עדכון תקופתי לפני פגרה ארוכה

הוספתי עמוד חדש לבלוג - עמוד השירים אליו הכנסתי שלושה מתוך שירי: אשמה, דיר חזירים וטיפה של שפיות.
ולשם ייכנסו כל השאר בעתיד.

הרבה זמן לא נכתב כאן, וקראו הרבה דברים שרציתי לדבר עליהם.
נתחיל מהרעש והכרכור סביב רוה"מ ושר האוצר.
אני דווקא בירכתי על המהלך של הנאו-ליברל בנ-ימין נתניהו לשתי המעצמות היחידות בעולם שמהן באמת סוריה ואיראן מפחדות.
חבל שלא טרחנו להתחבר לרוסיה כבר ב-1948.
ההישגים?
כרגע הדיפלומט הדגול השאיר חרא של רושם על הסינים ובינתיים פוטין ממשיך לייצא טילים לאסאד בגז שאנו מייצאים לו.
גז?
כן הגז שתשובה מצא. כל הכבוד לך. עכשיו קח את הכסף ועוף הביתה, או שגם את זה לא תקבל. אני רואה את הפרצופים הניאו-ליברליים שלכם מתעקמים בגועל. כן. אני סוציאליסט ואני אשדוד אותו בשם המדינה. כעובד מקבל שכר מינימלי והוא מורעב ללחם או פועל באפריקה נקבר תחת מכרה יהלומים בשם השוק החופשי, זה בסדר, כי זה חופשי. עכשיו שאני אומר לקחת 600 מיליארד שקלים על אוצרות טבע שנמצאים בכדור הארץ (לא בבעלות אף-אחד) במים הטריטוריאליים של המדינה שלי, מאדם שלא חסר לא, ואני מבטיח שלא חסר לו, אתם מתבכיינים. אני אשתמש בכסף כדי לקנות טרמפנטין לכל הימנים בישראל כדי להסיר את הצביעות.
ויאיר, יאיר לפיד. שר האוצר, או בעצם המגן האנושי של ביבי ושטייניץ. בראבו ביבי! בראבו! מחרבן על כולנו וגורם לנו לדרוש מיאיר שינקה. הבן אדם עיתונאי וסופר, הוא יודע לעשות דברים אחרים עם נייר.

פיגוע בב"ש.
לאנשים נטייה מעוותת לחשוב שפיגוע הוא אך ורק אירוע בו המפגע הוא ערבי, או לחלופין רק שלמניע יש אופי לאומי, אז ורק אז מדובר בפיגוע. בסופו של דבר פיגוע הוא הרג מכוון של אנשים לא מתוכננים ואקראיים. הרעש המרכזי היה המניע לפיגוע.
בשמאל מיהרו להאשים את המצוקה הכלכלית.
בימין מיהרו להאשים את המחאה החברית שמסיטה נגד הבנקים.
ואף-אחד לא טרח לשאול מדוע אזרח שפוטר ממשרתו הבטחונית, ואחרי המלצת המשטרה, ממשיך לאחוז בנשק? למה בית המשפט מאשר לאזרח להחזיר נשק כאשר ידוע שמצבו הנפשי לקוי?
ובכלל למה לעזאזל לאזרח יש נשק פרטי?
זה מחזיר אותי למשפט האמריקני "Guns, don't kill, people do."
במקום לדבר על הגורמים תכלס שהובילו לו לאירוע (שילוב של מצוקה נפשית, מצוקה כלכלית ואמצעי) דאגו חברינו לעשות הון פוליטי.

אשפת הריאליטי.
לא משנה כמה תנסה להתחמק מכך, תמיד תיפול לאשפת ה"אח הגדול". כל עונה ניסיתי להתחמק, אבל בכל מקום תשמע פטפוטים של שיפרה ואיציק ומירה ובובליל ופרידמן ואלעד הגמד הנחמד שמרקד מצד לצד. אני מודה שאפילו יצא לצפות בחמש דקות שלמות (לא מרצון, זה היה בהמתנה בתור). תכניות הריאליטי הינן פח חדש בחסות הניאו - ליברליזם שבמקום לתת לנו חופש והשכלה, כובל אותנו לבורות ולתת-רמה ומשאיר אותנו עבדים לחופש (של אדם אחר) וכמובן לכיס של מנכ"ל הערוץ.
בעבר נהגו להאשים את הקומוניסטים שיש להם ערוץ 1 בלבד כדי לחסוך את ההתלבטות, כמו כן ישנם סיפורים על רדיו בצפון קוריאה המותקן בתור הקיר ברגע שאתה מקבל בית, הרדיו תמיד עובד כדי שהחבר ג'ונג און יודיע מה שהוא רוצה, מתי שהוא צריך. לדעתי זה סתם מיתוס שנופח בעבקות 1984, ושוב: האח הגדול.
אם האלטרנטיבה היא אנשים מטומטמים מבחירה או שלילת אפשרות הבחירה, אני אקח את אפשרות ב'.
למה אין פיקוח? למה אין צנזורה על כל הזבל הזה?
היה הרבה רעש סביב כמה מתמודדים שהחלו לריב. אחד מהם החל לקרוא קריאות גזעניות וסקסיסטיות. הניאו-ליברליזם מאפשר לנו לצפות בזה. אבל מה יותר זעזע הוא הרעש שנוצר כתוצאה מכך. אדם שנרצח לפני פחות מחודש באיו"ש. שתי ילדות נמצאו מתות באיזור ערד. אבל אוי-אוי- אוי! איך מיילי אמר לזהבה הלסבית את הדברים האלה?! לאן הדרדנו? תתעוררו, קופי ריאליטי מטומטמים, זו החבר'ה שלכם, לא התכנית הזו.

(זה אנתרופולוגי!  כנס לקניון מלחה, תראה מה זה אנתרופולוגי.)
ואז התגובה לא איחרה לבוא, חבורת ניאו-ליברלים החליטה לתקוף את הטמבל הזה ולבצע לו 'תג-מחיר' ברכב. ואפילו יש המצדדים בהם. אני חושב שהוא חזיר קפיטליסט שרוכש ג'יפ לפוזה ולא לשימוש האמיתי של רכב שטח ובכך חונק לנו את החמצן לחינם, אבל לקחת את החוק לידיים ולעשות ונדליזם בגלל מה שאמר? לצדד בזה? חשבתי שאתם תומכים בחופש הביטוי.

הבלוג ייצא לפגרה, אשוב לקראות אמצע-סוף אוגוסט.

שבעה חטאים בעת המודרנית

על שבעה חטים הנצרות מדברת. שבעה חטאים שהם הבסיס להתנהגות א-מוסרית, או התנהגות שנחשה לא מוסרית בעבר.

עצלות (גם אדישות)
קנאה
תאווה (תאוות בשרים)
גרגרנות
רדיפת בצע (חמדנות)
זעם
גאווה

אין אדם נקי מחטא, כולנו שוקעים בחטא או אחר ברמה מסויימת ומצבים מסוימים גם מבלי לשים לב אליהם. באנתרופולוגיה נהוג לדבר על "מוסר יחסי.". על-פי המוסר היחסי כל חברה מחזיקה לעצמה בזכות לקבוע מהו טאבו ומהו לא, ויש לקבוע את התנהגותו של הפרט על-פי אמות המידה והמוסר ביחד לחברה בה הוא חי, ולא על-פי הקודים האוניברסליים. אם תשאלו אותי, תפישה זו שגויה, שכן רצח, שגם אם תפקידו להרוג את ה"כופרים" הוא רצח, ועל כן עלינו, כבני אדם, להשתמש באמות מוסר אוניברסליות. הוגי הנצרות כבר חשבו לנפי שנים על הבסיס לפשעי האדם. למרות שערכים הנ"ל נכתבו לפני מאות שנים ולוקים בחסר, עדיים ניתן להשתמש בהם כבסיס פחות לחוקים, אלא יותר לפילוסופיה או דרך חיים. כי חוקים שנכתבים ע"פ זו תיאוקרטיה.
בדומה לחטאים שהביאה לנו הנצרות, גם לאו צו, מחבר הטאו טה צ'ינג (פילוספיית הטאואיזם - "דרך") מדבר על חטאים, אולם בצורה שונה. הוא לא מפרק אותם לשבעה בסיסיים, הוא מתמקד בעיקר בגאווה וזעם כערכים שליליים בסיסיים שמהם נובע הכל ומהם עלינו להימנע. על כל השאר הוא מדבר באיזון ולא מניעה.
בעוד הטאויזם מדבר על איזונים בין ההתנהגויות שלנו, הכנסייה מבקשת שנמנע מתענוגות ככל האפשר ונגיעה לשלמות רוחנית באמצעות זגפנות. דנטה אלגיירי מסווג אותם לחטאי אהבה, חטאי שנאה וחטא האדישות נשאר חטא האדישות:

חטאי אהבה:
גאווה - אהבה עצמית מוגברת
תאווה - פעילות מינית מוגזמת
גרגרנות - צריכת מזון מוגזמת
רדיפת בצע - אהבת ממון

חטאי שנאה:
קנאה - שנאת הצלחתו של האחר והכשלון שלי
זעם - שנאת האחר על סמך אירועי עבר, היותו מי שהוא, טעויות בלתי נסלחות

חטא אדישות:
עצלות

רציתי לפרט את החטאים מהקל אל החמור, אך זה בלתי אפשרי מאחר והחטא החמור מניע ומסביר את החומרה שבשאר החטאים. רוב החטאים מתחלקים לנזק הפנימי (לרוב רוחני) שאין הוא אלא לביצוע חשבון נפש עם עצמנו ואם אנו שלמים עם המצב שעלול למנוע מאתנו אושר או שלווה. החלק החיצוני הוא הרובד בוא אנו מתחילים לפגוע בסביבתנו.

גאווה superbia
החטא הראשון והחמור מכל, לדעתי, חטא הגאווה. הגאווה (היבריס, ביוונית) נחשבה כחטא בתקופה הפרה-נוצרית, עוד ביוון העתיקה. המיתוסים היווניים חוזרים הרבה על חטא זה כאשר באים לספר על אנשים שנענשו כאשר ניסו לחקות את האלים או להתעלות עליהם. (ע"פ המיתולוגיה היוונית האלים עצמם חוטאים ברוב החטאים וזה המבדיל אותם מבני התמותה). בדתות המונותאיסטיות הגאווה היא נסיון להתעלות מעל האל וגם התעלות מעל חברך. על-פי דנטה (מחבר "הקודמיה האלוהית") מלכים וקיסרים רבים מצעו עצמם בגיהנום בגלל גאוותם.
גאווה היא חטא אהבה מאחר והיא בעצם אהבה עצמית יתרה או יהירות, אם תרצו. גאווה היא חטא חיצוני, היא פוגעת בסביבה. בעת המודרנית הגאווה מגיעה אלינו במספר צורות:

1. לאומנות: להבדיל מלאומיות שהיא גאווה במובן החיובי של המילה, גאווה בשלם שהיותי חלק קטן ממנו, דבר שבעצם הופך אותה לסוג של צניעות, הלאומנות - גאווה לאומית כל-כך חזקה שהיא מתבטאת בשנאת הלאום האחר והיהירות להאמין שהלאום שלו הוא טוב ממנו, עד לרמה שמותר לי לדרוך עליו.
2. פטרנילזם: על-פי התפישה הליברלית, באוכלוסיות החלשות צריך לתמוך אדם אמיד שיתרום מרצונו החופשי. מלבד העובדה שזו זריקת אחריות נוראית והסתמכות על מצבי רוח, הפטרנליסט שכן ייעשה זאת, לא בטוח ייעשה זאת מתוך רצון טוב וגם אם כן - הוא מביע עליונותו על החלש. המהפכה הצרפתית לא התרחשה בכדי. האצילים היהירים נמאסו על העובדים, המעמדות חרצו את גורלם של אנשים טרם לידתם וכך נוצר מצב של מאבק במעמדות או מאבק ביהירות.
3. ביטוי עצמי לא-נחוץ: רבים הם האנשים המתגאים במה משהם ולא במי  שהם, או יותר מדויק: במה שהם ולא במה שהם עושים. המעשים שלנו, מלבד התכונות המולדות או הבחירות שלנו, הם שקובעים מי אנחנו. העניין הזה מחבר אותנו לעצלנות ובדלנות מצד אחד וגם לשנאה מצד שני.
• עצלנות וגנעזות - מאחר ורבים הם האנשים המרגישים שחשים מאושרים מהיותם חלק מהשלם, אך לא עושים דבר בנידון בשביל השלם. הדבר דומה לאוכלוסיות קיצוניות במדינת ישראל של אנשים המתגאים בהיותם ישראלים, מאמינים בהרג של האחר אבל מעולם לא לקחו חלק בתרומה לאומית כזו או אחרת. (ואולי עדיף שהמצב יישאר כך).
• בדלנות - ישנן קבוצות המבדילות עצמן מהאחד. מלבד היות הקבוצות האלה שונות, אין להן שום משמעות פרקטית או תרומה.
• חשוב לציין ששנאה עצמית גם היא פשע, אהבה עצמית היא עדיין לא גאווה, אהבה עצמית פירושה קבלת עצמי כפי שאני, ולא חיפושים אחר שינויים (בעיקר הכוונה לשינוים פיסיים).
4. חוסר בושה: בושה אינה מגרעה, אלא ערך עליון. הבושה היא זו המונעת מאתנו להוציא לפועל את שאר החטאים. מי לא מצא את עצמו אומר "אם יכולתי מה היתי עושה-" במובן השלילי של 'עושה'. הבושה היא זו המונעת מאתנו לרצוח או לאנוס. אדם גאוותן בעל יצרים או בעל זעם יתכן ויבצע אחד הפשעים הנ"ל. פה אני מזדהה עם אחי הדתיים בנושא הצניעות. בני אדם, להבדיל מחיות, פיתחו תרבות, אחד מסממניה או הכבוד שבלבוש, או יותר נכון אי-הכבוד שבחשיפה. גם מבחינה מדעית וגם מבחינה דתית העירום הפומבי הוא פרימיטיוי. נוכל לקחת את סיפור גן העדן של אדם וחווה ואת אבותינו קופי-האדם, בשני המקרים המבדיל הבולט לעין בינינו לבינם הוא העירום. חוסר צניעות - חוסר בושה, הינה פרימיטיביות ונסיון לחזור אחורה בסולם האבולוציה. נכון, אנשים המחוברים לדת נוטים להגזים ברמת צניעותם, אך יש לי סלידה רבה מאלו המטיילים להם בתחתוני ספידו ברחובות העיר. ישנם הטוענים כי העבודה כי אנו מסוגלים להיות עירומים מבלי להתרגש מכך הינה מעלה. ועל-כן בכל זאת ייחשבו כגאוותנים מאחר מעלים את רמתם מעל האדם הנפוץ וטוענים כי הם עברו את שברו את מחסום הבושה ובעצם הם נמצאים מעל האדם מן היישוב.
5. יהירות: לא צריך לדבר יותר מדי. יהירות, עם או בלי אלים, יצורים מאוסים, אותם אנשים שגורמים לך לקמוץ אגרוף, לנעול לסת ולנשום עמוק לפני שאתם שוברים לו את האף. יהיר, לא רק שחוטא בחטא הגאווה, הוא גם מעורר את חטא הזעם אצל אדם אחר, כמובן שהחובה היא על הזועם שלא להכות.
6. ראוותנות: תערובת של בצע וגאווה להראות כמה עשיר ובעל אמצעים אתה, מייצגים אותה אותם חובבי מותגים חסרי פואנטה או הגרועים מכולם אנשים הנוהגים בג'יפ בתוך שטח עירוני.
7. זיהום אוויר: בעבר לא היתה חשיבות או ייחוס לתופעה המוכרת ברבים יום. זיהום אוויר, מים, אדמה, הן תוצר של זלזול באדמה ממנה נולדנו וממנה אנו אוכלים.

לאו צה, כותב על הטאו:

יוצר, אך אינו מחזיק כיון שאינו תובע זכות לעצמו

הכוח הבורא, הכוח המניע, את היקום הוא למעשה כוח צנוע והשאיפה להיות מושלם היא כמובן ללכת בטאו ('דרך').

בצע avarita

חטא הבצע, רדיפת הבצע ותאוות הבצע, יש שיגידו שגם קמצנות נכנסת בחתך הזה. חטא הצבע הינו חטא אהבה - אהבה לממון. כמו כן הוא חטא חיצוני, שכן פוגע באלו שסביבנו ופחות בנו.

המלך מידס מהמיתולוגיה היוונית, הוא אחד המשלים לבצע. המלך כל-כך רצה זהב שביקש כי כל שייגע בו יהפך מידית לזהב, כאשר היה רעב גם האוכל בו נגע הפך לזהב מה שגרם לו כמעט לגווע ברעב. בסוף התחנן שהכל יחזור למצב הנורמלי, איבד את כל הזהב שיצר לעצמו, אבל יכל לאכול שוב.

בצע כחטא הוא קונצנזוס, גם כיום, לכאורה.

זה לא סוד שכמעט בכל הנהגה יש מעט שחיתות וכשאין אין הנהגה, או כוח להנהגה, הבצע משתולל אף יותר. אני מודה, כסוציאליסט, שגם בהנהגות הקומוניסטיות והסוציאליסטיות ניתן למצוא שחיתות ובצע, אך הליברליזם עדיין המייצג העיקרי של תפישה זו. התפישה הליברלית מנופפת בדגל הבצע כשבדברת בעיקר על שוק וכלכלה, ללא התחשבות באזרח. עוד ועוד עושר לאחד תוך דריכה על האחר, האזרח במדינה הקומוניסטית והסוציאליסטית ייהנה מהצלחה של אחד אחר, מאחר ותפישות אלו, בעקרן נוגדות את הבצע ומאמינות בחלוקה, או תורה מסויימת של חלוקה. הקפיטלסטים אינם מאמינים בחלוקה ומאמינים בשמירת 100% מההון לעצמם, ואפילו למשוך עוד ממישהו אחר, אם אפשר.

אוליגארכיה גורמת לבעלי ההון להשפיע על פוליטקאים, שיחוקקו חוקים, שייאפשרו להם לצמחור אף יותר ולפגוע בשכן.

צרכנות יתר: ראוותנות הוזכרה קודם כחטא גאווה, היא השילוב של השניים. דנטה מכנס את רודפי הבצע יחד עם הבזבזנים באותו מדור בגיהינום. הם נענשים באותו עונב בו נענש סיזיפוס מהמיתולוגיה - לגלגל סלע כבד לפסגה של הר ביום ובלילה הסלע צונח מטה; הם נשפטים לנצח של עבודות פרך. אדם הרוכש לעצמו ג'יפ ולא עושה בו שימוש בשטח פתוח, בעצם מבזבז מכספו כדי להוכיח שמעמדו הכלכלי ועל הדרך חונק אותנו בעשן כלי הרכב שלו. צרכנות יתר היא הצריכה של מוצרים שיש לנו די מהם או מוצרים שאין לנו כלל שימוש בהם. לרוב אנשים קונים ירקות במשקל שעולה פי כמה וכמה על הצריכה שלהם ובסוף זורקים עגבניות רקובות. צרכנות יתר של מוצרים עלולה להעלות את קרנם ובכך להקשות על האדם שבאמת זקוק להם. בגדי מעצבים הם דוגמא נוספת לפזרנות, ריבוי בנעליים או בכלי רכב, קישוטים מזהב מהווים גם ראוותנות (גאווה) וגם פזרנות. הדבר עלול לעורר את חטא הקנאה אצל זה שאין לו ולגרום לגניבות - בדיוק כמו שאחריות האיפוק במקרה של יהירות היא על הזועם ולא על היהיר, כך גם במקרה של גניבה, האיפוק הוא באחריותו של של הקנאי ולא של הראוותן.
לאו צה כתב:

אל תתגאה במעורר קנאה

ולא יחמדו האנשים

אל תאסף רכוש בעל ערך

ולא יהיו השודדים

למעשה ראוותנות היא חטא גאווה המעורר קנאה ובצע.

עוד אמר לאו

יותר מדי צבעים

מעוורים את העיניים

יותר מדי צלילים

מחרישים את האזניים

יותר מדי טעמים

מקהים את חוש הטעם

יותר מדי רצונות

מבלבלים את הדעת

גרגרנות gula

גרגרנות או רעבתנות הוא חטא אהבה, אהבה לאוכל ואכילת יתר. הגרגרנות היא חטא פנימי בעיקרה, אך גם חטא חיצוני.

יחד עם צרכנות היתר מגיעה גם הגרגרנות. קניית כמות אדירה של מזון ללא סיבה, וכדי לא להרגיש צרכני יתר אנו זוללים את כולו. גרגרנות עלולה לנבוע מטראומה, אדם שחווה בעברו רעב כבד, עלול לאכול כל מה שנמתא על השולחן, בין אם רעב או לא, רק כדי לא לזרוק מזון. השילוב בין צרכנות יתר לגרגרנות בא לידי ביטוי כאשר אוכלים יותר מדי במסעדות או כאשר אוכלים במסעדה בשביל החוויה - מבלי להיות רעבים.

גרגנות היא חטא פנימי כי היא פוגעת בחוטא בו. אכילת יתר מובילה לבעיות בריאותיות, עודף שומן, בעיות לב, סוכרת וכו'. ארה"ב מובילה בתחום השמנת היתר (Obesity), כמובן שתוצר של קפיטליזם תאו בצע המעודד אותם לצרוך עוד ועוד מזון מיותר ולא בריא.

הגרגרנות, כאמור, היא גם חטא חיצוני. הגרגרנות שלנו פוגעת בסביבה, ואני לא מדברים על הילדים באפריקה, כי מזונם לא תלוי במה אוכל או לא, אני מדבר על היותנו צורכי בשר. אני מצדד כעת בידידי הטבעוניים. אני, כאוכל בשר, חוטא. אנו נוטים לאכול את בשרם של אלו שנהרגו, לעיתים בסבל רב, מבלי לעצור רגע ולעשות את הדבר המינימלי, להגיד תודה לפרה או לכבש. אנו חוטאים באופן כללי בקבלת האוכל לצלחת כמובן מאליו. אכילה מול מסך הטלוויזיה או תוך פעילות אחרת, מסיחה אותנו מהאוכל עצמו ואיננו יכולים להודות לחקלאי שזרע עבורנו. דתיים (נוצרים ויהודים לפחות) נוטים לברך לפני הארוחה, אך את הברכה מפנים לאלוהים ולא אל האדם העובד. עם זאת, יש כאן מסר כלשהו של הודיה, של אי-קבלת המזון כמובן מאליו.

