אשמה:
יום זכרון ותשמע הצפירה
חי. נושם.
דקה דומייה ותביט במראה
תחושה נוראה.
אתה, שנושם!
הם מביטים מלעמה, כולם מחייכים
יש רבבות, לא תזכור כל שם.
אולי בגלל תרגיש כה אשם.
אתה כאן הם שם - עמוק באדמה
וזו הסיבה לתחושת האשמה?
אתה כאן, הם שם.
הצדקה להיותך נאשם.
את פרצופם הסלחני לא אוכל לסבול
בדיוק כמותם נתתי הכל
נתתי הכל והצלחתי להישאר
נתתי הכל, אבל הם נתנו יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה