שהליכוד לא מספיק טוב עבורם (ובצדק!)
2) נסיון להעלים את הסולידריות והסוציאליזם מהמפה.
מספר דברים מטרידים ראו עיני. תיאופוביה, שמקורה ככל הנראה בגל הליברלים ה"נאורים" שהחל לגדול ולהתעצם.
ליברליזם:
קבוצת "ליברלים מתפקדים למרצ" בפייסבוק - להלן תיאורה:
אנחנו, ליברלים, רואים במרצ את המפלגה הקרובה ביותר לייצוג ערכי חירות הפרט ושואפים לקדם ליברליזם במסגרת המפלגה ולגוון את השיח הפוליטי בישראל.
חורה לנו כי השיח החברתי והכלכלי בארץ רדוד ומסית ("קפיטליזם חזירי", "ניאו-ליברליזם" וכדו'), וכי מחנה השמאל אליו אנחנו משתייכים מבחינה מדינית רואה בכוח הכפייה של המדינה כפיתרון לבעיות החברה.
אנו פועלים ליצירת תא ליברלי שיהווה אופוזיציה לתפיסה הקולקטיביסטית בתוך מפלגת מרצ שחרטה על דגלה את זכויות האדם.

כבר הוכחתי שאינני פרנואיד הזוי ואכן ישנו גל ליברלי שמנסה לחדור מבפנים.
תיאופוביה #1
תיאופוביה #2

תיאופוביה+ליברליזם= מפלגת "שינוי". יש כבר לפיד אחד בכנסת, אני לא רוצה את השני.

אני מתנגד באופן מובהק לכפייה דתית, אך אני לא תומך נלהב בתיאופוביה או כפייה חילונית. חברי מרצ רעננה מתנהגים כמו חרדים המתלוננים על תח"צ בשבת. אף-אחד לא הרכיח אתכם להיות הצרכנים של המוצר, אז שבו ותשתקו! מפלגות הן כמו מדינה, ניתן לבחור את העומד בראשה אך לא את התושבים. יתכן ואצטרך להתפקד לאחת המפלגות כדי להשפיע. לעבודה? אפילו שאקבל את שלי או בוז'י כיו"ר לפחות אוכל לדחוף את האנשים הראויים למעלה. או אולי למרצ, להשפיע לפני בחירת היו"ר.

חשוב לציין!
התיאופוביה הנ"ל הינה מטעם מרצ רעננה בלבד. שאר הרשימות המוניציפליות שמרו על ערכי המפלגה.

כתושב ירושלים אני שמח על הצעד האסטרטגי הבא:


בתור אחד שמזגזג בין עבודה למרצ זה סוגר לי הרבה פינות.


ובחזרה לארצי: חברי מפלגת עבודה ממשיכים בדרכם אל תהום כאשר הציבו אלטרנטיבה לשלי: בוז'י הרצוג.
למה?!
איפה איתן כבל?
עמר בר-לב?
למה הם לא מתמודדים נגדה?
כנראה שבבחירות הארציות הבאות אצביע שוב למרצ, אלא אם יקרה נס כמו בירושלים והרשימות יתאחדו. הדבר יחזק את הסוציאליזם בשתי המפלגות, יחזק את הכוח האלקטורלי ואף ירחיק את הליברלים המנסים להפיל את היסודות. והכי חשוב יוביל את השמאל חזרה למהותו האמיתית: אחדות!

אין תגובות:

פרסום תגובה