זעם ira

זעם הוא חטא פנימי בעיקר, כעס גורם לנו לצעוק לקלל ולעיתים להכות. אף-על-פי-כן עיקר ביטויי הזעם הם פנימיים, גורמים למחסור בשינה, חוסר תיאבון או עייפות - זעם הוא בעיקרו חטא פנימי, כי הוא פוגע באדם עצמו ולא בסביבתו.

מתי הופך הזעם לחטא חיצוני? כאשר מנוע הזעם מתודלק באמצעות גאווה (חוסר בושה). היא הגורם לזועם לרצוח או להכות.
זעם הוא חטא שנאה, פשוטו כמשמעו והיא גם מקושרת עם השנאה עצמה ועם יצר נקמני.
על-פי דנטה, הזועמים או הממורמרים שוקעים במי סחי עד מעל לפיהם ומעלים בועות צחנה כאשר מנסים לדבר, תוך כדי זאת הם מכים איש את רעהו.

על-פי תורתו של בודהה "היה כאן ועכשיו" - "Be here now.". הבודהיסטין, אנשי הזן והטאו ובכלל אנשים הנוטים לעשות מדיטציה משתמשים בשיטה זו בשעה של בה זעם עלול להתפרץ. בדומה לשיטה שמלמדים ילדים קטנים להשתלט על זעמם: ספור עד עשר ותרגע. על פי שיטת ה'כאן ועכשיו' אנחנו צריכים לעצור רגע להביט פנימה (תרגול מדיטטיבי) ולשאול עצמנו "למה אני עומד לכעוס?" האם המצב הזה בר שליטה - אם לא, מה יעזור לכעוס? אם זה תלוי באדם מסוים, מה האדם הזה מנסה להשיג בכך הוא מעצבן אותי? או לחלופין, אם הוא לא מרוויח מכך, האם הוא עושה זאת בכוונה?

ב-'תופת' של דנטה הוא מוצא לנכון להפריד בין האלימים, הזועמים ומחרחרי המלחמה. בזמן שהזועמים שוקעים בדומן, האלימים שוהים בים של דם רותח, וכאשר מנסים להרים ראשם נתקפים בחיצים. דנטה מחמיר עם מחרחרי המלחמה והם משוטטים כאשר איברים וגפיהם נקרעים ומעיהם נשפכים.

קנאה invidia
ראשית עלינו להבחין בין קנאה (envy) לבין קנאות (zeal).
כולנו מכירים אותם. אותם אנשים מרירים שלא יודעים לפרגן על דבר. רע להם כשטוב לאחר. אין סיבה ברורה מדוע הופרדה הקנאה מהזעם או מהגאווה, יתכן ובגלל שפעולות שהיא מושכת אחריה. קנאה עלולה להוביל לכל פשע: רצח, גניבה, רמייה. קנאה ברכושו של אחר עלולהל הביא למצב בו נחמוד את רכושו, וקנאה בהצלחתו של אחר עלולהל הוביל לרכילות או לחבלה במעשיו. רצח, לעומת זאת, דורש מידה של גאווה, על מנת להוציאו לפועל. הקנאה היא בעיקרה חטא חיצוני, אך כמו הזעם, אם לא נוציאה לפועל היא תהא חטא פנימי בלבד.
הראוותנים והיהירים, הינם אנשים מעוררי קנאה, הם מחפשים את העיניים הגדולות שלנו, לכן הראוותנות מקושרת גם עם חטא זה. הקנאה היא חטא שנאה -שנאת להצלחתו וטיבו של אחר

עצלות acedia
עצלות היא לכאורה חטא פנימי, -אני היותי עצלן ושאף-אחד לא יתערב.- עצם החשיבה הזו היא חטא עצלות בפני עצמה, שכן עצלות מקושרת עם בדלנות. התפישה כי אני יחיד בחברה, היא שגויה, לכל אחד מקום וחלק פעיל. עצלות היא תוצר או גורם (הביצה והתרנגולת) לחוסר משמעת. העצלות מקושרת לבדלנות ואדישות  - עמידה על דם רעך - וכמובן עם המונח המוכר שמהווה חוסר עשייה. עצלנות גם מזוהה עם ייאוש, שהוא ההיבט הפנימי של החטא, הייאוש פוגע בי ולא בזולתי. על-פי דנטה, העצלים והאדישים מותקפים על ידי יתושים.

תאוות בשרים luxuria

נחשב הקל שבחטאים, לפחות בעת המודרנית. תאווה או תשוקה מקושרות עם ניאוף, אוננות, אונס וזנות.
הוא נחשב קל בחטאים מאחר ומהווה הפרזה בצורף טבעי של יצורים חיים, בדומה לגרגרנות. למותר להסביר שתאווה היא חטא אהבה.
ניאוף ואוננות הינם חטאי תאווה פנימיים מאחר ואין פוגעים בסביבתנו. האוננות שלילית, לא בגלל זרע לבטלה או סיפורי קבלה על היווצרות דמונים, אלא בגלל שהיא נוטה לפגוע בדימוי העצמי של האחד.
יחסי מין מחוץ לנישואין, כבר עניין של מה בכך ואין הוא מהווה נזק כלל, אולם ניאוף עלול להרוס משפחות. שאר הביטויים לתשוקה הם חיצוניים, כי הם פוגעים בזולת ולעיתים באופן חמור.
אונס הוא תוצר של חטא תשוקה המתודלק על-ידי גאווה, גם האדם התאוו יירתע מביצוע אונס בפאת הבושה או מפאת חמלה. סוג נוסף של תאווה, שאחרים יגדירו גם כסוג של אונס, הקיים באופן תדיר בעת המודרנית הוא ניצול מרות לצורך השגת מין.
דנטה, בספרו "הקומדיה האלוהית - התופת" נותן בגיהינום מקום לתאווי הבשרים ועונשם הוא להיסחף בסופות עזות כמטאפורה לתשוקות איתן נסחפו. דנטה מעניק מקום מיוחד לסרסורים, והם נענשים בהצלפות שוט אינסופיות.
זנות וסרסרות הינן חטאי בצע אמנם, אך מנצלים את חולשת (חטא) האדם האחד על מנת להרוויח את כספו. (הסרסרות היא עבירה כפולה כי הניצול הוא על התאוו ועל הזונה).
כאמור, התשוקה היא החטא הקל, השאלה המתבקשת היא: אם סרסרות, זנות, אונס, ניצול מרות (אני כולל גם פדופיליה בקבוצה הזו), אם כל אלו ביטויים לתאוות בשרים, כיצד הוא החטא הקל מכולם?
הוא נחשב חטא קל מאחר וביטויו כחטא: אוננות, ניאוף, קיום יחסי מין לצורך הנאה בלבד - הם כבר לא מוגדרים חטאים. שאר הפעולות השפלות גם לא נחשבות חטאים, כי אם פשעים.
על-פי תורות טאואיסטיות שהתפתחו, שיטת היינג והינג, קיום יחסי מין לצורך הנאה אינו חטא פנימי, אלא מצווה פנימית. הגבר והאישה מקרינים אנרגיות מיסטיות שונות שבן המין השני זקוק להן על מנת להגיע לשלווה. אפשר לראות את היינג והינג כמעין אנזים וקו-אנזים האחד קיים אצל הנקבה והשני אצל הזכר.

מתטך ספר הטאו ע"פ תרגומו של ניסים אמון

החגים האדומים

1 במאי חלף לו ולא הקדשתי לכבודו זמן כתיבה. אמנם כתבתי פוסט טרום-אחד במאי. הבעיה שיש כל-כך הרבה להגיד על היום הזה שכבר קשה להיות ממוקד.
ראשית הרצוני לברך את ידיד בימין שעברו אבולוציה מדהימה כך שמ"מוות לערבים!" הפכתם הומאניים ומעכשיו זה "הסוציאליזם רוצח.".
אנשי ימין הזויים, כמו ירון לרמן יו"ר התל"ח (תא"ח) אמר שצריך להפוך את יום האחד במאי ליום הזכרון לקורבנות הקומוניזם. ואכן קורבנות רבים לקומוניזם בעיראק, באפריקה ובויאטנם. בהירושימה ובנגאסאקי.
נכון. שום דבר לא מושלם שזה מגיע לפוליטיקה.
מאו טזה טונג אמר: פוליטיקה היא מלחמה ללא דם, ומלמה היא פוליטיקה רוויית דם.
צריך להיות אדם הזוי כמו לרמן או צבוע כמו מרבית הפוליטיקאים בקשת הימנית של ישראל לצאת בהצהרה כזו. התעלמות מוחלטת מכל ההרוגים בשל מלחמות בין לאומים ובין דתות וזעם על הקומוניזם והסוציאליזם בלבד.
שטות גמורה!

מאי הוא החודש האדום.
אחרי ה-1 במאי, בא אלינו לטובה חג הנצחון ב 8-9 למאי (8 או 9 תלוי את מי שואלים.)
בתאריכים אלו אנו מציינים את נפילתה של גרמניה הנאצית המייצגת את שפל האנושות בכל קנה מידה אפשרי. כאן בישראל מציינים את החג ב-9 לחודש, בדומה למדינות הגוש הסובייטי, להזכירכם ישראל בתחילת דרכה היתה די קומוניסטית ואופייה עוצבה על-ידי אנשים כמו טבנקין ובן-גוריון (מי שהכריז על עצמו בולשביק בשנות ה-20, אבל פזל לכיוון ארה"ב בשנות ה-50).
נצחון של הקומוניזם והסוציאליזם על הנאציזם.
נצחון האחדות מול הבדלנות
איחוד בין אומות העולם נגד אומה אחת שיצא מכלל שליטה.

גרמניה מייצגת הימין הקיצוני ביותר בהיסטוריה. יגידו שמבחינה כלכלית גרמניה הנאציונל סוציאליסטית, היתה שייכת לשמאל. אך שמאל-ימין, אינם מושגים כלכליים. הם מבטאים איחוד מול ייחוד.
העצמת גזע אחד על פני אחר - ייחוד.
העצמת לאום אחד על פני אחר - ייחוד.
השמת האחר - ייחוד קיצוני מאין כמוהו.

הנאצים היו הימין הכי קיצוני בהיסטוריה.

ויש לנו כאן מעבר להתנחות ימין-שמאל.
יש כאן נצחון של האור מול החושך.
נצחון האחדות מול שנאת האחר והשונה.



שלא נדע עוד נאציזם!
שלא נדע עוד השמדת עמים ועליונות גזעית.
שלא נדע עוד בלדנות.

חג שמח!

פרדוקס השמאל האנארכיסטי

קצת עדכונים גלובליים זריזים לפני שאתחיל:

אחרי הרעש, שהחבר קים ג'ונג און עשה בצפון מזרח אסיה חתמו שתי המעצמות הגדולות, סין וארה"ב, על הסכם הרגעה, או יותר מדויק הסכם "קים, יא ילד, חלאס שטויות!". יפה ששתי היריבות משתפות פעולה. הרפובליקה העממית של סין, סבורני, כבר למדו מזמן את מהות ה-ביחד. עכשיו מסתמן שגם ארה"ב הגאוותנית השכילה לעשות כן כשחתמה על ההסכם. בנוסף לכך הסכים שר ההגנה האמריקני, צ'אק הייגל, לבטל את האימון המשותף שתוכנן לארה"ב ודרום קוריאה - מה שהגדיל את זעמו של החבר ג'ונג און שקפץ גבוה מדי מעל גובהו. כנראה לקחי ויאטנם ועיראק לימדו את האמריקנים משהו, הסכמים עדיפים על מלחמה, במיוחד בעידן המודרני. הגיע הזמן שגם הצפון קוריאני ילמד. בינתיים שיירת סוללות פטריות פרוסה על חופה המערבי של יפן, מי שהיתה בובה של הפאשיסטים היום בובה של הקפיטליסטים.

סדרת סרטונים משעשעת ביוטיוב מתחקה אחר חייו של הגיבור המהולל והכל-יכול קים ג'ונג און.

הפרק הראשון המלא

עוד חיבור סיני-אמריקני, פחות משמח. השבוע התבצע פיגוע טרור במרתון בוסטון בארה"ב. בין הרוגי הפיגוע היתה צעירה בת 39, ילד בן 8 ואזרחית סינית. כעבור זמן לא-רב החלו להגיע תיאוריות קונספירציה:

1. חיסול בחסות הממשלה כדי שאובאמה יוכל להראות שאכפת לו מהתושבים.
2. החבר הצפון קוריאני. אולי הרגענו אותך והושבנו אותך בשקט אבל אתה עדיין חיב להראות לנו כמה כוח יש לך.
3. וכמובן, נעצר אזרח סעודי מוסלמי כחשוד.

מאז הפיגוע נרצח נהרג שוטר באוניברסיטת MIT שבקיימברדג' ונחטף רכב.

אותרו שני חשודים בביצוע הפיגוע(ים). שני תושבי צ'צ'ניה (חבל ארץ ברוסיה ברובו מוסלמי) אחד נהרג והשני משוטט חופשי. משטרת בוסטון וה- FBI ביקשה להינעל בבתים.

עודכן ב 20.04.13

נתפס המחבל דז'וחר צרנייב

מותם של אזרחים, אמריקנים וסינים, עשוי לקרב בין שתי האומות. עצוב שזה המצב שמגשר בינהן, זה וצפון קוריאה. העולם מתקדם לקראת מסלול שפוי יחסית, ואולי הגיע הזמן שהמעצמות האדומות והמעצמות הקפיטליסטיות יחברו כדי להילחם בפאשיזם האיסלמיסטי-תיאוקרטי, בדיוק כמו במלחה"מ השנייה, שאז הפאשיזם לא היה איסלאמי.

פרדוקס השמאל האנארכיסטי:

פרדוקס הוא צירוף מילים ביוונית: פארא- מקביל, קרוב, ליד. דוקסא - אמונה, דעה. כיום אנו משתמשים במונח זה כדי לתאר אירועים ותרחישים הסותרים את עצמם במיוחד בעולם הפיזיקה הקוונטית.

בעבר נהגו פילוסופים היוונים להתפלפל בנושא זה והשתמש בעיקר לתיאור אמונות ודעות שלא מתיישבות עם עצמן.

שאלה מוכרת היתה כלפי היהודים: האם אל כל-יכול (או קים ג'ונג און) מסוגל לברוא אבן כל-כך כבדה שהוא עצמו לא יכול להרים (בגרסאות אחרות מדובר בתיבה שהוא עצמו לא מסוגל לפתוח.). אם התשובה היא 'כן'. כן, הוא מסוגל לברוא אבן שהוא עצמו לא יכול להרים הרי שאינו כל יכול להרים את האבן ואינו כל-יכול. אם הוא כן מסוגל להרים את האבן הרי שאינו מסוגל לברוא אבן מספיק כבדה. בכל מקרה נכנסו למעגל של סתירות עצמיות. כזהו גם מושג המכונה "השמאל האנארכיסטי", או במקרים יותר מגוחכים, "קומו-אנארכיזם".

בעודי משוטט ברשת למצוא אירועים מעניינים ורלונטיים ל-1 במאי שיבוא עלינו לטובה בשבוע הבא הגעתי לאירוע המזמין אותי לשבירת הטייקונים (משהו כזה) - נשמע מעניין. בעודי ממשיך לחפש אני מגיע לאירוע שמעוצב ממש דומה, אך שונה, אותו תאריך אותה שעה אותן התמונות אך לא אותה הכותרת. "בלוק אנארכיסטי..." ויש המשך לכותרות המגוחכת. ישנו גם סיפור היסטורי נלווה על אירוע בו עובדים יצאו להפגין אל תנאי העסקה, אבל מסיבה מסויימת המילה 'עובדים' הושמטה והפכה ל-'אנארכיסטים'. הם עוד ממשיכים וטוענים שהם מגנים ונלחמים בקפיטליזם. תמוה? בוודאי. הרי אנארכיזם וליברליזם (מילה מכובסת) הן אחיות. האנארכיסטים פשוט צועקים בקול מה שהקפיטליסטים לוחשים בשקט בליבם.

מדוע אין שמאל אנארכיסטי? בואו נרד לשושרם של המושגים המגדירים מהו שמאל ומהי אנארכיזם.

אנארכיזם - להבדיל מאנארכיה, שהיא מצב קיים, האנארכיזם הוא תפיסת עולם שדוגלת באנארכיה תמידית. "ואיש הישר בעיניו יעשה". "ארך" - פירושו 'עליון' או 'רב', כמו ארכי טרוריסט, ארכמאג, ארכי מלאף/שטן. ומכאן מגיע גם 'ארכיה' - 'שלטון'. המושג 'מונארכיה' (מונו - יחיד) מתאר שלטון מלוכני 'עליון יחיד', או 'שליט יחיד'. אנארכיה ('אנ' לציון ניגוד) היא ניגוד לשלטון או לעליונות. לכוראה, נשמע מצוין, אין עליונות. אולי הם באמת קומוניסטים, כפי שהם טוענים. לא.  אנארכיזם, התפיסה הדוגלת באנארכיה תמידית, בעצם דוגלת בחוסר שלטון. חוסר שלטון כלומר חוסר חוקים או הגדרות, בדיוק כמו הליברטריאנים (מילה מכובסת מאד לתיאור אנארכיסטים וקפיטליסטיים) הדוגלים בביטול כל מוסדות המדינה, ובעצם את המדינה. האנארכיסטים מאמינים בביטול המדינה וביטול מוסדותיה. הזרם הקיצוני, עם הזמן, והתחיל גם לנסות לבטל הגדריות מיניות (גבר, אישה) בשביל כמה גחמות של מורדים חברתיים. אחד הביטוים לבוז לחוקים היא הצפצוף עליהם ולעפמים תקיפת שוטרים או אנשי צבא המייצגים את הציוויליזציה, קחו לדוגמא את נערי הגבעות ואת ילדי ה"תג מחיר". הקפיטליסטיים מעוניינים בסירוס הממשלה, אך השארתה ליופי. במה שונים מהאנארכיסטים? הקטע של היופי. הקפיטליסטים הם פשוט אנארכיסטים לא צבועים מטרת שניהם היא ביטול הממשלה והמדינה. למה אנארכיסטים חושבים שהם שמאלנים? מה מהות הקשקוש הזה אנרכו-קומוניזם, או קומו-אנארכיזם. הם חושבים שבביטול הממשלות והחוקים אנשים יכולו לחיות ביחד כרצונם וכך ליישם את עקרונות הקומוניזם. רגע, זה לא מה שקפיטלסטים אומרים? שבהיעדר מדיניות ממשלתית האנשים החזקים יעזרו מרצונם לחלשים? כן. הליברלים והאנארכיסטים, שניהם, חיים באיזו בועה ורודה, שאם טוב לאחד, יהיה טוב לאחר ואולי הוא גם יידאג לו. מה שהם שוכחים בבועה הורודה שלהם הוא שנפש האדם רעה מנעוריה וכשיש כוח לאחד הוא יירצה עוד. והדמוקרטיה היא לא קלף משחק כי, כאמור, השמדנו את הממשלות והמדינות והעמים, אז 'שלטון העם' כבר לא רלוונטי.

שמאל - שמאל, או בשמותיו המקצועיים יותר 'סוציאליזם' ואחותה הקשוחה והמעט מרושעת 'קומוניזם'. הסוציאליזם דוגל בכוח שניתן לממשלה לשנות, לאזן ולכופף עניינים בחיי היום-יום כדי לשפר את מצבנו. הסוציאליזם אומר שהממשלה צריכה להתערב ולשמש שוטר לאלו החורגים מהמותר בשביל אלו שכלל לא מתקרבים אליו. בזמן שהסוציאליזם אומר 'לשמור כוח לממשלה', הקומוניזם אומר 'להעביר את כל הכוח לממשלה' ולדאוג באופן קפדני במיוחד שיהיה איזון (מוגזם במקרים רבים) בכל הנושא הכלכלי. שני המושגים משמשים בעיקר לתיאור תפישות כלכליות, אך הם מעבר לכלך. הסוציאליזם והקומוניזם (לרבות שלוחותיהם השונות: מרקיזם, מאויזם וכו') הן גם תפישות תרבותיות. דוגלות בערכים מסויימים, חינוך מסוים ובחלק מהמקרים הגדרות מוחלטות כדי למנוע מהנפש הפושעת של האדם לרצות עוד. (שימו לב שדיקטטורות מהסוג הנ"ל הן גרועות, כי ברגע שהשלטון פושע ורוצה עוד, העם נדפק) אבל אחד ממסרי הקומוניזם/סוציאליזם הוא להמון ולעם יש כוח, אל תעצבן אותנו, עכשיו תעשה שיהיה כאן טוב או תעוף! האנארכיזם מדבר להיפך, ללא פיקוח ממשלתי - ללא ממשלה. לעם אין כוח כי פשוט אין עם. המדינה לא מגינה על האזרחים - כי אין מדינה. והתרבות תימחק מעל פני האדמה, כי אין באמת צורך בהגדרות שנכתבו לאורך ההיסטוריה על-ידי בני אדם למען בני אדם.

אני לא מבין איך אנארכיסטים, אחרי שגנבו לנו את השם "שמאלנים" עוד מעזים לגנוב לנו את החג, החג שנועד להיזכר בערכי הסוציאליזם הישן והטוב, החג שנועד להעלות מחדש את ערכי הביחד והסולידריות, ולהפוך אותו למפלצת אנארכיסטים שוברת חוקים. ואני מצטט "יאללה אנרכיה~!".

תמונה המופיעה בעמוד האירוע. ההרס שהם מייצגים ולמה אנארכיזם היא תפיסה ימנית קיצונית. כפי שהזכרנו קודם, נוער גבעות וילדי 'תג מחיר', גם הם אנארכיסטים. הם אולי לא מאמינים בביטול ההגדרות, אבל בינתיים נהנים ליצור אנארכיה. 

דוגמא נוספת לליברטריאן (אנארכיסט צבוע) , היא פרופ' אמיר חצרוני מהאנובירסטיה באריאל. הפרופ' דוגל בחוסר מעורבות ממשלתית בכל הנעשה בשוק, ובכל זאת עובד במקום שהוגדר כעת כאוניברסיטה - כלומר, מימון על ידי משרד החינוך.

אנארכיסטים - בזמן שאנו עמלים לתקן את נזקי הקפיטליזם והליברליזם הם מנסים להרוס את מה שנשאר.

שמאל - בשם האחדות.

ימין - בשם הבדלנות, כך גם האנארכיסטים.

אשמה

אשמה:

יום זכרון ותשמע הצפירה

חי. נושם.

דקה דומייה ותביט במראה

תחושה נוראה.

אתה, שנושם!

הם מביטים מלעמה, כולם מחייכים

יש רבבות, לא תזכור כל שם.

אולי בגלל  תרגיש כה אשם.

אתה כאן הם שם - עמוק באדמה

וזו הסיבה לתחושת האשמה?

אתה כאן, הם שם.

הצדקה להיותך נאשם.

את פרצופם הסלחני לא אוכל לסבול

בדיוק כמותם נתתי הכל

נתתי הכל והצלחתי להישאר

נתתי הכל, אבל הם נתנו יותר.

הרבנות פוגעת בציונות.

לעולם איני מעביר ביקורת על צה"ל, וגם כשכן היא לא על הנהלים והמדיניות שלא, אלא על הוצאתם לפועל. אני לעולם לא מעביר ביקורת על צה"ל כי אני מאמין בו וכשירותו המוסרית למרות מקרים חריגים שקורים. גם תור חייל היתי מקבל "גזירות" כי היתי מבין לצורכה של המערכת כי ככה זה בעולם המודרני הכל לפני הנייר, וארגון שמתפעל למעלה מעשרת אלפים יתקשה אם באמת ירד לרזולוציית מיקרו, או כמו שהמפקדים מכנים זאת "מקרים פרטניים אלי.". הבנתי שישנן פקודות שמארתן קיומן הוא פשוט להיות פקודות למען הסדר הטוב. השבוע נחרדתי.

לראשונה בחיי אני מבקר את המערכת הצבאית הישראלית, זו שכולנו גדלנו בה ויתחנכו בה. אני, בתור סוציאליסט, רואה במודל צבא העם, או מה שנשאר ממנו, חלק הכרחי בקיום המדינה שלנו, עיצוב החברה שלנו ושמירה על האחדות שלנו. דא עקא - רבנות.

השבוע התאכזבתי לראשונה מרא"ל בני גנץ, שהיה אמור להניח את דגל הלאום על קברו של החלל האחרון. הרמטכ"ל הניח את הדגל על בקרו של החלל היהודי האחרון ולא החלל הישראלי האחרון. בזיון. לא מספיק כאב המשפחה שאיבדה את בנה, עכשיו גם ההשפלה הזו שהוא לא חלל מספיק טוב? אחרי זה אנחנו מעודדים את אחינו הדרוזים להילחם יחד אתנו, מקווים שיום אחד גם הערבים המוסלמים יוכלו לקחת חלק נכבד בעול השירות (כרגע הם משרתים, אבל במינונים נמוכים) ובאים בטענות לח"כ זועבי שמחרימה כמרים המעודדים גיוס. זה לא שהדם היהודי (שאין כזה דבר וזו המצאה של היטלר) יותר טוב מדם אחר.

הוקל לי מעט כאשר בצה"ל הבינו את הטעות והתנצלו. נוהל הנחת הדגל ישתנה, ומעתה יונח על החלל האחרון - נקווה שלא יתווספו עוד - לא משנה מה דתו או אם יש ספק בדתו, וגם על הקבר בחלקה המרכזית. אבל הבעיה לא נגמרת כאן. מי שביקר בהר הרצל יודע שהחיילים הלא-יהודים, קרי 'גוים' (מילה מתנשאת) קבורים בחלק אחר של בית העלמין. אפילו בנו להם מעמד כזה, מפלס - אם תרצו - כדי להגיד שהם לא נקברו באותו הגובה של היהודים. למה הם צריכים להיקבר בנפרד? הר הרצל מיועד לכל הגיבורים הציונים ולא רק ליהודים. למה הם לא יכולים להיקבר עם אחיהם לנשק? למה לעזאזל הגענו למצב שיש חלקה נפרדת ללא-יהודים וחלקה מרכזית בה רק יהודים? כאן נכנסת הדת.

הרבנות והדת פולשות לכל חלקה טובה במדינה וגם לצבא היקר שלנו. זה החל בהדרת הנשים בבה"ד 1 והמשיך דרך חיוב של קצינים חילונים לסייר בהר מירון ובקצינים ערבים שחויבו לשבת לשמוע הרצאה על יהדות. זרועותיה האדירות רק התיישבו סביבנו, לכאורה. עכשיו אנו עדים לאיך שהן חונקות אותנו. בעבר היהדות אסרה על עליה, מאחר וזה חילול הקודש. לקומוניסטים והסוציאליסטים גם ככה אין אלוהים רישמי, אז מבחינתם עליה, ציונות ועבודה זו חובה. אבל עכשיו חוקי הדת של ישראל מחייבים אותנו להפלות את אחינו, גיבורים ציונים, עם אחינו, גיבורים ציונים, אחרים. יש לי המון יראת כבוד למשפחות השכולות, אבל אם אתם לא רוצים שיקיריכם יונחו לצד 'גוי' יש חלקה צבאית בבית העלמין היהודי בעיר בו אתם גרים (ואני מאחל לכם שלא תהיה לאף-אחד הדילמה הזו, ותמותו כולכם זקנים ומאושרים).

כפי שאנו רואים, הרבנות פוגעת בציונים, לכן היא פוגעת בציונות, וכל זה בחסות משרד הדתות, למעשה ממשלת ישראל מעודד ומחזיקה בגוף אנטי-ציוני זה.

למען עתיד ציוני טוב יותר, יש לסגור, אם לא, אז לפחות לסרס ולנטרל את הרבנות הראשית האנטי-ציונית ולהעלים את משרד הדתות. הר הרצל שייך לציונים ולא רק לציונים-יהודים.

ליברלים לא מתים.

אתמול הלכה לעולמה רה"מ בריטניה לשעבר מרגרט טאצ'ר. מגי היתה ידועה בקפיטליזם קשיח, אבל לא עליה באתי לדבר, כי יש לי הרבה ג'ורה לשפוך עליה, אבל אני נוהג לשמור על כבוד המתים. (כל עוד הם לא היטלר, סדאם חוסיין או דומיהם.) באתי לדבר על הסיבה בגללה יצרתי את הבלוג מלכתחילה - ליברליזם!

מספר חודשים לפני הבחירות האחרונות הבחנתי בתופעה מתחזקת - ליברלים. ימנים בעלי מודעות כלכלית ואינטלגינציה ברמה שאפשר להתווכח איתם בלי שייצא פתאום ה-"שמאלני, יפה נפש בוגד!" כי הם 'מוסריים' ממך בהרבה לטענתם.
אז מי אלה אותם ליברלים? מי הם אותם ימנים נאורים שהופיעו כיש מאין? אני רק רוצהל עשות בריף קצר על ויכוחים שהיו לי עם ימנים, כמובן החל מהתקופה שבה הפסקתי להיות ימני (תקופת הצבא):

היסטוריה של הימין בישראל:
1960 - קומוניסטים! תחזרו לרוסיה!
1990 - יפי נפש! פחדנים!
1993 - אוהבי מחבלים! רוצחים!
1995 - בוגדים!
2008 - אם כל-כך רע לכם פה, אולי תלכו לגור בעזה.
2011 - אנחנו ממש טובים לאזרחים הערבים שלנו ולפסטינים, ראית איך אסאד מתייחס לאזרחים שלו, מה הם מתלוננים?
2012 - לידתה של התנועה הליברלית החדשה: "תפסיקו לרמוס את הזכויות שלנו!".

אז כן הליברל מייצג את הימין הנאור, ההוא שדואג לזכויות אדם פתאום, אפילו מתנגד לנוכחות ישראלית באיו"ש ומאשים אותנו , הסוציאליסטים, ברמיסת זכויות בסיסיות. הם רצו לבחירות מטעם "עלה ירוק - הרשימה הליברלית". הליברלים מייצגים כאמור את הימין הנקי מגזענות, אז הימין שאפשר להתווכח איתו בלי שיתלהם, ואפילו ימין שאפשר לריב איתו עד לרמה שהוא כבר יתחיל להתנשא מעליך. הם לא מייצגים את החלש שמצביע לביבי שידפוק אותו שוב ושוב (השכבות הנמוכות שמצביעות לביבי מזכירות לי אסיר שנהנה להיאנס בכלא) הם נהנים מביבי, חושבים שהליכוד טוב לנו (ובעיקר להם) כי הם לרוב יבואו מהמעמד הסוציו-אקונומי הנכון או שיבואו ממעמד הביניים תוך אמונה שהשוק החופשי יביא להם צמיחה כלכלית.
לסוציאליזם אויבים רבים: פאשיזם, תיאוקרטיה וגם הליברליזם. בזמן שהפאשיסטים פשוט ירו לך בראש ויישרפו לך את הבית. התיאוקרטים יכריחו אותך להשתתף בטקסים שלהם או שייסקלו אותך. לליברלים, לעומתם, לא אכפת ממך, הם יתנו לך לרעוב למוות בזמן שהם יתנו לך לחזות במדינתך מתפוררת מהפרטות בלי נפסקות. דבר נוסף מבדיל בין הליברל לפאשיסט: רוע. הפאשיזם, הגזענות, הלאומנות והתיאוקרטיה, כל הימין הקיצוני מונע מרוע. כאילו השטן בכבודו ועצמו מנצח על התזמורת הזו. הליברליזם או הקפיטליזם עשויין לנבוע מרוע, מהצרון לנצל במחיר מציאה, אך מתוך השקפה נאיבית שחופש יוביל לטוב לב. למעשה הליברלים מאמני בהפקרת האחד לחסדי העשיר, למעשה חייו של החלש ייקבעו על-ידי מצב רוחו של החזק. אבל כמובן שהם רואים את העולם תחת עדשת משקף וורודה שאומרת שנפש האדם טובה מנעוריה - אם זה היה כך, לא הינו ממציאים את הכסף. ההבדל העיקרי בין הליברליזם לפאשיזם (לכלל סוגיו) הוא צורת המאבק. כפי שנאר הפאשיזם מונע מרוע בעוד הליברליזם מונע מתמימות. אי-אפשר להיאבק בליברלים מאבק מזוין, גם ככה בעינהם השמאל הוא דיקטטור פאשיסטי שבא להעניש אותם. המאבק בליברלים הוא חינוך, לא חינוכם של הליברלים עצמם, כי חינוך מחדש של אנשים שחושבים אחרת מקושר למדינות שלא נזכיר וגם כי הליברלים לא מאמינים בחינוך הממלכתי. אנו צריכים לחנך את עצמנו, הסוציאליסטים ברמה גבוהה יותר מבעבר, להפוך את מערכת החינוך הממלכית למובילה, את המוסדות הממשלתיים ליעילים ביותר, להראות להם שהדרך שלנו היא הנכונה ולנו טוב. למעשה הממשלה עצמה צריכה לקחת חלק בתחרות השוק אותה הליברל מנסה ליצור. לצערנו קיימים גם סוציאליסטים או קומוניסטים כמו קים ג'ונג און, שמראה לעולם שהדרך היא השגויה ומורח לליברל את החיוך המתנצח על פניו.
גם בשמאל קיימת תופעת ליברלים. אני לא מבין איך אנשים מתנגדים לכלכלה סוציאליסטים ובו-בזמן מתנגדים לנוכחות ישראלית בגדה מכנים עצמם 'שמאלנים' - אין שמאל שהוא לא סוציאליסטי. זה לא משנה אם הצעבתם לעבודה או למרצ, כל עוד אתם מאמינים במדיניות כלכלית ליברלית - אתם ימין.
גם בימין הצבוע קיימת התופעה של השוק החופשי, אבל כמובן מיסוי לצורך מימון התושבים בהתנחלויות - אין לי בעיה שתשמרו את התואר 'ימנים', אבל אל תבלבלו לי בשכל על חופש שוק כאתם מאמינים בגביית מיסים ובסגירת עסקים לפי לוח השנה שלכם.

שיטת ששת הצבעים ע"מ לזכור את נזקי הליברלזים:
וורוד - מייצג את האופוריה, את העדשה הוורודה דרכה רואים הליברלים את העולם.
כתום - צבע ייחודי הוא הכתום ולכן מייצג את הבדלנות, הליברליזם מאמין בחוסר מעורבות בין הממשלה לאזרחים דבר שייצור חוסר מגע בין האזרחים עצמם. אזרחי מדינה באים במגע באמצעות מוסדות ממשלתיים כגון בתי ספר ממלכתיים או צבא-עם. הליברלים רוצים לבטל מוסדות אלו ולהפריטם, הליברלים שכן מעוניינים לחיות במעורבות קהילתית עלולים להיות פעילים בקהילה שלהם בלבד, להעצים אותה ובקח לנתק אותה משאר הקהילות (ראו לדוגמא: חרדים וערביי ישראל)
צהוב - עורם של הלוקים במחלות שונות מקבל גוון צהוב. צהוב מייצג עוני (וגם מחלות) הליברלים מאמינים בהעצמת העשיר תוך התעלמות מהעני, דבר שגורר ברוב המקרים את העוני לעוני חמור יותר. מחלות יווצרו כתוצאה מהפרטות שירותי הרפואה הציבורית והתייקרותה. לעניים לא תהיה האפשרות לרכוש בריאות ולכן ייפגעו יותר. הדבר כבר קורה בישראל. בישראל נפטרים בשנה יותר אנשים מתת-תזונה ומחלות שונות מאש מפגעים בטחוניים.
ירוק - ירוק אמור לייצג את הסביבה, אך גם מזכיר לנו כימיכלים שונים. לכן הוחלט להפוך את משמעותו מסביבתי למזהם. הירוק מייצג את הזיהום שעלול להיווצר (ונוצר בהווה) עקב חוסר פיקוח של משרד ממשלתי לאיכות סביבה ומשרד ממשלתי לבריאות על מפעלים ועסקים שונים.
כחול - כחול צבע שנועד בעבר לסמל את החכמים, הכוהנים והטוהר. המקרה הליברלי משמר הכחול לייצוג הבורות של המעמד הנמוך. הבורות שתיווצר עקב קריסת מערכת החינוך הממלכתית או חיסולה כליל. לעניים לא יהיה כסף ללמוד במערכת פרטית, שגם ככה מחנכת להישגים ולא לערכים.
סגול - צבע אצילי זה מייצג כמובן את המעמדות שיווצרו בחברה. ליברלים מאמינים בפטרנליזם, חסד העשיר דואג לעני ובכך משעבד אותו והופך אותו לוסאל. ישנו זרם קיצוני שנקרא 'ליברטריאנים' המאמינים בביטול כמעט מוחלט של הממשלה ומוסדותיה, כולל צבא או משטרה. האציל או העשיר הפטרנלי ידאג לצרכיו הבטחוניים וירכוש לעצמו את צבאו הפרטי, יתכן וכמובן שישתמש בו לדרוך על הצמיתים שתחתיו.

התיאורים שבקשת הליברלית הנ"ל, קיצוניים, נכון. וישנם ליברלים שעדיין מאמינים בקיומן של מוסדות ממשלתיים כמו כלא. כבר פגשתי באנשי ימין שמאמינים בביטול גיוס חובה וצבא העם. וגם נתקלתי בקיצוניים ביותר שמאמינים בסירוס מוחלט של הממשלה. והתרחישים הללו אכן אפשריים ואנו באמת עלולים לשוב לתקופה פיאודלית. את צדקת דרכו נוכל להוכיח באמצעות חינוך ועבודה בלבד.

הנצחון בפאשיזם - מאבק מזוין.
הנצחון בליברליזם - עבודה קשה.
הנצחון נגד שניהם - חינוך נכון.